"אחת האוכלוסיות שנפגעו יותר מכל מהבידוד והריחוק החברתי בתקופת הקורונה היא אוכלוסיית הילדים עם המוגבלויות", אומרים תומר יצקן וג'וש מלדה, יזמי הפרויקט החדשני ופורץ הדרך "את.ה ואני" שהוקם לפני כחודש ועוסק בהעצמת ילדים עם מוגבלות על ידי אנשים בוגרים עם מוגבלות.
1 צפייה בגלריה
תומר יצקן וג'וש מלדה. "מי כמונו מבין את המצוקות והתחושות הקשות"
תומר יצקן וג'וש מלדה. "מי כמונו מבין את המצוקות והתחושות הקשות"
תומר יצקן וג'וש מלדה. "מי כמונו מבין את המצוקות והתחושות הקשות"
(צילום: אסף פרידמן)
לדברי יצקן (27), תושב רמת השרון, נכה מלידה המתנייד בכיסא גלגלים, ומלדה (32), הלוקה בראייתו, המטרה היא להפיג את בדידותם של הילדים כתוצאה מההסגר הכפוי. "הבדידות שהם חווים בחיי היום יום התעצמה בתקופת הקורונה, שירותים חיוניים שהתרגלו לקבל נמנעו מהם, וההתמודדות עם המגבלה הפכה קשה יותר".
מתוך ראייה זו יצרו השניים את "את.ה ואני" במטרה לסייע לאותם ילדים "לא על ידי אנשי מקצוע אלא על ידי אנשים בוגרים ולמודי ניסיון חיים עם מוגבלות. אנחנו מהווים עבור הילדים מודל לחיקוי ומקור ראשון ואיכותי לקבלת עצות על החיים ובמיוחד במקרה חירום", הם מדגישים.
המיזם מיועד לכל הילדים עם מוגבלויות מגיל שמונה ועד 18 - למרותקים לכיסאות גלגלים, ללוקים בשיתוק מוחין, ללקויי ראייה ושמיעה, וגם למתמודדי נפש. "הגילאים האלה קריטיים להתפתחותם", אומר יצקן. "אני זוכר איך כילד בן 13 שכבתי בבית חולים אחרי ניתוח, מחובר לצינורות, מול ארבעה קירות וחושב כמה כואב לי, כמה אני מסכן ושאין לי עתיד, בשעה שכל חבריי כבר חולמים להיות טייסים. אני רוצה שהילדים האלה יגדלו בלי תחושת מסכנות, שיגדלו עם ההכרה שהכוח טמון בהם, ושהם מסוגלים לנהל חיים נורמליים".
במיזם מעורבים יותר מ־30 מתנדבים שכבר ערכו עשרות שיחות זום אחד על אחד עם ילדים (לפעמים בנוכחות הוריהם). "יצרנו אמון ואינטימיות עם הילדים כדי שיוכלו לשתף אותנו בבעיות שלהם. התגובות היו נהדרות", אומרים יצקן ומלדה. "מי כמונו", אומר יצקן. "מבין את המצוקות והתחושות הקשות של ילדים עם מוגבלויות".
"הכוונה היא להצמיח דור חדש של צעירים עם מוגבלויות שיהיו חלק מהחברה בכל תחומי החיים והתעסוקות השונות", מוסיף מלדה.
יצקן הוא בוגר תיכון אלון, התנדב לשירות בחיל האוויר, סיים תואר ראשון במדעי המדינה ופניו לתואר שני במינהל עסקים. הוא גם קפטן קבוצת הכדורסל בכיסאות גלגלים של ספיבק רמת גן, מרצה על התמודדות עם מוגבלויות, פעיל בארגוני נכים, מנהל פרויקטים לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, ונשוי כבר חצי שנה לחן, מורה לחינוך מיוחד הלוקה בראייתה. את שותפו למיזם הכיר במסגרת פעילותם המשותפת בראש תאי הסטודנטים להנגשת האקדמיה לנכים.
מלדה עלה בגיל שנתיים מאתיופיה. הוא זוכר היטב את הקשיים בבית הספר כשהתקשה לקרוא את הכתוב על הלוח. מלדה הוא בוגר תואר ראשון בתקשורת וניהול ותואר שני בעיצוב חדשנות ויזמות, ומתפרנס כיועץ לחברות בענייני שיווק ועיצוב גרפי. מטרידה אותו העובדה שבמדינה "לא מספיק מנצלים את הניסיון שלנו כאנשים שהתמודדו כל חייהם עם קשיים ויכלו להם. אפשר להיעזר בנו לתמיכה בבני נוער, למתן חוות דעת בוועדות ולשתף אותנו בקבלת החלטות. אנו מעוניינים להיות בכל מקום שנחשב מוקד השפעה ולהשמיע את קולנו".