שבוע אחרי שפתחה פרויקט למימון המונים, גלי ביטון אלקובי מרמת השרון נמצאת על סף ייאוש: אף שקל לא נתרם עדיין. אמנם נותרו כמעט שלושה חודשים לסיום תקופת הגיוס, אבל גלי חסרת אונים, חרדה, זועקת לעזרה.
קראו גם >>
"עזרו לי לחזור לחיים, אני רוצה לראות את הילד שלי גדל, לחגוג לו בר מצווה, לראות אותו מתחתן. זה חלומה של כל אם. כבר שנה וחצי שאני לא מצליחה לישון בלילות מרוב דאגות וחרדות. עקב מצבי הבריאותי נקלעתי לחובות שאינם מאפשרים לי טיפול רפואי ראוי".
גלי ביטון אלקובי (48) היא ילידת שכונת מורשה ברמת השרון, בוגרת תיכון "אלון". היא נישאה בגיל 23 וילדה לאחר סדרת טיפולים ממושכת, שנמשכה 13 שנה. בנה אמור לציין בקרוב את בר המצווה שלו. לפני שנה נפרדה מבעלה והיא ממשיכה להתמודד עם מחלות רבות שתקפו את גופה. בגיל חמש לקתה בדלקת פרקים ניוונית, ומאז היא סובלת מכאבים כרוניים ונזקקת לתרופות. החל מגיל 16 היא מקבלת קצבת נכות וקצבת שירותים מיוחדים. היא התנדבה לשירות צבאי אך שוחררה אחרי חודש. היא החלה ללמוד משפטים אך נאלצה להפסיק כשחלתה לפני שבע שנים בשפעת החזירים. היא הורדמה והונשמה במשך שלושה חודשים. בעקבות המחלה נפגעו כליותיה (מועמדת להשתלה) וריאותיה, והיא אף עברה אירוע מוחי והחייאה. "כאשר התעוררתי מההרדמה הבנתי שלא אוכל שוב ללכת. אני מרותקת לכיסא גלגלים ונזקקת לחמצן. שוחררתי מבית החולים לבית שאינו מותאם למציאות החדשה שנכפתה עליי".
כדי לשפץ את דירתה ולהתאימה למגבלותיה ולצרכיה היא לקחה הלוואה בנקאית ושכרה קבלן שיפוצים - שנעלם עם כספה אחרי שעקר את החלונות והותיר את הדירה פרוצה לגשם ולקור. הלוואות נוספות בקושי הספיקו לממן את עבודות השיפוץ המינימליות שביצע קבלן אחר, ולו רק כדי ליצור מרחב שיותאם לכיסא הגלגלים שלה. בדירה עדיין אין תנאים ראויים לנכה במצבה.
חובותיה לבנק, לחברות האשראי, לעירייה, לחברת החשמל, לתאגיד המים, לחברת "סלקום" ולחברות נוספות הגיעו ליותר מ־300 אלף שקל. השבוע עוקל חשבון הבנק שלה על ידי ההוצאה לפועל וכרטיסי האשראי שלה בוטלו. היא לא יכולה להגיע לטיפולים החיוניים, לשלם את ההוצאות השוטפות של תחזוקת הבית, האוכל, צרכיו של הילד, ואת שכר המטפלת שמסייעת לה בפעולות היומיומיות. עובדות סיעודיות זרות אינן מוכנות לעבוד אצל מעסיק שמגדל ילד. היא כבר העסיקה כמה עובדות, שרובן עזבו אחרי זמן קצר.
למשפחה המורחבת אין יכולת לסייע לה כלכלית. אחותה, שמרבה לעזור לה, היא זו שהעלתה את רעיון גיוס ההמונים. היא הציבה יעד של 360 אלף שקל, להחזר החובות, למימון התרופות (רק התרופה לטיפול בדלקת פרקים עולה למעלה מ־1,000 שקל בחודש), למימון הנסיעות לטיפולים (כל נסיעה במונית נכים עולה 500 שקל), ולמימון המטפלת (80 שקל לשעה).
"אני רוצה לשפר את חיי, לתרום לרוגע הנפשי שלי, לישון בשקט בלי להרגיש מאוימת", היא אומרת. "אני רוצה לחזור לטיפולים שלי, שכרגע אני דוחה כיוון שאיני יכולה לממן אותם. חוויתי נס אחד בחיי, ששרדתי את שפעת החזירים. עזרו לי ליצור נס נוסף ולראות את בני גדל".
לסיוע לגלי ביטון אלקובי - לחצו כאן.
