רגע לפני שהוא מתמודד לקדנציה שלישית, ראש עיריית הרצליה משה פדלון, נשמע מודאג, לא על בחירתו, בזה הוא דווקא די בטוח, אלא על הקרע במדינה שזולג גם להרצליה. כשקולות ההפגנות ותופי המחאה נגד הרפורמה המשפטית מהדהדים ברקע, כשחומרי הנפץ של תע"ש מכסים את שמי העיר בפטריות עשן, החליט פדלון, שחגג השנה 70, לשבור שתיקה ארוכה של חמש שנים בהן לא התראיין, ומספר ל"ידיעות השרון", לאן הוא מתכוון להוביל את הרצליה, מה יקרה עם מאיה כץ, האהבה הגדולה שעוד מפעמת בו וגם מתי בפעם האחרונה הוא הזיל דמעה. פדלון כמו שלא הכרתם.
הפיצוצים
נתחיל מהסוף: שני הפיצוצים שאירעו בחודש וחצי האחרונים בהרצליה במתחם תע"ש לשעבר בנוף ים, שאחריהם כוסו השמיים בעשן סמיך, גרמו לו לשלוח מכתב בהול לכל מי שאחראי לנושא בו כתב כי "אם מדינת ישראל לא תצהיר באופן פורמאלי על לקיחת אחריות לטיפול בנושא, תוך נקיבת לוחות זמנים ברורים לטיפול, תפנה העירייה לערכאות המשפטיות על מנת שיאכפו על המדינה למלא אחר חובותיה והתחייבויותיה בהתאם".
במכתב התריע פדלון וכתב כי "נראה שאין כל מחלוקת בקרב הגורמים המקצועיים שקיים חשש מבוסס שבמתחם הנטוש נקברו חומרי נפץ שהגיעו ככל הנראה לסוף אורך חייהם הבטיחותי, הפכו לבלתי יציבים ועלולים להתפוצץ כל רגע ולגרום, חס וחלילה, לפגיעה ברכוש ובנפש, וכי גם בשל החום הרב, המליחות והלחות - שגורמים לקורוזיה, מואצים כעת תהליכים מסוכנים אלה".
כשממשיכים לדבר על העיר, נדמה היה שתפקיד ראש העירייה כל כך נטמע בפדלון, כך שעל כל שאלה אינטימית, הוא ישר השיב בדוגמאות מוניצפליות. "העיר הרצליה היא אהבתי היחידה, שמע, אני עשור מכהן כאן כראש עיר, ועכשיו מתמודד לקדנציה שלישית, כשאני מסתכל על השנים האלו, אני רואה עיר מובילה בישראל בכל הפרמטרים ובראש ובראשונה מערכת החינוך שלנו. מאות מיליוני שקלים הושקעו במוסדות חינוך וגני ילדים, מעונות יום, מרכזים קהילתיים חדשים, שטחים ירוקים ופארקים, נסללו עשרות ק"מ של שבילי אופניים, הוקמו עשרות קהילות תושבים פעילות ועוד. כיום אני בעיצומו של גל עשיה נוסף. קצת מהפרויקטים שיחנכו בחודשים הקרובים: קאנטרי קלאב חדש, מרכז מדעים וחלל, סינמטק חדש, גני ילדים חדשים ועוד.
אבל הרצליה היא עיר יקרה.
"מחירי הדיור בהרצליה משקפים את איכות החיים בה ואת המיקום האטרקטיבי שלה ואת השירותים העירוניים שבטופ הארצי. גדלנו בקצב מתון שנכון לעיר שאינה רוצה להזדקן, אני מודע ליוקר הדיור ולכן אני די מקדם תהליכים של התחדשות עירונית. פינוי־בינוי ויצמן עומד לצאת לדרך, אושר בכל ועדות התכנון, יש פרוצדורה משפטית שאני מקווה שתיגמר הקרוב. פינוי־בינוי במתחמי מנדלבלט ואבן עזרא – מאות משפחות שכבר קיבלו מפתח לדירתן החדשה, מתחם 'בר כוכבא' בנווה ישראל – מאות יחידות דיור בתהליך בנייה מתקדם, האכלוס בקרוב, שיכון דרום – הסתיים שלב ההתנגדויות והפרויקט יוצא לדרך, ביד התשעה הכנסנו את הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית לתמונה כדי להאיץ את התהליך".
על הרפורמה המשפטית
קשה להתעלם מהאווירה הארצית, והקיטוב בין דתיים לחילוניים. די ברור שפדלון נמצא בחלק השמאל מרכז של המפה בכל ההיבט של הרפורמה המשפטית, אבל גם במקרה זה הוא די נזהר כדי לא לצבוע אותו כאדם קיצוני: "רוב התושבים יודעים להפריד בין האווירה הציבורית הארצית לבין החיים בהרצליה. הייתי ממובילי המאבק נגד קרן הארנונה, ואמשיך להילחם בנושא בכל דרך, לרבות באמצעים משפטיים כי יש לזה השפעה קריטית על היום יום שלנו".
לא הגעת בעצמך להפגנות. מה עמדתך לגבי הרפורמה?
"דווקא הגעתי ונאמתי בהפגנה ספונטנית נגד קרן הארנונה, נגד קיצוץ הסיוע לעמותת 'כנפיים של קרמבו' ואמרתי אמירה מוסרית נגד פיטורי השר גלנט. הסיפור הוא מזמן לא האם אני חושב שמערכת המשפט צריכה רפורמה או לא, הסיפור הוא הדרך. אני מסכים שהממשלה סטתה ממנה וכי היה צריך לעשות לאט יותר ואך ורק בהסכמה רחבה. גם עכשיו, אני קורא לראש הממשלה לעצור ולחזור בו, עדיין לא מאוחר מדי להיכנס לחדר ולדבר.
"יש דרכים רבות להילחם על החופש של העיר, במקום להשקיע בסיסמאות בכיכרות העיר בחרתי להמחיש את עמדותיי במעשים. בעשר השנים בהן אני מכהן כראש עיר אין קבוצה אחת שיכולה להתלונן שהיא נפגעה או נרדפה, שזכויותיה נבלמו. להפך – הקפדתי לתת ביטוי לכל אישה ואיש, בכל קהל לו הם משתייכים. אין לאף מפלגה מקומית בעלות על הדאגה לחופש הביטוי, לליברליות ולשוויון. הרצון של קבוצות לקחת על כך בעלות הוא לא פחות מאנטי-דמוקרטי".
גאווה ודעה קדומה
פדלון משיב אש למבקריו: "לפני עשר שנים כשהתמודדתי לראשונה לתפקיד, יריבים פוליטיים איימו על תושבי העיר שאני 'אסגור את העיר'. עבר עשור והרצליה עלתה בכל מדדי הליברליות, הגאווה וקבלת האחר. גם בנושא השבת היינו הראשונים להפעיל תחבורה בשבת (הרבה לפני שפרויקט נעים בסופ"ש התחיל לפעול בת״א) על חשבון העירייה, אנחנו מקפידים לאפשר מסחר ופנאי בשבת ברחבי העיר ועוד. אנחנו מיקרוקוסמוס של החברה בישראל, ואני גאה שהצלחתי לאפשר לכל קבוצה להרגיש בבית בהרצליה. אגיד לך יותר מזה, המדינה נמצאת היום במצב מורכב מאוד שלטובת העיר אנחנו חייבים להיות ממלכתיים. אני פועל להגיע לאיחודים והסכמות רחבות עוד בטרם הגשת הרשימות".
אתה מכוון למאיה כץ?
"מאיה גם בתור יריבה פוליטית וגם בתור שותפה לדרך – אני הראשון להעיד שמאיה כץ היא שליחת ציבור שבאה לעבוד, והיא עושה את זה מעולה. היא מנהיגה מקומית מוערכת, יש בינינו שיתוף פעולה פורה, טובת העיר עומדת לנגד עיניה. צריך להבין שעבורי הרצליה יותר חשובה מכל פוליטיקה".
יוסי פרי ויריב פישר הכריזו על התמודדתם.
"אני לא חושב שאני צריך לחלק ציונים, לשבח או להתעסק במועמדים אחרים. אני כן יכול להתחייב שליבי ומרצי כל כולם בהרצליה ואני ראש עיר של כולם. עדיין יש ערך בימינו להסתכלות רחבה, וממלכתיות. תושבי הרצליה מיומנים ויודעים לזהות פופוליזם, זורקי סיסמאות, ויודעים להבחין בין אלו שמחפשים קידום עצמי או קפיצה לתפקיד הבא, לבין מי שליבו ומחשבותיו נתונות להרצליה.
איך תיראה הקדנציה הבאה אם תיבחר?
"הרצליה חייבת להישאר מקור לגאווה בכל הקשור לשמירת הסטטוס קוו בין הדתיים לחילונים. אקפיד על אמונתי מבית 'חיה, ותן לחיות', וככה יישאר. המאבקים הראויים וההיסטוריים שאנו עדים להם במדינת ישראל בחצי השנה האחרונה מחלחלים גם אלינו הביתה – במצוקתם הם מנסים להתסיס מלחמות בין התושבים. אסור לנו לתת לגורמים קיצונים ללבות אש בתוכנו, אסור לנו לאפשר לאנשים שטובת העיר ותושביה לא עומדת בראש סדר היום שלהם, לפלג ולהסית אותנו זה נגד זה".
על המשפחה
קשה שלא להתרשם מהחביבות שמפגין פדלון, איש שלא תמיד מרבה להתרועע, כשהוא פוגש את נכדיו. יש לו שמונה כאלו, משלושת ילדיו (שירי, רן ואורי) והחיוך הרחב שנסוך על פניו כשהם קופצים עליו, משובבת נפש: "אני משלים איתם את הפערים, יש לי צער די גדול על זה שבמהלך שנים ארוכות הזנחתי את ילדיי, הייתי במסלול צבאי מאוד קשיח, אחר כך העבודה, לא הייתי אבא במלוא מובן המילה אם לא לילך, אשתי האהובה שאני נשוי לה כבר כמעט 50 שנה, לא יודע איך היו גדלים, בטח לא לתפארת כמו שהם היום.
"היא הייתה למעשה כמו אם חד הורית. אז כן, אם היית שואל את משה בן ה־20, אז חייל צעיר בקורס חובשים עם הרבה תקוות לעתיד, מה היית משנה במסלול חייך? ללא ספק, הייתי צריך לחזק את הקטע המשפחתי.
"אז כשאני רואה את הנכדים שמבקשים ממני גלידה, שמבקשים כדור, אני פשוט נטרף מאושר מזה, אני רואה את הברק שלהם בעיניים, ואני מבין כמה פספסתי, ללא ספק אני משלים איתם את מה שלא זכיתי להיות עם הילדים, גם זה משהו".
קראו גם:
פדלון הוא לא אדם שמרבה להחצין רגשות, החמלה שלו כלפי נזקקים, ואפיל ובעלי חיים די מפורסמת, אבל לעיתים במאבקיו בעיקר כלפי הרשויות הוא מפגין קור רוח מקפיא ותקיף: "הוריי ז"ל שבאמת גידלו אותי על ערכים והפכתי בגללם למי שאני היום, הטמיעו בנו את החמלה הזו. גדלנו בנווה ישראל, הייתה אז מצוקה בכל הארץ, זה היה המצב. היינו בשכונה וראינו את המצוקה הזו אצל השכנים הכי קרובים שלנו. לא יכולנו להתעלם מזה.
"יש אנשים עניים שמתביישים ולכן הם לא מוכרים לרווחה, הם הכי שקופים. לכן בתקופת הקורונה החלטתי באופן עצמאי לפתוח סופרמרקט חברתי, ללא תעודות זיהוי, העירייה השקיעה בזה מיליוני שקלים. באו 2,500 משפחות רובם המכריע לא מוכרות לרווחה, ונהנו מהמוצרים. לדעתי, מנהיג שלא חושב על הדברים האלו הוא לא מנהיג. זה הדי.אן.איי שלי.
"אני לא איש שמחצין רגשות, אני שומר לעצמי את הדברים, אבל הפעם האחרונה שמיררתי בבכי היתה כשהוריי נפטרו. הבנתי פתאום שכל החמלה, כל הערכים, כל הדברים האלו שהיו אצלי כדבר מובן מאליו, הכול בעצם שלהם".
