"החלום שלו היה להיות שחקן כדורגל. זה היה אצלו כמו דיבוק". כך אמר השבוע שלום רוקבן, מכוכבי הכדורגל בתחילת שנות ה־80, על צביקה פיק. "הכרנו במשחק ראווה של כוכבים, צביקה היה כוכב פופ, ואני הייתי כוכב כדורגל". בסוף שנות ה־70 שיחק רוקבן בהפועל רמת השרון, ופיק השתתף באימוני הקבוצה. "הוא הקפיד להגיע לכל אימון שעה קודם", נזכר רוקבן.
6 צפייה בגלריה
צביקה פיק. "בפגרה היינו נוסעים לשחק קטרגל. הוא היה מתקשר אליי שעתיים לפני ואומר לי: 'אני כבר מוכן'"
(צילום: יריב כץ)
"שמעתי עליו קודם לכן לא רק כמוסיקאי אלא כאוהד של קבוצת הכוח רמת גן, שכתב והקליט ב-1973 את שיר האליפות של הקבוצה. לקראת האימון הוא היה נועל את נעלי הכדורגל כאילו שהוא מכין את המיקרופון לקראת הופעה, זה היה ריגוש גדול מבחינתו. הוא לא היה מוכשר כשחקן כמו שהיה מוכשר כמוסיקאי וזמר, תמיד הוא היה אומר לי: 'הלוואי שהיה לי בשירה את הכישרון שיש לך ברגליים'. אמרתי לו: תמיד אפשר ללמוד".
לפני כולם
ואכן, צביקה פיק, מלך הפופ הישראלי שנפטר השבוע מדום לב בביתו ברמת השרון, מוכר לכל כמוסיקאי רב כישורים, מלחין שהותיר אחריו להיטים רבים, שאחד מהם זכה באירוויזיון, זמר נערץ שהשקיע את כל נשמתו על הבימה, עם השיער המתנפנף, האיפור הכבד והתלבושות המנצנצות. למעטים היה מוכר גם כחובב כדורגל מושבע - כשחקן, לא רק כאוהד.
"אני שחקן כמו כל שחקני הכדורגל האחרים, ולוקח את זה נורא ברצינות. אני לא מעשן ולא שותה. הדבר היחיד שאני צריך לעשות זה לא להישאר ער עד השעות הקטנות של הלילה כדי לקיים חיים ספורטיביים ולעמוד בלחץ האימונים. אף אחד לא ייתן לי לשחק מפני שאני שר יפה או מפני שהבגדים מתאימים לי", אמר באמצע שנות ה־80.
בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2013, הדגיש פיק: "כדורגל זו השריטה שלי, בבגאז' נמצא תמיד תיק ספורט ונעלי כדורגל. תמיד מוכן למשחק".
"צביקה היה מתאמן איתנו שלוש-ארבע פעמים בשבוע", מספר אחד משחקני הקבוצה דני יונה, כיום עובד מחלקת הנוער באגודת ספורט רמת השרון ומורה לחינוך גופני, "הוא היה מגיע למגרש שעה לפני האימון, רץ, מתחמם. רוקבן כל הזמן היה מדרבן אותו ומדליק אותו. באחד האימונים תרגלנו הרמות מנקודת הקרן, וכולם צעקו לו 'תנגח, תנגח'. הוא נגח, הבקיע שער, ולא ראית אושר כזה מימיך".
"בכל פעם שהיה מבקיע גול, הוא היה רץ מסביב למגרש עם ידיים מונפות למעלה ושיערו הארוך מתנפנף ברוח", מוסיף שחקן הקבוצה מאיר יצחקי, יו"ר הפועל רמת השרון לשעבר.
"הוא היה רציני באימונים כאחד השחקנים", מדגיש יונה, "זה לא היה רק בשביל לשמור על כושר, הוא פשוט אהב לשחק כדורגל, והיה לו חשוב להיות חלק מהקבוצה. צביקה היה אז בשיאו, הוא תרם את יוקרתו לקבוצה, שם אותה במוקד ההתעניינות, כדמות מפורסמת, ויותר אנשים הגיעו למשחקים בגללו. כשהגענו למשחק בקרית שמונה, המעריצים בקושי אפשרו לו להיכנס למגרש".
"הוא היה נשמה טובה", מספר חברו לקבוצה מאיר יצחקי, "היינו חברים טובים, הוא היה גם בחתונה שלי. והוא היה, כמובן, זמר אלוהי. כשביקשתי ממנו היה שר לי משפט או שניים".
אחרי שתי עונות ברמת השרון, ששיחקה בליגה א', עברו רוקבן ופיק להפועל יהוד, שנמנתה אז עם קבוצות הליגה הראשונה. מבחינת רוקבן זה היה מעבר טבעי. מבחינת פיק, פחות: "לא היה לי קל להתנתק מרמת השרון, שם אני גר, אבל זה רק טבעי לשאוף לשחק בליגה גבוהה יותר", אמר אז.
מאמן יהוד, נינו ברגיג, אמר בשעתו: "אני מתייחס אליו ברצינות, כמו לכל שחקן. לי לא חשוב מיהו וכמה יפה הוא שר. הוא יכול לעזור לנו ביחסי ציבור, זה חשוב, יבואו יותר ילדים למשחקים".
מי ששכנע את ברגיג לשלב את פיק באימונים היה רוקבן. "אמרתי לו: 'שיכניס אווירה, צבע, שיעשה כייף... מספיק שהוא מתאמן, גם אם הוא לא ממש ישחק בליגה. צביקה רצה להתאמן יום-יום, ובפגרה היינו נוסעים לשחק קטרגל. הוא היה מתקשר אליי שעתיים לפני ואומר לי: 'אני כבר מוכן'. באימון הייתי תמיד מוסר לו כדי שיבקיע".
פיק ורוקבן היו חברים גם מחוץ למגרש. "היינו חברים בנפש. כמו אחים", סיפר רוקבן השבוע, "הייתי איתו גם בתקופות השפל הכי קשות שלו. הייתי מלווה אותו להופעות כשלא הגיע הרבה קהל. הוא אמר לי: 'אני חייב להמשיך להופיע כדי לשמור על הקול שלי'. בחיים הוא לא הוריד את הראש שלו גם כשהופיע מול מעט אנשים... בתקופה שהכיר את שירה, נסעתי איתו פעם לירושלים לאסוף אותה.
"הוא תמיד אמר שהצעירים עושים אותו צעיר, אבל כל יומולדת הפחיד אותו. הוא רצה לעצור את הגיל, והקפיד לשמור על כושר".
אחרי שהפועל יהוד ירדה ליגה חזר פיק להפועל רמת השרון ומונה כחבר הנהלת הקבוצה על ידי איציק רוכברגר, ששימש אז מזכיר הקבוצה.
"צביקה הוציא כרטיס ליגה, המשיך להתאמן אבל לא עלה בהרכב. למרות הדימוי שלו – הוא לא היה כל כך מוחצן והיה לו חוש הומור אדיר", נזכר רוכברגר, ראש עיריית רמת השרון לשעבר.
"כחבר הנהלה הוא היה משרה אווירה טובה וכייפית", נזכר יצחקי, "כשעלינו לליגת העל, צביקה היה מגיע מדי פעם למגרש לראות את הקבוצה משחקת והתקבל בכבוד מלכים". במקביל פיק התאמן גם במכבי רמת השרון, לפני ששני המועדונים המקומיים התאחדו.
קראו גם >>>
השבר הגדול
אחרי קאמבק מפואר, שהחזיר אותו לפסגה (אירוויזיון, כוכב נולד, מרי לו) לפני ארבע שנים הוא לקה באירוע מוחי, ומאז התקשה להתאושש ולחזור להופיע.
יונה: "הייתי כמה פעמים בהופעות שלו, היינו נפגשים מדי פעם וצוחקים. מאז שחלה לא פגשתי אותו. שלום רוקבן אמר לי שהוא לא יודע אם צביקה היה רוצה".
"מאז המחלה רק התכתבנו", מספר רוקבן, "שאלתי אותו מה קורה לך. הוא ענה לי: 'שלום, אני ארגיש על הכיפק ואז ניפגש'. ידעתי שקשה לו שיראו אותו במצבו, והאמת היא שגם לי היה קשה לראות אותו במצב כזה".
"לאחר שחלה ראיתי אותו רק פעם אחת", מוסיף יצחקי, "דיברתי איתו כמה מילים. הוא אפילו זכר את הכינוי שלי 'יונדף'. הוא הלך ודעך. זה לא היה צביקה שלנו".
"התקשרתי אליו לפני בערך חודש", מספר רוקבן, "קבענו שאחרי שאחזור מחו"ל נדבר. צביקה אמר לי: 'שלום, תחזור ואז נראה'. הלך לי חבר יקר".
"מאז שחלה הוא לא היה יוצא מהבית בדרך כלל", מספרת אחת השכנות המתגוררת בסמוך לביתו ברמת השרון. ראיתי אותו לפני בערך חודש וחצי. כאב לי הלב עליו".
"מדי פעם התבקשתי להיכנס אליהם הביתה כדי לעזור בדברים שקשורים לבית", מספר אחד השכנים שגר בצמוד לפיק בארבע שנים האחרונות. "כשהייתי נכנס לבית שלהם הוא היה עולה לחדר שלו, עצוב".
