בשבוע שבו שבתו מורים על רקע שכרם הנמוך, יש כאלו שבשיא הקריירה שלהם החליטו לעשות הסבה מקצועית ולהצטרף למערכת החינוך. אורית שגב, סיגל לאור ונאוה משולם מרמת השרון; ולינור צפרוני מהרצליה - כולן נתקפו בחיידק המעורבות ההורית בבתי הספר, היו פעילות בהנהגות המוסדיות והעירוניות, והמשיכו להגשים את עצמן בהוראה.
אורית שגב (47), אם לשני בנים, האחד תלמיד בתיכון "רוטברג" והשני בחטיבת "קלמן" ברמת השרון, היא ביוטכנולוגית שעוסקת זה שנים בשיווק רפואי (כיום היא מנהלת את פעילותה בארץ של חברת קוסמטיקה בינלאומית). כחברה פעילה בבית הספר "אוסישקין", ובהמשך בחטיבת "קלמן" ובתיכון "רוטברג", היא הייתה מעורבת בין היתר במאבק לצמצום מספר התלמידים בכיתות, ובאחרונה הובילה שיתוף פעולה בין "אוסישקין" ל"אלון" בתחום לימודי הסייבר.
אבל שגב לא הסתפקה בפעילותה בוועדי ההורים. השנה היא החלה ללמוד במכללת "לוינסקי" בתוכנית ייחודית להסבת אקדמאים להוראת מדעים. לדבריה, לא מעט פעילים בהנהגות ההורים נוטים להצטרף למערכת החינוך. "אחרי כמה שנות מעורבות הורית, יש להם מוטיבציה לתרום לבית הספר בהיבט מקצועי יותר", היא מסבירה. "אולי מדובר באנשים שתמיד נמשכו לתחום החינוך, אבל החיים הובילו אותם לעיסוקים אחרים, ולכן הם נרתמו לפעילות בהנהגת הורים. אצלי זה משהו שיושב בפנים כבר הרבה שנים. מבחינתי זה אתגר גדול - להיות מורה סמכותית ודמות משמעותית עבור התלמידים".
מהוועד לבית הספר
שגב אינה מתכוונת לנטוש לגמרי את תחום השיווק הרפואי, בין היתר בגלל השכר, ומקווה לשלב את עבודתה עם הוראה. היא שואפת לרתום להוראת המדעים את כל הניסיון המעשי שצברה בשנות עבודתה. "אחפש בית ספר לא קונבנציונאלי שיאפשר לי לעשות זאת", היא אומרת וממליצה לקרוא את הספר "דרך לכל ילד" - סיפורו של בית ספר תיכון בארצות הברית, שתלמידיו לומדים על פי תוכנית לימודים אישית, ההורים מעורבים בעיצוב וביישום תוכנית הלימוד של ילדיהם, והמורים אינם מרצים בפני הכיתה אלא מלווים את התלמידים תוך כדי למידה ועשייה. "למה בעידן הגוגל מורה צריך לעמוד מול כיתה ולהיות כמו ויקיפדיה מהלכת? היום כל תלמיד יכול לקבל את המידע בלחיצת כפתור".
לינור צפרוני (37) מהרצליה, אם לשתי בנות (9, 6) הלומדות בבית הספר "יגאל אלון" ולבן (3) הלומד בגן טרום-טרום חובה "נחליאלי" בעיר, פעילה בוועד הגן כפי שהייתה פעילה בעבר בגנים בהם למדו בנותיה - "דולב" ו"זית". במקביל, הייתה פעילה בוועד הגנים העירוני ובמשך שנתיים כיהנה כסגנית היו"ר.
לפני כמה שנים היא הובילה את המאבק להעברת גן "דולב" למקום חדש, לאחר שבצמוד לו החלה בנייה של שמונה מגדלי מגורים. "הפכנו למעין מובלעת בתוך אתר בנייה", הסבירה. בהמשך, פעלה נגד העגורן שהוצב באתר בנייה סמוך לגן "זית". בעקבות מאבקה, הוגבלו שעות הפעילות של המנוף ומיקום זרועו הארוכה.
צפרוני היא בעלת תואר ראשון במדעי החברה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בממשל, תוך התמחות בשיווק פוליטי, מהמרכז הבינתחומי. כיום היא עובדת במחקר בתחום התקשורת הפוליטית, וגם היא החליטה לעבור להוראה. "כנראה שבעקבות העבודה עם הסטודנטים, גיליתי עד כמה אני אוהבת את תחום ההוראה", היא מסבירה. "אני רוצה להשפיע גם על תלמידי בית ספר, במיוחד באזרחות ובמדעי החברה - שני תחומים הכרחיים באקלים החברתי והפוליטי השורר כיום בישראל".
באחרונה סיימה צפרוני את לימודיה במכללת "בית ברל", בתוכנית להסבת אקדמאים להוראת אזרחות ומדעי החברה בבתי ספר על יסודיים. לא מכבר קיבלה את תעודת ההוראה ובשנה הבאה היא מקווה להתחיל ללמד.
בלי שיקולי שכר
סיגל לאור (46) מרמת השרון ליוותה את חינוך שלושת ילדיה בפעילות אינטנסיבית בוועדי ההורים - תחילה בבית הספר היסודי "אוסישקין" ואחר כך בחטיבת "עלומים" בעיר. "כשהילדים שעברו ללמוד בתיכון 'אלון', הם כבר לא הרשו לי להצטרף לפעילות בוועד", היא מתבדחת.
ב"עלומים" הייתה לאור פעילה ארבע שנים, מתוכן שנתיים כיו"ר. במהלך כהונתה הובילה את המאבק להרחבת מספר הכיתות הייחודיות. "פעלנו כדי שכל הכיתות יהיו ייחודיות ושלכל כיתה יהיה ייחוד משלה. בכך חסכנו מתלמידים רבים תחושת קיפוח ועוגמת נפש, ולכל כיתה הייתה גאוות יחידה משלה", היא אומרת.
עם תואר ראשון בכלכלה ותואר שני בתקשורת, היא עסקה במשך שנים רבות בתחום יחסי הציבור, תחילה כשכירה ואחר כך כעצמאית. לפני כשלוש שנים חשה שהיא רוצה לעשות שינוי ולעסוק במקצוע טיפולי כלשהו, ובחרה ללמוד חינוך מיוחד במכללת "לוינסקי". "בכיתה קטנה אני מצליחה, באמצעות משחקים ולמידה חווייתית נעימה, לעורר בתלמידים את הרצון, הסקרנות ואת חדוות הלמידה. בכך אני מוציאה לפועל את כל מה שחשבתי שצריך לשנות במערכת החינוך, וזה כיף גדול", היא אומרת. "לכל תלמיד יש תוכנית למידה משלו, וכל ילד מתקדם בקצב שלו. בכיתה קטנה קל לי יותר להכיר את התלמידים ולשקף אותם להורים שלהם. במשולש 'הורים-ילדים-מורה', אם אין יחסי אמון בין המורה להורים, זה מחלחל גם לילד. אחד היתרונות של מי שהיה פעיל כל כך הרבה שנים בהנהגת ההורים, זו היכולת לדעת היטב מה באמת חשוב להורים".
גם נאוה משולם (51) מרמת השרון, אם לשלוש בנות, שהצעירה בהן לומדת בכיתה ט' בחטיבת "קלמן" בעיר, כבר איננה מעורבת עוד בפעילות בהנהגת ההורים היישובית, לראשונה זה 14 שנה. במשך למעלה מחמש שנים כיהנה כיו"ר ההנהגה המוסדית ב"אוסישקין". כמו כן, פעלה במסגרת ועד הכיתה בחטיבת "קלמן" ובתיכון "אלון". לפרנסתה עסקה בשיווק בתחום הפרסום והמדיה, ולאחר הסבה להוראת אנגלית בסמינר הקיבוצים, היא מלמדת כיום בחטיבה העליונה בבית הספר "ליידי דיוויס". "הפעילות האינטנסיבית בהנהגות ההורים היא שגרמה לי לרצות להפוך את ההוראה למקצוע", היא אומרת.
לא חששתן לעזוב עבודות מבטיחות ולעבור לתחום החינוך, שפחות מתגמל כלכלית?
סיגל לאור: "נושא השכר לא היה חלק מהשיקולים שלי. יש גם הרבה הטבות, כמו חופשים ושעות נוחות".
לינור צפרוני: "נושא השכר אכן מדאיג אותי מאוד, כמו גם מעמד המורה בישראל בכלל".
נאוה משולם: "משרד החינוך ובתי הספר מעוניינים להעסיק מורים שעברו הסבה להוראה. מצד אחד הם מעוניינים בידע, בניסיון, במקצועיות ובבגרות שלהם, ומצד שני לא מתחשבים בוותק שלהם. הם מתחילים מאפס, עם שכר של מורה מתחיל בן 21, בתוספת דלה בגין ההשכלה האקדמית. אם רוצים לעודד מורים מנוסים יותר שיכולים להביא תוכן נוסף למקצוע, צריך להתחשב במה שעשו קודם".
אורית שגב: "ההסבה להוראה היא מתוך אידיאולוגיה ותשוקה לעזור לילדים למצות את יכולתם. ברור לי ששכר נמוך ולא מתגמל ישחק אותי מהר, ולכן בכוונתי להמשיך לעסוק בעולם התעשיה במקביל".
