רוית צמח, 42, אם לשלושה מרמת השרון ועורכת דין ב"זיגל גולדשמידט־לבנטל", מספרת על על הקושי הפיזי לעמוד על הרגליים ועל התמיכה שקיבלה מחבריה לעבודה. "מה שעזר לי היה להאמין שאוטוטו אני צולחת את החלק הקשה ומתגברת על זה".
רוית צמח. "הרגשתי שאני נושמת אוויר מאובק"רוית צמח. "הרגשתי שאני נושמת אוויר מאובק"
רוית צמח. "הרגשתי שאני נושמת אוויר מאובק"
(צילום: אסף פרידמן)
קראו גם >>
"הקורונה אצלנו בבית התחילה בבן הגדול שלי, שפיתח חום וכאבי ראש. המחשבה הראשונה שחלפה בראשי הייתה קשורה לחילופי מזג האוויר דווקא. אבל הוא הופנה לבדיקה ועוד לפני שחזרו התוצאות שלה, גם אני התחלתי לפתח תסמינים, אבל אחרים לגמרי. חום לא ממש היה אבל צינון קשה וחולשה גדולה כן. החולשה לעיתים הייתה כל כך משמעותית שהרגשתי שפיזית, לא מסוגלת לעמוד וחייבת לשבת. ואני אדם חזק ומצויה בעשייה יומיומית אינטנסיבית, לא רגילה לעצמי ככה.
"נוסף על כך, בימים הראשונים אחרי הגילוי שאני חיובית הייתה לי תחושה שאני נושמת אוויר מאובק, גם כשישבתי ליד מזגן וגם כשהחלון היה פתוח. אז הבנתי שהקורונה כאן במלוא מובן המילה. לזה נלוו סחרחורות ובחילות, ואיבוד חוש ריח. אני מטבעי אדם חזק מאוד ואופטימי אבל הייתה דאגה, בעיקר כי דרך התקשורת את שומעת על המון מקרים שבהם אנשים משתפרים ופתאום יש החמרה והידרדרות במצבם, ואת אומרת 'עד שזה לא עובר, זה לא עובר'. הדאגה קיימת גם כי כאמא שמגדלת שלושה ילדים תמיד קיימת המחשבה עליהם, שלא יחסר להם, שלא אהיה במצב שבו לא אהיה שם בשבילם. מצד שני, לא נתתי לזה להשתלט עליי. אני מאוד מאמינה בחיבור גוף נפש, ועל כך שחרדה משפיעה לרעה על המצב הפיזי.
"בסופו של דבר, מה שעזר לי היה להמשיך ולשמור על אופטימיות, להאמין שאוטוטו אני צולחת את החלק הקשה ומתגברת על זה. נוסף על כך, הקולגות שלי במשרד היו מקור תמיכה משמעותי. למרות שעבדתי מהבית, היו ימים שבהם לא יכולתי לעבוד בכלל. הם עודדו אותי, תמכו, גרמו לי להבין שאני יכולה לשחרר והם יהיו שם בשבילי, היוו רשת ביטחון שאי אפשר להתעלם ממנה.
"למי שנמצא במצב דומה אני מציעה לראות את האופטימיות בכל דבר, לנסות לא להילחץ, על אף שקל לומר את זה בדיעבד. צריך לזכור שהזמן יעבור ויעשה את שלו. חוץ מזה, כדאי גם לעשות דברים שאוהבים, להיכנס עם ספר למיטה, לתת לעצמך לנוח, לראות סרט אהוב".