מזה כחצי שנה, כמעט כל יום באופן קבוע, מגיע מוחמד מנסור יחד עם בנו עומר, לקברה של סוהא אשתו שנרצחה ביריות. "מאז שסוהא נרצחה זה סדר היום שלנו. אין כמעט יום שלא מגיעים לקבר ויושבים ומשוחחים איתה. בפעם האחרונה עומר אמר: 'אמא, קומי כבר, ישנת מספיק'. ביום ראשון השבוע, מספר האב כי עומר התעורר מוקדם והתחיל לרוץ בבית ולצעוק שאמא חזרה והביאה לו מתנה. הוא פתח את דלת הבית ורץ לקבל את פניה. "החיים שלנו כבר לא חיים. איבדנו הכל ובימים אלה אני עומד למכור את הבית ולעבור לחיות בטורקיה", אמר השבוע מוחמד מנסור, בראיון ל"מיינט".
קראו גם >>>
ירי מטווח אפס
סוהא מנסור, 38, היא הנרצחת מספר 4 בעיר טירה ומספר 32 בחברה הערבית והאישה הראשונה מאז תחילת שנת 2021. למרות שהחברה הערבית איבדה עשרות אנשים באירועי אלימות, הרצח של סוהא היה אחד המזעזעים והאכזריים ביותר. "לרצוח אישה שהיא גם
אמא לילדים קטנים זה אחד המעשים האכזריים בתולדות האנושות. אני לא יודע למי יש לב שמוכן לעמוד מול אישה ולירות בה", אומר הבעל מנסור.
סוהא ניהלה מכון קוסמטיקה במרחק קצר מביתה ולדברי בעלה היא התמידה לנעול את דלת המכון ולא נתנה לאף אחד להיכנס מאחר שהיא טיפלה בנשים.
ב-12 באפריל השנה, הגיע צעיר עם מסיכה על פניו ודפק בדלת המכון. באותו זמן סוהא טיפלה בלקוחה ושהו עוד נשים וגם בנה עומר בן ה-12, ילד על הרצף האוטיסטי, היה איתה. אחת הנשים שהייתה בפנים פתחה את הדלת והצעיר ניצל את ההזדמנות ונכנס פנימה והתחיל לירות בסוהא מספר יריות כמעט ממרחק אפס. הרוצח נמלט מהמקום והשאיר את סוהא מתבוססת בדמה, לא משאיר לה אף סיכוי לחיות. "כל המקרה אירע מול עיניו של עומר שהיה אצל אמו. עד היום הוא מתאר איך אמו נרצחה ואיך הרוצח ירה בה", אומר האב.
"היא הנשמה שלי"
סוהא היתה אישה מצליחה וניהלה מכון קוסמטיקה מוצלח אותו פתחה כשלוש שנים לפני שנרצחה. עד לפני הרצח, חיו בני המשפחה חיים נורמטיביים וטובים עם שלושה ילדים, שתי בנות בגיל 18 ו-16 והבן עומר בן ה-12.
לדברי האב מנסור (45) לרצח אשתו קדמו מקרי אלימות נוספים כלפי משפחתו שכללו שריפת רכבים של אשתו, איומים, שריפת טרקטרון ועוד. "התחלנו לקבל איומים והגשנו תלונות במשטרה", סיפר. "למרות שנקטנו בזהירות, לא תיארנו לעצמנו שנגיע למצב הזה. לא היתה סיבה ברורה למעשה האכזרי הזה. כבר חצי שנה עברה והרוצח עדיין מסתובב חופשי".
מוחמד וסוהא נישאו לפני כ- 20 שנה ובין השניים היו קשרי זוגיות ואהבה חזקים. "אהבנו מאוד אחד את השנייה עוד לפני שהתחתנו. היו בינינו חיים שנבנו על אמון ושיתוף פעולה מלא. בשבילי סוהא היא הנשמה שלי. תמיד עמדה לצידי והקמנו משפחה ובנינו בית חדש שרק לאחרונה עברנו להתגורר בו. לא היה חסר לנו שום דבר. בחיים שלי לא אמרתי לה אפילו מילה אחת לא במקום. שמחת החיים שלנו מילאה את הבית".
מנסור מספר כי בשנת 2008 ניהל סופר מרקט בטירה ובאחד הימים בוצע עליו שוד מזוין ולאחר שהתנגד לבקשת השודד למסור את הכסף, הוא נורה ברגלו ובבטנו. מאז החליט לסגור את העסק ונקבעו לו 100 אחוזי נכות. "אושפזתי לתקופה ארוכה וסוהא שהתה לצדי כל הזמן וטיפלה בי כמו בתינוק. היא אפילו לא נתנה לאחיות להתקרב אליי מרוב שדאגה לי. אני מרגיש שלקחו ממני איבר מהגוף. קשה לי לתפקד בלעדיה".
"איבדנו טעם לחיים"
מאז הרצח, מספר מוחמד, החיים במשפחה הפכו לשחורים ועד היום כל בני המשפחה אבלים ולא יוצאים ולא משתתפים באירועי שמחה או בילויים. “איבדנו טעם לחיים. מאז ועד היום לא הדלקנו את הגז בבית כי לא מבשלים ולא מכינים אוכל. כל האוכל שלנו מבחוץ. אני נכנס הביתה ורואה רק חושך. הבנות כמעט ולא יוצאות, הילד כל הזמן שואל מתי אמא תחזור. הוא לא יודע ולא יכול לדעת שהיא לא תחזור. כמעט כל יום הוא הולך לקבר שלה ומדבר אליה ומבקש ממנה שתקום מהשינה כי הוא חושב שהיא ישנה. הפכתי להיות האבא והאמא בבית וכל יום משגיח על הילד שהיה קשור מאוד לאמא שלו. תאמין לי, אין כבר חשק לחיים". אמר מנסור בלב שבור.
רוב הזמן מבלה מנסור ליד קבר אשתו סוהא בבית הקברות בעיר. סביב הקבר שתל פרחים והפך אותו לפינה מיוחדת. "אין לי לאן ללכת חוץ מהמקום הזה. כמעט כל יום אני מגיע לכאן. אני ישן לצדה עד שעות הבוקר המוקדמות. אני קורא פסוקים מהקוראן ומשוחח עם סוהא. אני מספר לה כל מה שעובר עלינו".
לאחרונה גמלה בלבו של מנסור החלטה לעזוב את הארץ ולעבור לחיות בטורקיה. הוא אפילו כבר הכריז על ביתו למכירה. "אני מחכה לקונה רציני ומיד עוזב את הארץ. יש לי מכרים בטורקיה. קשה לי להישאר כאן. כבר אי אפשר לחיות בטירה ובארץ בכלל.
לדבריו, כל מקרי הרצח בחברה הערבית מחזירים אותו לרגע שבו נרצחה גם אשתו. "כל רצח מחזיר אותי אחורה. אף אחד לא יודע ולא יכול לדעת ולהרגיש מה עובר על משפחה שמאבדת את אחד מיקיריה. אנשים חושבים שרצח אדם הוא רק פוסט בפייסבוק ועוברים הלאה. רצח מרסק משפחות".
איך צריך לדעתך לטפל באלימות הקשה שנוצרה במגזר הערבי?
"אני הראשון שביקש להכניס את השב"כ כדי לטפל באלימות בחברה הערבית. היום כבר אין כבוד, לא לאנשי הדת, לא למחנכים ולא לנכבדים. מי שקובע ביישוב הערבי ומי שפותר בעיות והמילה שלו קובעת הכל זה העבריין. או שנחזור לימי המושל הצבאי או שאנחנו בחברה הערבית נחזור לפתרון שהיה קודם והוא להוציא את משפחות הרוצחים מהיישובים. באופן אישי אני מעדיף עכשיו למכור את הבית ולחיות רחוק מהאווירה הזו. אפילו שאני פונה למשטרה כדי לברר על מצב התיק והמשטרה יש לה את כל הראיות, חוץ מהמילה 'מטפלים' אני לא שומע כלום".
ממחוז מרכז במשטרה נמסר השבוע: "החקירה עדיין מתנהלת והיא תמשך עד למיצויה".
