בעוד עשרה ימים תצא לדרך עונת 2020/21 בליגת העל לנשים בכדורסל, ועל עובדה אחת איש לא יחלוק: הליגה לא תיראה אותו דבר לאחר פרישתה בקיץ האחרון של מי שהפכה לשם נרדף לליגת הנשים המקומית - אורנה אוסטפלד.
עם השנים הפכה אוסטפלד לאושיה לא רק בתחום כדורסל הנשים, אלא בספורט הנשי כולו. בשקט בשקט, בלי רעש מיותר ומסיבת עיתונאים דרמטית, כמעט מתחת לרדאר, פרשה אוסטפלד מעולם הכדורסל לאחר עשרות שנים של עשייה מקצועית, פוליטית וחברתית.
קרו דברים
שבוע וחצי לפני הבאזר הראשון של העונה התיישבנו לשיחה מלב אל לב, בניסיון להבין מה הביא אותה להחלטה הלא־פשוטה.
"אני שלמה מאוד עם הפרישה שלי", אומרת אוסטפלד. "קרו דברים שבגינם החלטתי שדי ומספיק. גם לקורונה יש, כמובן, משקל לא קטן. כבר כמה שנים שאני חושבת על זה ומשכתי למרות זאת, אבל באמת שכבר לא יכולתי להתמודד עם הביורוקרטיה והקשיים שהעמידו מולנו. כל כך הרבה שנים של הצלחות, ואנחנו מגיעים למצב שאנחנו צריכים להילחם מההתחלה? זה מדכא. יש ברמת השרון בעיה רצינית בהתייחסות לדברים".
אוסטפלד (67) עזבה יחד עם שותפתה המיתולוגית, רחל אוסטרוביץ', שהייתה יושבת הראש של רמת השרון. שתיהן הקימו את המועדון בשנת 1986, והפכו אותו לאימפריה במושגים של כדורסל הנשים הישראלי. מי שנכנס לנעליים הגדולות של אוסטפלד הוא אלי רבי, שינסה לתת מענה לבור הגדול שהותירה במועדון.
"הקמנו את המחלקה, אנשים הבינו שצריך לפתח ספורט לבנות ולנשים", אומרת אוסטפלד. "בנינו מועדון גדול עם ספורטאיות רבות ושמנו את עצמנו על המפה. זה לא היה פשוט. אין תשתיות ברמת השרון, אין מספיק מתקנים. מעבר להישגים המקצועיים שכללו אליפויות, גביעים, גמר אליפות אירופה, הגענו גם להישגים מחוץ למגרש. לא היינו עוד קבוצה, היינו קבוצה עם אג'נדה. העברנו מסרים חדים ועשינו פעולות חברתיות חשובות מאוד. כל אחת ששיחקה כאן ראתה כמה חשובים לנו גם הדברים האחרים בחיים וכמה נלחמנו על כך".
היו לכן לא מעט מלחמות עם העירייה.
"במיוחד בשנה האחרונה, שבה רבנו עם העירייה בלי סוף. צר לי לומר שהרבה מהעניינים קרו בגלל ראש העיר, אבי גרובר. כשהוא היה חבר מועצה באופוזיציה הוא ניסה מאוד לעזור, וכאשר הוא הגיע להיות ראש העיר, זה הידרדר עד למצב של לקום וללכת. הוא לא עושה את מה שהוא אמור לעשות בנושא הספורט. אי אפשר להפקיר את הקבוצה למריבות על שעות האולם עם ענפים אחרים כמו הכדוריד, ועוד מלחמות אחרות. חשבנו כבר לסגור את הקבוצה, אבל בכל זאת זה מפעל חיים, ואנחנו שמחות מאוד שאלי רבי לקח את המועדון. אני מקווה שבעזרת אגודת הספורט והעירייה ירימו את העסק, מקבוצות הילדות ועד הבוגרות".
נלחמת לא מעט על שוויון בין הספורט הנשי לגברי.
"כן, זה לא רק אני, עזרו לי תמיד. עשינו דברים גדולים מחוץ למגרש, ואני בעיקר מתכוונת לבג"צים שניצחנו בגדול. המאבק על השוויוניות בין נשים וגברים, על תקציבים והתייחסות, הוא סופר חשוב, ועשינו באמת מהפכה ודברים גדולים בתחום. הלכנו עם האמת והצדק שלנו עד הסוף. הלו, יש כאן ספורט נשים, וילדות חייבות לקבל את אותה הזדמנות שילדים מקבלים. אנחנו רוצים לחיות בחברה מתוקנת".
באיזה מצב את עוזבת את ענף כדורסל הנשים?
"הענף סובל מהידרדרות גדולה בשנים האחרונות. איגוד הכדורסל מפספס, מנהלת הנשים בראשותה של איריס שטרק עשתה נזק גדול לליגה. לא רק שהיא לא עשתה כלום, היא דירדרה את המצב. הייתה כבר חשיפה גדולה, היו אירועים, והיא דירדרה את העסק. עשר שנים עשינו את 'המשחק הוורוד'. איריס חיסלה את הדבר הזה".
נראה שהותרת בור גדול בענף עם עזיבתך.
"יש הרגשה שנתקענו, ואני מאוד מקווה שכן יצליחו להרים את העסק. אני מאוד חרדה לענף ולספורט הנשים, ובכללי אני חרדה למדינה, וזה קשור לספורט. ליגת העל היא חלון הראווה. ילדות צריכות מודל לחיקוי. בנות קיבלו את המודעות לעשות ספורט, אבל הן צריכות מעטפת ואופק. זה צריך להיות חלק מהתרבות שלנו".
תשבי ותצפי בצד בלי להיות מעורבת? את מסוגלת?
"כן, ואני אחזיק מעמד. יש התארגנות של אנשים שכן אכפת להם, אבל זה מצריך שילוב כוחות ועזרה. הממסד צריך לעזור ולקדם את הדברים האלה".
הכדורסל כבר חסר לך?
"לא. בשנים האחרונות כבר לא אימנתי, הייתי מנהלת מקצועית. ניסיתי לעזור, לפעמים זה עבד ולפעמים פחות. אני אסתדר".
סבתא מפורסמת
אוסטפלד נולדה בירושלים בשנת 1952. התחילה לשחק כדורסל בהפועל ירושלים, והפכה מהר לאחת השחקניות הטובות בארץ. לאחר מכן שיחקה במכבי דרום/רמת חן, שם זכתה בשני גביעים; בהפועל תל אביב וברמת השרון, אותה הקימה.
כמאמנת זכתה בשש אליפויות ובשישה גביעים עם רמת השרון והעפילה לגמר גביע רונקטי (יורוקאפ כיום). אוסטפלד פעלה כאמור במישורים הפוליטים והחברתיים והייתה לוחמת של ממש. גם מי שלא בקיא בענייני הכדורסל, מכיר ויודע מי היא.
"אני כבר שנים לא בפרונט, אבל זה נחמד שאני למשל מתקשרת ל'בזק' לתקן תקלה ואומרים לי: זאת אורנה אוסטפלד באמת?" היא אומרת. "או שאני הולכת עם הנכדה ברחוב בתל אביב והיא אומרת: סבתא מפורסמת. זה מצחיק ונחמד, אבל אני כבר מחוץ לעניינים".
עוד דבר שאוסטפלד חרדה לו, מלבד הכדורסל, הוא המדינה עצמה: "אני מאוד דואגת למה שקורה כאן. אי אפשר לחיות בשקט עם מה שקורה כאן. יש כאן דיקטטורה במעטה של דמוקרטיה. כל קבלת ההחלטות לא ברורה, בדגש על נושא הקורונה. מה הם עושים? הם כאילו יושבים שם בבלפור ואומרים, מה נעשה שיוסיף רע? זה הזוי. הם בכלל מבינים מה הולך כאן? זה עצוב מאוד. עכשיו ביידן נבחר, ואולי זה יחזיר קצת שפיות לעולם. בינתיים ישראל מפתחת קשרים עם מדינות שלא ממש דמוקרטיות ושומרות על זכויות אדם. טראמפ דרדר את הפוליטיקה העולמית. תמך בגורמים קיצוניים וגזעניים, ומזל שהוא סיים את תפקידו. גם ביבי צריך לסיים את תפקידו. קשה לי עם הרבה דברים כאן. קשה לי עם הכיבוש וקשה לי עם ההתנהלות שלנו בכל המישורים".
אז אולי תיכנסי לפוליטיקה?
"הייתי כמה שנים חברת מועצה והקמנו יחד את מינהל גיל הזהב. זה היה מודל לחיקוי בכל הארץ, ולצערי חיסלו את הפרויקט. זה לא בשבילי, להיכנס לפוליטיקה המקומית".
אז מה תעשי עם עצמך כל היום בלי הכדורסל?
"לא יודעת. אבנה לעצמי כל יום לו"ז מעניין. יש לי נכדים שיקבלו יחס קרוב. יש לי אמא בת 94 שאני מטפלת ותומכת בה. אמצא את העיסוקים שלי".
תגובות
רו"ח איריס שטרק, לשעבר יו"ר מנהלת ליגת העל נשים בכדורסל, שכיהנה בתפקיד זה בהתנדבות במשך שבע שנים (משנת 2013 עד 2019), אמרה בתגובה: "לדברים אלה אין קשר למציאות והם נובעים מתסכול ומרמור בלבד . בתקופת כהונתי ביססתי את מעמדה של המנהלת שהייתה בתחילת דרכה כגוף עצמאי והובלתי שינויים משמעותיים שהשפיעו על כל ספורט הנשים בארץ, ובכלל זה להגדלת התקציב לכלל ענפי הספורט לנשים, לשילוש התקציב לכדורסל הנשים ועוד".
מעיריית רמת השרון נמסר: "אורנה תרמה רבות לכדורסל הנשים בישראל ולרמת השרון ואנחנו מוקירים את עשייתה ארוכת השנים. מפאת כבודה ולאור פרישתה לא נגיב לטענות, רק נאמר שהעירייה באה לקראת הקבוצה ככל שאיפשר החוק וזאת על מנת לתמוך בענף ובקבוצה. מברכים את אלי רבי עם כניסתו לתפקיד ומאחלים לו הצלחה".
