ד"ר דב טשרנין (38) ואביו ד"ר ישראל טשרנין (66) הם שניים מהרופאים המיוחדים ביותר באזור. ד"ר דב טשרנין, תושב הרצליה, הוא רופא ילדים ומנהל מרפאת יובלים בכרכור של קופת חולים כללית מחוז שרון ושומרון, ואספן של בובות דבים. אביו, ד"ר ישראל טשרנין, הוא רופא ילדים בזיכרון יעקב ונגן בוסה נובה מוכר.
קראו גם >>>
דב ודובונים
אוסף הדובונים המרהיב של ד"ר דב מוצג במרפאתו. את הדובים קיבל מהמטופלים הצעירים שלו. הדובונים משמשים אותו גם כאמצעי קשר עם הילדים ומסייעים להוריד חרדה מבדיקות דם. "ד"ר דב ודובונים זה קטע שהתחיל מזה שכשהתחלתי ללמוד רפואה, היו לי שני דובונים לבושים בבגדי רופא והבאתי אותם למרפאה", הוא מספר. "ילדה שהבחינה בהם הביאה לי בביקורה הבא דובי וככה זה התגלגל לאוסף. אני בעצמי שטותניק ועדיין ילד בגישה שלי לילדים. אני בודק אותם לפעמים כשאני יושב על הרצפה, זה שובר חסמים מהר מאוד. כשיש ילד שמפחד ממחטים, אני מביא את ערכת לקיחת הדמים ומסביר שקודם ניקח לו בדיקה, זה קצת יכאב אבל לא נורא ואחר כך הוא ייקח לדובי. אני מכין מראש מבחנה עם סבון ורוד והבכי מיד עוצר כשיש התעסקות בלעשות בדיקת דם לדובי. הילדים החמודים כל הזמן המומים מהמבחנה של הדובי ומבדיקת הדם שלו".
הוא נשוי ואב לשניים, ואת ההתמחות שלו עשה בבית החולים סורוקה. "מכיוון שאבי רופא ילדים גדלתי לתוך זה. כשהוא היה מתמחה ברמב"ם היה גן לילדי העובדים, הייתי ישן איתו בחדר תורן ורואה הכול. גדלתי במסדרונות רמב"ם".
למרות זאת, לפני שהחליט ללמוד רפואה, בחן את הנושא לעומק. "תמיד הייתה לי זיקה לעולם הרפואה, אבל בגיל 16 התנדבתי במד"א כדי לבדוק אם זה באמת הכיוון ושם הבנתי שזה אכן הכיוון", הוא מספר. "בצבא הייתי חובש בנח"ל, ולקראת סוף השירות הייתי חובש גדודי. אחרי הצבא נרשמתי ללימודי רפואה בחו"ל, אבל סיימתי אותם באוניברסיטת בן גוריון, ונשארתי להתמחות בסורוקה. אבא עבד בכללית ובית חולים סורוקה הוא של כללית, אז כבר הייתי חלק מהקבוצה, הרגיש טבעי".
כיום, מעבר לתפקודו כרופא ילדים הוא גם מנהל המרפאה הצעיר במחוז. הוא מגיע למרפאה ממקום מגוריו בהרצליה מידי יום, ולא אחת פוגש את חבריו מתיכון אורט בנימינה בו למד, שמגיעים למרפאה עם ילדיהם הקטנים. "יש סיפוק כשסומכים עלייך, הרי אתה בן גילם ולהרבה אנשים יש תפיסה כזו שרופא זה מישהו ותיק ומבוגר ואצלו מצויה החוכמה. כשבאים לרופא צעיר זה מעיד על אמון, הם נותנים בי אמון ואני מחזיר להם. אני למשל לעולם לא אגיע בג'ינס וטי שירט לעבודה, תמיד בעניבה ובמראה מכובד. יחד עם זאת השירות הוא הכי נגיש ונעים. גדלתי בבית דרום אמריקאי, חייכן, קופצני ושטותניק וזה משהו שאני מנסה להשרות גם במרפאה. זה חלק מהגישה שלי ברפואת ילדים. אין דבר כזה שהורה רוצה שאראה את ילדו היום וזה לא יקרה, פונים אליי ואני מוצא את הזמן. היום למשל היומן היה מפוצץ עד 18:30 ובכל זאת קיבלתי עוד 10 מטופלים. הסתדרנו והכול היה בסדר".
גאוות המשפחה
את האנרגיה הטובה הזו ממשיך ד"ר ישראל, אביו של ד"ר דב, רופא ילדים בזיכרון יעקב מאז שנת 1987, שבמשך 15 שנים תפקד גם כמנהל המרפאה. הוא נשוי ואב לשלושה. את לימודי הרפואה שלו עשה בברזיל, ואת ההתמחות בבית החולים רמב"ם. מתוך שלושת ילדיו שניים רופאים והבת השלישית נשואה לסטודנט לרפואה. ד"ר ניב טשרנין, אחיו של ד"ר דב שוקד כעת על התמחותו בכירורגיה במרכז הרפואי הלל יפה. "זו גאווה וזה משמח אותי מאוד שהלכו בעקבותיי", אומר האב הגאה.
הוא נולד בברזיל, ומגיל צעיר החל ללמוד מוזיקה, ניגן בכינור ואחר כך בגיטרה: "מגיל 14 אני מנגן בגיטרה. בברזיל מימנתי את לימודי הרפואה עם הגיטרה, הופעתי ולימדתי תלמידים. כשעליתי לארץ, הפסקתי תקופה לנגן, כי התחתנתי והתחלתי התמחות. אחרי כמה שנים חזרתי לנגן. היו לי כמה הרכבים וגם כיום יש לי חדר גיטרות בבית. אני מנגן כל הזמן לעצמי, ובעיקר כשאני רוצה להתנתק. מנגן רק בוסה נובה. זו האהבה שלי. אני תמיד אומר שיש פתגם סיני שלפיו האדם שקם בבוקר צריך לחם וורד. לחם בשביל לחיות וורד שיהיה בשביל מה לחיות. הרפואה זה הלחם והגיטרה היא הוורד שלי. אני יכול לבכות כשאני שומע מוזיקה טובה".
