"למה קוראים לי טאל עם אל"ף באמצע? בגיל 30 לערך, אחרי תהליך הריפוי הנפשי והפיזי שעברתי הוספתי את האל"ף באמצע השם שלי טל. כשהייתי בת 4 וכשהוריי התגרשו, ציירתי לב עם השם שלי וגזרתי אותו לחצי, את האות טי"ת נתתי לאבא, את האות למ"ד לאמא, ואני נשארתי חצויה עם לב שבור, כשהשלמתי עם מי שאני החלטתי להוסיף אות שתשים אותי במרכז".
הרבה דברים עברה בחייה טאל לוי כהן (42) מהרצליה, אבל דומה שהפרעות האכילה, ובמרכזן הבולימיה שליוותה אותה מגיל ההתבגרות, היו החומה שחסמה אותה מלבטא את עצמה לחלוטין.
היום, כשהיא נשואה לעמית ואמא לאריאל בת ה-4, וכשהיא מעלה הצגת יחיד (ראו מסגרת) שהיא עבורה לא פחות מתהליך ריפוי מתמשך וסיזיפי, השחקנית, היוצרת, המטפלת והכוריאוגרפית טאל לוי כהן היא לא פחות מאשר סיפור הצלחה שמעורר השראה אצל בנות רבות המתמודדות עם הפרעות אכילה. בין הופעה בברודווי, לונדון, ברלין ואדינבורו, כשהיא עטורת פרסים יוקרתיים בארץ ובחו"ל, מספרת טאל על התהליך העקוב ביזע, דיכאון, התמוטטות והרבה דמעות: "בעיקר כדי לתת תקווה לנערות שנמצאות במצב בו הייתי לפני שחילצתי את עצמי מהחושך הנורא שליווה אותי מרבית חיי".
"פחדתי שלא יאהבו אותי"
היא נולדה בחיפה כבת לשני הורים אקדמאיים ואמידים ואח הגדול ממנה בשנתיים. אביה, אבי לוי, הוא יו"ר "להב אל.אר" המחזיק ב-70% ממניות "דלק", אמה אקדמאית מוכשרת. כשהייתה בגיל ארבע עברה המשפחה להתגורר בהרצליה, ותוך חצי שנה ההורים התגרשו: "למעט הסיפור על הלב החצוי אני לא זוכרת הרבה מתקופת הגירושים של הוריי", מספרת טאל, "הייתי ילדה קטנה, ולמעשה הכרתי רק חיים עם הורים פרודים, כמובן שאבא היה נוכח תמיד איתנו, אבל אני הייתי ילדה די זורמת, ילדה טובה, אפילו טובה מדיי".
את שנות ילדותה העבירה "די בנעימים", כמו שהיא אומרת, ובהרבה ריקוד ומחול תחביבה שהפכה לזהות השניה שלה. עם המעבר לחטיבה למגמת המחול בניהולה של לאה מנור האגדית, הצטיינה, וכבר החלה בגיל כה צעיר ללמוד בתלמה ילין כאשר מרכז המגמה שלה שם היה לא פחות מאשר הכוריאוגרף דוד דביר. החיים היו סלולים להצלחה מטאורית כבר בגיל מוקדם יחסית, אלא שכבר אז ("ואולי טיפה קודם") החלו להתבטא אצלה הפרעות האכילה.
"ילדה טובה הייתי, אני עדיין, אני לפחות חושבת ככה, אבל ברור לי שבהתחלה זה היה ממקום של ריצוי, לא הייתי מתעמתת עם אף אחד, היה לי פחד לא מוסבר שלא יאהבו אותי. את כל הכעסים, ובכלל את כל מנעד הרגשות שמרתי לעצמי, בביפנוכו, בתוך הבטן פנימה, המאגר של הנערה טל התחיל להתמלא לאיטו. זה התבטא אצלי בבולמוסים של אכילה. בורקס פה, בורקס שם, גלידות, הרבה ג'אנק. וכמובן אז החלו גם ההערות מהסביבה, בהתחלה אמא אחר כך גם המעגל היותר מורחב, כולל בלימודי המחול.
"לא הייתי שמנה, הייתי מלאה, אבל היו כאלו בולומוסים של אכילה. ההערות היו פוגעניות, ב'תלמה ילין' התחילו להסתלבט עליי, יש לה 'מטען עודף תבינו אותה'. סוג של שגרה כזו. הביטחון העצמי שלי התערער מאוד וגרם לי ל'אנטי'. זה גרם לסוג של משחקי שליטה, לי יש את הגוף שלי ואני שולטת עליו, לא אתם. הבולמוסים תכפו".
"הבנתי שיש אופציה כזו"
"אני לא זוכרת את היום המדויק שבו התחלתי להקיא, אבל זה היה תמיד ברקע. היינו יושבות הבנות אחרי שיעור במחול בבית קפה, ורואים מישהי שהולכת לשירותים באמצע, והשיח היה שהיא הולכת להקיא. הבנתי שיש כזו אופציה. לא זוכרת את הרגע שבו זה התחיל, אבל זה התחיל, בהתחלה פעם בשבוע, אחר כך פעמיים, טוב זה לא עזה, רק הבנתי שיש את טל שכולם מכירים, והתחילה לאט לאט להיווצר טל של מאחורי הקלעים".
בזמן שטאל התחילה להכיר ולעשות שימוש "באופציה' הזו היא הייתה בתקופה שלפני הגיוס שלה, הנתונים שלה היו טובים, מאוד אפילו: "התגייסתי חדורת מטרה ושליחות, למען האמת, ההקאות, גרמו לתחושת מועקה, למין קדרות כזו שמרחפת כל הזמן, לא הייתי שמחה, חשבתי, שהנה זה הולך להשתנות.
"הייתי מצטיינת בטירונות ורציתי לעשות שירות משמעותי, אז הציבו אותי בתור פקידה. הרגשתי לא טוב עם עצמי, בזבוז, החלו שוב הבולמוסים ואיתם ההקאות, כמעט יום יום, שם בצבא נוצרו בפועל שתי 'טל', זו של האסלה, וזו של המציאות. משחק כפול. החלטתי שאני יוצאת לקצונה. סיימתי את הקורס, והגשתי בקשה להתקבל לקורס טיס, עברתי אפילו את הגיבוש, אבל מנטלית, הייתה שבורה. פרשתי".
עם שחרורה מצה"ל החליטה טאל שהיא הולכת ללמוד מחול ברמה גבוהה, היא הגיעה ללונדון והחלה ללמוד בבית הספר היוקרתי למחול לאבן סנטר אותו סיימה בהצטיינות, אבל כאמור, שתי פנים היו לה לטאל, זו המצטיינת וזו בחדרי חדרים, זו האהובה, וזו ששנואה בעיקר על עצמה בחדר האחורי: "הדיכאון בלונדון התגבר מאוד, היו רגעים שם שהרגשתי כזה חלל גדול שלא יכולתי לחיות עם עצמי, חוזרת מהלימודים לדירת שני השותפים השוודים שהיו לי, מפרקת דלי של בן אנד ג'ריס, השניה במספר כבר, שאותה גזלתי מהשותף, ויודעת שעוד דקה או שתיים אני מוציאה את כולה. הרגשה נוראה".
"לא יצאתי מהמיטה"
בגיל 25 טאל חוזרת ארצה שבורה ומרוסקת: "אני חולה על לונדון עד היום, אבל בתקופה ההיא העיר הזו עשתה לי הכי רע בעולם", האופוריה שבחזרתה ארצה מביאה אותה לעשות שינוי, היא נכנסת ללימודי כושר, מתחילה זוגיות חדשה, נרשמת ללימודי תואר ראשון במעדי הרוח, מתחילה ללמוד משחק ותיאטרון והחיים נראים ששבים למסלולם אם אי פעם היו במסלול נכון: "הייתי כבר שנה וחצי שנתיים ללא הקאה, אי אפשר לומר שהייתי מאושרת, אבל זה הרגיש נחמד, ישבתי שהשארתי הכול מאחורה ואני בדרך הנכונה להחלמה".
אלא שתחושות אלו יתנפצו באחת בארוחת צהריים תמימה מאוד, יחד עם אמה ובן הזוג החדש שלה, שם חווה טאל ("משום מקום") התקף חרדה קיצוני המלווה בדיכאון עז: "לא ידעתי מה זה, הרגשתי שכל העולם חרב עליי, הבנתי שמדובר במשהו נפשי, התכנסתי בתוך עצמי, נפרדתי מבן הזוג, לא יצאתי מהמיטה, הדמעות לא פסקו, הייתי צורחת לבני המשפחה שיעזרו לי. שלחו אותי לפסיכיאטר, הוא שכנע אותי, וזה לא היה פשוט, לקחת כדורים נוגדי דכאון. עפם נטילת הכדור הראשון כבר הפסקתי להקיא. הייתי אז בגיל 28, אבל והחלטתי לנסוע לברלין, הרגשתי שאני במקום לא טוב עם עצמי.
"בברלין הכרתי בחור אפריקאי, הפכנו לבני זוג וגרנו יחד. זו הייתה זוגיות נוראה. הבולמוסים חזרו ואיתם ההקאות, רציתי לחזור ארצה. צריך להבין שנערות ונשים במצבי מנסים להטיל את כל האשמה על גורמים חיצוניים, פעם זה הארץ, פעם זה הזוגיות, ואולי זו את בעצמך היא הגורם המכריע במצבך?".
עם חזרתה ארצה כשהיא כבר קרוב לגיל 30 ("לא נשואה ועוד גרה אצל אמא שלה") אחרי לימודי התואר, שמעה טאל על אפשרות לשלב בין שני תחומי עיסוקה ומצבה המנטאלי: המחול, המשחק והטיפול הנפשי: "תרפיה בתנועה קוראים לזה", היא מספרת וזיק של גאווה נשמע בקולה. היא החלה ללמוד אצל הבמאי, המחזאי ומייסד "תיאטרון החדר" אמיר אוריין, שלקח אותה כפרויקט אישי, והחלה "סוף סוף לגעת בעצבים הכי רגישים שלי", היא מתארת, "באחד מהשיעורים ישבנו כולנו במעגל וביקשוו מאיתנו לבטא בתנועה את מה שאנחנו מרגישים. התחלתי לרקוע בידיים על הארץ, כולם הצטרפו אליי. עוד ועוד רקיעות חזקות, הרגשתי שכל הכעס יוצא ומתפרק, המנחה ביקשה להפסיק ואני כמו באמוק ממשיכה איזה 10 דקות כאלו".
מכאן ואילך החלה טאל לטפל בעצמה, או כפי שהיא מגדירת זאת: "לשים את עצמי במרכז. כל הזמן ניסיתי לרצות את כולם, לא חשבתי על עצמי, לא נתתי לרגשות שלי, לכעסים ולדברים אחרים לצאת החוצה. בעבר זה התבטא בהפרעות אכילה, דכאונות, הבנתי שאני צריכה לבנות את הזהות שלי מההתחלה, באופן נקי יותר, תקין יותר".
קראו גם >>>>
בתהליך הריפוי המתמשך הכירה טאל גם את בעלה עמית, שמסתבר היה הבן זוג שלה בכיתה ה': "תמיד זכרתי לו חסד נעורים מה שנקרא, אבל אז הבנתי שהוא התחתן, הביא ילדים לעולם, ובכלל אני יצאתי מהרדאר לגמרי אחרי היסודי. דרכינו לא הצטלבו זאת למרות שבעבר הוא היה גר דירה מעליי. הפגישה שלנו הייתה מיסטית לחלוטין. יום אחד הייתי בתל אביב, וקיבלתי דוח חניה, ביקשתי להשפט, וטענתי לחפותי. עברו איזה חודשיים ושוטר התדפק לי על הדלת עם זימון לבית משפט, נבהלתי, ופתאום קיבלתי הודעה, 'שלום אני עו"ד עמית כהן, מומחה לתעבורה'. אמרתי 'היי עמית, זו אני טאל', מפה ושם, ביקשתי עזרה ממנו במשפט, הוא כבר היה גרוש, הוא ליוה אותי, והפסדנו אומנם במשט אבל הרווחנו זוגיות".
לזוג המאוחד מחדש נולדה גם בת לפני ארבעה חודשים, אריאל: "בתקופת ההריון קצת חששתי שהכול חוזר אליי, בעיקר הבולמוסים של האכילה, אומנם כבר הייתה לי שליטה, אבל הגוף, בגלל ההריון דרש עוד, למדתי לווסתי את הבולמוסים הלו, במקום שני דליים של גלידה, אכלתי חבילת תמרים. זה עזר הטריק הזה, כי אין רגשות אשמה, וזה יכול לעזור גם לנערות 'הטריק הזה'".
בשבוע הבא נוסעת לוי כהן להופיע עם הצגת היחיד שלה לאדינבורו במענק ממשרד התרבות של מדינת ישראל, ארבע הופועת מול קהל של אלפים: "אחרי שנים של הלקאה עצמית חוזרת ונשנית ומעגל לא נפסק של דיכאון, אכילה והקאה, אני כבר נמצאת כ-12 שנה בהחלמה גמורה ומביאה את זה על הבמה בלי פילטרים, מספרת על הכול. אני מאושרת היום, למדתי לחיות עם עצמי, ועם כל מנעד הרגשות שבי, אין לי כבר חיים כפולים, יש רק את מי שאני בלי חדרים אפלים ומסכות".
__________
ילדה־אישה ורקדנית
ההצגה המקורית של טאל, הנקראת על שמה, עוקבת אחר סיפורה של ילדה-אישה-רקדנית וחוויותיה סביב הפרעת האכילה בולימיה, והדרך בה היא הבריאה באמצעות למידת פסיכולוגיה ואמנויות הבעה ויצירה. לוי כהן הולכת אחורה בזמן ומתארת את זיכרונותיה והארועים שבחייה, את הכאב והסבל שהיא חוותה, מה אלו שמסביבה אמרו, והדברים שהחברה אומרת לנו.
לוי כהן מחזיקה בתואר מאסטר בתרפיה בהבעה וביצירה מאוניברסיטת לסלי בבוסטון, סיימה לימודי תעודה בחקר המחול והתנועה בלאבאן סנטר לונדון (שם זכתה בפרס מרי זמקה), והיא בוגרת לימודי משחק ותיאטרון במת'וד סטודיו ובסיטי ליט בלונדון ותיאטרון החדר.
יש לה מעל 20 שנים של ניסיון על הבמה בין השאר במופע אלומיניום ובעבודה עם אמנים מופיעים לסייע להם להביע את עצמם באופן אותנטי ולספר את סיפוריהם, בארץ וברחבי העולם, וזכתה בפרס כלת ההצטיינות להצגות יחיד בפסטיבל האונליין הבינלאומי, מקום של אחדות, רוסיה 2021.
