לפני 18 שנה, ב־11 ביוני 2002, נכנס מחבל מתאבד למסעדת השווארמה "מפגש השרון ג'מיל" ברחוב סוקולוב במרכז הרצליה. הוא עמד בכניסה וביקש כוס מים מאחד העובדים. מיד אחר כך הפעיל מטען צינור קטן שנשא על גופו, שהכיל גם ברגים וחלקי מתכת. הדר הרשקוביץ ז"ל, בתו בת ה־14 וחצי של אריה הרשקוביץ', אז מנכ"ל הפועל תל אביב כדורגל, נהרגה בפיגוע שבו נפצעו גם 16 אנשים, בהם אחד קשה.
"כואב הלב על הדר הרשקוביץ ז"ל שחייה נגדעו על ידי אותו מחבל מתאבד ארור", כתב אלירן שמש מהוד השרון שהעלה את סיפורה של הדר בקבוצת הפייסבוק "זכרונות ילדות הרצליה".
הפיגוע שינה את חייו של המנכ"ל הרשקוביץ. בחוברת שהוציא המועדון לקראת סיום עונת הכדורגל 2002 נכתב: "את השנה המופלאה שהיתה לקבוצה לא תזכה לסיים איתנו אוהדת נפלאה ובת אהובה. הדר הרשקוביץ ז"ל, שליוותה את הקבוצה בתפילה ובשמחה, נקטפה מאיתנו באכזריות נוראה, והיא עוד לא בת 15. אבא של הדר, אריה, הוא הלב והאבא של הקבוצה, איתו, עם מזל, יפעת ודור, בוכה המועדון כולו ומחבק אותם באהבה גדולה".
הקבוצה הוכתרה באותה עונה לסגנית האלופה, ושמחתו של מנכ"ל הקבוצה אריה הרשקוביץ נמחקה באחת.
"פתאום היה פיצוץ, כמה מטרים מאיתנו", סיפר משה אמסלם, באותה עת כדורגלן הפועל הרצליה, שהיה במסעדה עם שלושה מחבריו. "בהתחלה לא הבנו מה קרה, ואז נגעתי בראש שלי, הרגשתי שנפצעתי. כל היד שלי התמלאה דם.
"יצאנו החוצה והתחלתי לחפש את החברים שלי כדי לראות אם הם בסדר, אחד נפצע מרסיסים, שני לקה בהלם, השלישי הרים את הילדה על הידיים".
בעת הפיגוע היה אריה הרשקוביץ בביתו. בשעה שהטלוויזיה שידרה תמונות ראשונות מזירת הפיגוע הוא תכנן יחד עם חברו טיול משפחתי משותף ביוון. לאחר שניסה להשיג את בתו הדר בסלולרי שלה ולא היה כל מענה, הרשקוביץ ורעייתו מזל מיהרו לבית החולים מאיר שם גילו שהיא נפצעה קשה. זמן קצר לאחר מכן התבשרו שנפטרה.
למחרת בבוקר התבשרו גם חבריה של הדר בחטיבת זאב על מותה. "כינסו אותנו באודיטוריום וסיפרו לנו. זה היה הלם לכולנו", נזכר בן שכבתה ניר שבח (34). "אומנם היא לא היתה חברה קרובה, אבל ראיתי אותה בבית הספר יום יום".
לדבריו, הוא זיהה אותה בערב הפיגוע בחנות השווארמה, דקות ספורות לפני הפיצוץ. "הגעתי לשם וראיתי תור גדול, עמדתי פחות מדקה, אמרתי לעצמי שאקנה פעם אחרת, והחלטתי לחזור הביתה. זה היה המזל שלי. כשהגעתי הביתה שמעתי פיצוץ. בהתחלה חשבתי שזה אולי משיפוצים, ואז ראיתי בטלוויזיה את החדשות הנוראיות. היינו בעיצומן של ההכנות למסיבת הסיום", אומר שבח "בעקבות הפיגוע ביטלה ההנהלה את התוכנית המקורית והסתפקה באירוע מצומצם".
"הפיגוע הזה ילווה אותי כל חיי", אומרת אבישג מחפוד (34), שלמדה בחטיבה מחזור אחד לפני הדר והכירה אותה מהקפטריה ומהחצר. "זמן קצר לפני הפיגוע חזרתי מהים עם חברה שלי וירדתי בתחנת האוטובוס שברחוב בן גוריון פינת סוקולוב, בקצה השני של 'לב העיר'. חברה שלי שכנעה אותי לאכול שווארמה, ופנינו ל'מפגש ג'מיל' ופתאום שמענו בום. רצנו לשם וראינו את הכל שרוף ועד היום חרוטים בזכרוני המראה והריח החרוך".
גם זיוה גורביץ (61) חוותה את הפיצוץ מקרוב. "הייתי עם הבת שלי 20 מטרים משם, בתוך חנות התכשיטים, מחפשות עגילים לבת מצווה שלה. כשנשמע הפיצוץ הייתי בטוחה שבלון הגז בחנות השווארמה התפוצץ. כשיצאנו ראינו את הילדה שרועה על המדרכה וכולם סביבה. זה היה מזעזע. כשהחלו להישמע הסירנות הסתלקנו משם בתחושה שניצלנו בנס".
18 שנה אחרי, בפינת ההנצחה בחטיבת זאב שם למדה הדר, ניצבת תמונתה בין שני חללי צה"ל בוגרי בית הספר. "מאז בכל יום זיכרון אני נזכר בה וחושב עליה", אומר שבח, "למרות שלא הכרנו אישית זה עשה לי משהו".
אריה ומזל, הוריה של הדר, התקשו לדבר השבוע והעדיפו שלא להתראיין. גם הבעלים של "מפגש השרון ג'מיל", שהיה במקום בעת הפיגוע, סירב להתראיין והסביר: "לא נגענו בזה 18 שנה ואני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו".
