2019 הייתה שנת האקזיט של מנור סולומון, שנולד וגדל בכפר־סבא עד שהלוזונים "חטפו" אותו בגיל צעיר ומכרו אותו יותר מאוחר לשחטאר דונייצק במיליוני יורו. 2020 הייתה שנת הפריצה של דני אבדיה, שגדל בהרצליה, כיכב בנבחרת הצעירה ובמכבי ת"א ונבחר במקום התשיעי בדראפט ה־NBA על ידי וושינגטון וויזארדס. ב־2021 הגיע תורו של סוף פודגוראנו, יליד חדרה שעבר במחלקות הנוער של מכבי חיפה ורומא עד שחתם לארבע שנים בספציה מהליגה הראשונה באיטליה. אז מי יעשה את האקזיט ב־2022? יש לא מעט מועמדים, הנה שלושה מהם.
עומרי גאנדלמן (21), כדורגלן
כמו שלושת האקזיטים שציינתי קודם וחלק מהמועמדים הבאים, גם עומרי גאנדלמן מגיע ממשפחה של ספורטאים. אביו שמואל שיחק כדורסל בהפועל ירושלים, מכבי חיפה, אליצור רמלה ומכבי ראשל"צ, וסבו רמי היה מאמן כדורסל ידוע בירושלים. הוא עצמו נולד בהוד השרון וכילד שיחק בהפועל הוד השרון, ואחר כך במחלקות הנוער של מכבי פ"ת, הפועל רעננה והפועל פ"ת, עד שעבר בגיל 17 לקבוצת הנוער של ויסבאדן מהבונדסליגה. אחרי שנה הגרמנים הציעו לו חוזה בקבוצה הבוגרת, אבל הוא החליט לחזור לארץ כדי להשלים את הבגרויות ולהתגייס לצבא.
גאנדלמן נקלט במכבי נתניה ועד מהרה צד את העין של אנשי המקצוע בארץ. זה לא סתם שהמאמנים הראשונים שנתנו לו צ'אנס הם בעלי אוריינטציה אירופאית. הסרבי לשעבר סלובודן דראפיץ' שילב אותו לראשונה בקבוצת הבוגרים של נתניה, ההולנדי ריימונד אטוולד הפך אותו לבאנקר בהרכב, והאוסטרי וילי רוטנשטיינר סידר לו הופעת בכורה בנבחרת הבוגרת ישראל. גאנדלמן הוא כל מה שמאמן כדורגל רוצה. כאחד שבא ממשפחה של כדורסלנים, גם עומרי צמח לגובה של 1.88 מטר. לא מספיק לסנטר בכדורסל, אבל בהחלט לשחקן כדורגל שיכול לשחק גם בהגנה וגם בקישור. וזה יתרון נוסף שלו, שהוא יכול להתנייד בין מספר תפקידים. אצל דראפיץ' הוא שיחק בכנף שמאל, אטוולד ציוות אותו בתחילת העונה שעברה כבלם, אחר כך הוא עבר לקישור ועכשיו בני לם הציב אותו כאחד משלושת הבלמים שלו במערך של חמישה שחקני הגנה.
היתרון השלישי שלו הוא החוסן הגופני. במשחק נגד בית"ר ירושלים בשבת הוא ספג די בהתחלה כדור חזק לפנים מטווח קצר. שחקן ישראלי אחר היה מתפתל על הדשא במשך דקות ארוכות ואחר עוד נזקק לטיפול רפואי ממושך מחוץ לקווים. אבל גאנדלמן קם, ניער קצת הראש, שטף את הפנים במים והמשיך לשחק כאילו כלום לא קרה. רוטנשטיינר זיהה את התכונות האלה והכניס אותו להופעה ראשונה במדים הלאומיים דווקא במשחק מול האוסטרים החסונים. הוא יודע שאין הרבה שחקנים כאלה בכדורגל הישראלי: גבוהים וחסונים, שגם יודעים מה לעשות עם הכדור. הוא כבש שלושה שערי ליגה מהעמדה האחורית שלו, ובנוער יש לו 16 כיבושים.
השאלה היא אם כל זה יכול להפוך את גאנדלמן לאקזיט הבא. התשובה קצת מורכבת לדעתי. אין ספק שבארץ יהיה לו הרבה ביקוש, ולא ירחק היום שהקבוצות הגדולות ישימו עליו את העין ובתקווה גם את היד. קריית־שמונה מכרה בקיץ את הבלמים הצעירים שלה אורי דהן ועידן נחמיאס למכבי חיפה ולמכבי ת"א, ולכן אין ספק שגם גאנדלמן יוכל להכניס לקופה של אייל סגל לא מעט מזומנים. מבחינת חו"ל זה סיפור שונה. מעט מאוד שחקני הגנה ישראלים עשו את הדרך אל מעבר לים וגם הצליחו. אבי כהן ז"ל, טל בן־חיים יבדל"א – וזהו בעצם. האירופאים מחפשים בישראל את המוכשרים והדריבליסטים כמו סולומון וליאל עבדה. גדולים וחסונים כמו גאנדלמן יש להם בכמויות. בכדורגל הישראלי (כולל בנבחרת), לעומת זאת, הוא יכול הפוך לאחד הטובים.
יוני סטויאנוב (20), כדורגלן
יוני סטויאנוב נולד בבולגריה ועלה ארצה בגיל שנתיים עם אמו והוריה, כשאביו נשאר מאחור. כמו גאנדלמן, גם סטויאנוב סומן מגיל צעיר כפוטנציאל גדול, אבל נדד בין מספר אגודות. שיחק כילד במכבי ת"א, בהמשך עבר להפועל רמה"ש ואחר כך להפועל הרצליה – עד שנרכש לפני שנה על ידי הפועל כפר־סבא והוחתם על חוזה לחמש שנים. משפחת שום זיהתה את הכישרון הצעיר והשקיעה בו כסף במטרה לקצור את הפירות בעתיד – והעתיד הזה כנראה לא כל כך רחוק. הופעת הבכורה שלו בכפר־סבא הייתה לפני שנה בדיוק, במשחק חוץ בקריית־שמונה. טל מכלוף נפצע כבר בדקה השמינית והמאמן הזמני רביד גזל, שמילא מקום בין עמיר תורג'מן לאלישע לוי, הכניס במקומו את סטויאנוב. הוא רשם בעונה שעברה 14 הופעות והיה קרן האור היחידה בעונה העגומה, שהסתיימם בירידה לליגה הלאומית. העונה סטויאנוב הוא כבר באנקר בהרכב והשחקן שאורי גוטמן לא יכול להסתדר בלעדיו.
בינתיים סטויאנוב רשם כבר אקזיט אחד, לנבחרת הצעירה של בולגריה. האמת היא שהוא זומן לאימון של נבחרת ישראל הצעירה, אבל כפר־סבא לא שיחררה אותו בגלל משחק ליגה נגד הפועל רעננה, שבו גם כבש – ויוני קיבל את ההצעה הבולגרית. סטויאנוב טס לסופיה, כאשר מי שחיכה לו בנמל התעופה היה אביו, אותו לא ראה שלוש שנים. הוא רשם שתי הופעות בנבחרת הצעירה של בולגריה, אבל זה לא ימנע ממנו בעתיד לשחק בנבחרת הבוגרת של ישראל.
בכפר־סבא יודעים שסטויאנוב לא יישאר בלויטה הרבה זמן, כשההצעות החלו כבר לזרום. קבוצה מבולגריה כבר מעוניינת לקלוט אותו, ועם פתיחת חלון ההעברות גם מבאר־שבע החלו להישמע קולות של התעניינות. לפני שנה בדיוק כפר־סבא קיבלה מבאר־שבע הצעות על בן רייכרט ואביב סולומון, אבל סירבה לשחרר אותם למרות שיכלה לקבל עליהם תמורה כספית. לא מן הנמנע שכבר בחלון הנוכחי כפר־סבא תגיע לסיכום על מכירתו של סטויאנוב, בתנאי שיישאר עד לסיום העונה ויעזור לה במאמצי ההעפלה לליגת העל. בכל מקרה, אקזיט יהיה כאן – במוקדם או במאוחר.
ירדן גרזון (18), כדורסלנית
יש הרבה מן המשותף בין ירדן גרזון לדני אבדיה: משפחה של ספורטאים, ילדות בשרון, מעבר לקבוצה בעיר הגדולה, הצטיינות בנבחרות הצעירות והגשמת החלום בארה"ב. אבדיה משחק כבר ב־NBA, גרזון מקווה להגיע ל־WNBA, אבל בינתיים היא תשחק בעונה הבאה במכללת אינדיאנה היוקרתית, בדרך לדראפט של הליגה הטובה בעולם. אבדיה בן ה־21 הוא כרגע הכדורסלן הישראלי הטוב ביותר, גרזון בת ה־18 מסומנת כדבר הבא של כדורסל הנשים – והיא בעצם גם הדבר הנוכחי.
גרזון מגיעה כאמור ממשפחה ספורטיבית והגנים עזרו לה כנראה להגיע לגובה של 1.86 מ'. אביה איתן שיחק במכבי דרום ת"א ומאוחר יותר גם במכבי הוד השרון, אמה רותי שיחקה כדורעף בהפועל כפר־סבא ובנבחרת ישראל ואחותה הגדולה ליאור, כישרון גדול בפני עצמה, משחקת ולומדת במכללת וילאנובה. מי יודע, אולי היא בכלל תקדים את אחותה הצעירה ותהיה הישראלית השנייה ב־WNBA אחרי שי דורון. יש לה עוד אח גדול, דביר, שמשחק באליצור ר"ג בליגה א' ואחות תאומה, יובל, הייתה זו בכלל שעשתה לה היכרות עם הכדורסל.
ירדן שיחקה במכבי רעננה והובילה את הקבוצות הצעירות שלה לתארים, כשמקביל זכתה עם נבחרת אוסטרובסקי באליפות הליגה לתיכונים. בעונה שעברה הצטרפה לאלופה מכבי עירוני ר"ג והובילה אותה לאליפות שנייה ברציפות עם 13.5 נקודות למשחק, המספר הגבוה ביותר שקלעה שחקנית בגיל הזה. העונה היא מלכת הסלים הישראלית של ליגת העל, עם 15.3 נקודות למשחק, וגם בנבחרת הבוגרת היא כבר השחקנית החשובה ביותר.
בנוסף ליתרונות הפיזיים שלה – גובה, מוטת ידיים ארוכה, מהירות וגמישות – היא שחקנית ורסטילית שיכולה לשחק בכל העמדות, מלבד סנטרית. בנוסף לנקודות, היא תורמת 5.1 ריבאונדים למשחק, 3.4 אסיסטים ו־1.7 חטיפות. היא מובילה את הקבוצה שלה באחוזי הקליעה מכל הטווחים, וההגנה שלה לא פחות טובה מההתקפה. לא סתם מאמן הנבחרת החדש, שרון דרוקר, אמר עליה: "ברגע שלקחתי את הנבחרת ייעדתי לה תפקיד מרכזי. אנחנו רואים אותה כבסיס לשנים הבאות".
