טרגדיה: שרה (שריק) דגיאלי, שפונתה מקיבוץ נירים שרדה בליל כיפור את נפילת רסיס הכטב"ם על בית האבות "בית יוליאנה" בו שהתה בהרצליה יחד עם עוד מפונה מהקיבוץ- ונפטרה שעות לאחר מכן מסיבוכים רפואיים בעקבות מחלת הקורונה: ""היא הייתה אדם צנוע מאוד, אדם שקט, אדם מתוק. היא תחסר".
חברת הקיבוץ: "רחפן חמוש פגע בבניין בעיר הרצליה הבניין עצמו היווה בית לגילאים בו שוהים שניים מחברינו המבוגרים מאז שהם לא יכולים להיות בבית בקיבוץ שלנו ומפונים אליהם כבר למעלה משנה. שתי הנשים עברו את ההתקפה בבטחה - הן היו במקלט באותו זמן - אולם אחת מהן מתה לצערי כמה שעות לאחר מכן ללא קשר להתקפה.
קראו גם:
"אני מכירה את שריק דגיאלי שריק מעל 50 שנה: מאז שהגעתי לנירים. היא הייתה תופרת. בימים ההם, בימי הקיבוצים הסוציאליסטיים לחלוטין, לנשים הורשו לתפור בגד עבורן לקנות אחת משתי התופרות שלנו, מדי שנה בערך. נהגתי לראות את הפתק הקטן מחכה לי בתיבת הדואר שלי, שמכריז על העובדה שהתור שלי הגיע. אהבתי את ההזדמנויות האלה שיכולתי להסתכל ביומן אופנה ולבחור בגד שאהבתי, ולתפור לי אותו. שאריק הייתה אדם צנוע מאוד, אדם שקט, אדם מתוק. היא תחסר. שובר את ליבי לראות כל כך הרבה מחברינו הוותיקים, רחוקים מהבית, לא מסוגלים לחיות את הימים האחרונים של חייהם בבית שבנו לעצמם, למשפחותיהם, עבורנו, ואותו הם אהבו כל כך".
שרה הייתה אלמנתו של אמנון דגיאלי ז"ל, אשר לחם בקרב ההיסטורי הראשון של מלחמת העצמאות שהתרחש בקיבוץ נירים, יום אחד בלבד לאחר הכרזת המדינה ב-1948. בקרב הנועז הזה נלחמו 39 צעירים וצעירות מיישוב נירים, רובם חסרי נשק, מול כוח אדיר של כאלף חיילי הצבא המצרי.
