הפינאלה של נבחרת ישראל עם תיקו וניצחון מול צרפת ובלגיה ראויה לכל שבח. אבל היא גם מלמדת את מה שהיה צפוי לפני הקמפיין הנ"ל. רן בן שמעון הוא מאמן כדורגל מצוין שיודע להגדיל ולשדרג קבוצות "קטנות". הוא עשה את זה בקריית שמונה ובאשדוד. הוא מתחיל עכשיו, לעשות את זה עם נבחרת ישראל.
צריך לומר ביושר שהיו לא מעט משחקים בקמפיין הזה שנבחרת ישראל נראתה נורא. מה שקרה בשני המשחקים האחרונים הוא שילוב של כמה דברים טובים ביחד. הראשון: רב"ש היה משוחרר מכל רצון ל'חזור הביתה בשלום' ובאמת ניסה לשחק כדורגל שיש בו גם תעוזה וגם משנה טאקטית סדורה. השני: כנראה שגם לשחקנים נמאס להתבזות והם עלו עם רוח שהלוואי ונראה במשחקי הנבחרת בשנים הקרובות. השלישי: שני הילדים 'הרעים' של הכדורגל הישראלי, ירדן שועה שבימים הכי אפלים שלו הוזכר בנשימה אחת עם ראובן עובד, ודיא סבע - שפוסט מטומטם אחד כמעט גמר לו את הקריירה.
האמת הפשוטה היא ששועה וסבע הם שני הכדורגלנים הישראליים הטובים ביותר שיש כיום בענף. יותר מזה: כל אחד מהם סוחב את הקבוצה שלו על הגב. סבע הוא הברומטר של חיפה, שועה של בית"ר. אין ראויים מהם ללבוש את המדים הלאומיים. זה לא מפחית מהתרומה של גלוך, סלומון או דניאל פרץ.
ההבדל הוא שלסבע ולשועה יש סיפור. שועה הוא תמצית התקווה לכל מי שהדביקו לו תדמית נוראית, שאפשר להתרומם לפסגות ולשיאים אם מעבירים את האנרגיות הרעות לדיבורים במגרש. סבע סיפור הרבה יותר מורכב. הוא ההוכחה שאנחנו כחברה, בניגוד לאויבנו, יודעים למחול ולשכוח כשאנחנו מזהים אדם מודה ועוזב. הוא ההוכחה לכך, שאפשר לחזור מפרשה אומללה לקדמת הבמה אם מנטרלים רעשי רקע.
כפפות הזהב
דוד שוויצר ז"ל אמר פעם: "שוער זה מוראל של קבוצת כדורגל". במילים אחרות - מידת האנרגיה, האמונה, הביטחון, כל אלו תלויים באיש שבין הקורות. יש אינספור דוגמאות של שוערים גדולים שהיו שוברי שיוויון לא פחות מהקשרים והחלוצים. מאיציק ויסוקר ואבי רן ז"ל ועד ליוסי מזרחי, יבדל"א. היו גם שוערי ליגה בינוניים שבנבחרת היו נפלאים. ראו מקרה בוני גינצבורג. אבל דניאל פרץ שייך לקבוצה הראשונה.
השוער השלישי של ביירן מינכן הראה בשני המשחקים מול צרפת ובלגיה למה הוא חלק מהסגל של אחד המועדונים הגדולים בעולם. כבר המון שנים לא היה כאן שוער לאומי שמביא נקודות. לא רק בזכות העצירות המדהימות שלו, אלא גם בזכות הביטחון שהוא נוסך בחוליית ההגנה. כל הדברים האלה לא מייתרים את עומרי גלזר והיכולות שלו, אבל קשה להתעלם מהעובדה שבעוד גלזר הוא שוער טוב, שמסוגל להתעלות מדי פעם אבל גם לעשות שטויות לפעמים, פרץ הוא עוגן יציב שלא יספוג את מה שלא צריך, ויעצור גם את מה שאף אחד לא מצפה ממנו.
התקופה הנוכחית היא החשובה ביותר בקריירה של פרץ. למען עתידו ולמען עתיד נבחרת ישראל, השוער המוכשר חייב להתנתק מכלוב הזהב שלו בבאיירן מינכן ולעבור לאתגר הבא. לדוגמה, קבוצה בינונית בליגה שתיתן לו את המפתחות כשוער הראשון שלה, בה יצבור דקות משחק, בה יהיה עם ראש שקט לאורך זמן, ושבה החישובים שלו יתרכזו במשחק הקרוב ולא במצב הפיזי של מנואל נויר.
פרץ ראוי להמון קבוצות אירופאיות החל מוורדר ברמן ודומיה בליגה הגרמנית ועד לסטר סיטי ודומיה בפרמייר ליג. הוא זקוק לקבוצה שבה יוכל לגדול כשלב ביניים בדרך למועדון באמת גדול. אפשר גם שבאיירן תשאיל אותו לשנה-שנתיים ותחזיר אותו אליה. כל רגע שפרץ יושב על הספסל גם אם בחניה מחכה לו אאודי ספורט ותלוש שכר שמן, זה בזבוז נורא של הקריירה שלו.
קראו גם:
משחקים בנדמה לי
יותר מדי כותרות היו השבוע לגבי האפשרות שנבחרת ישראל תחזור לארח את משחקיה הביתיים כאן בארץ. עם כל הרצון הטוב לא ברור איך האפשרות הזו ריאלית במציאות בה מכבי חיפה, הפועל חיפה, מכבי ת"א, קרית שמונה וקבוצות נוספות מארחות במגרשים חלופיים בגלל המצב הבטחוני.
תארו לכם מצב בו ישראל מארחת נבחרת יריבה ובאמצע משחק מתחילה אזעקה. יותר גרוע: תארו לכם שבזמן השהיה של הנבחרת האורחת בארץ, למשך יומיים שלושה שחקניה וצוותה חשופים לאזעקות, למראות של דיווחי החדשות ועוד ועוד. אגב, מישהו שאל את עצמו איזו חברת תעופה תשנע יריבות מחו"ל לארץ?
ישראל, לא נעים להגיד, היא מקום לא בטוח. יש כאן חבל ארץ שלם שנעקר מביתו ועוד שלושת רבעי מדינה שנמלטת לממ"ד על בסיס קבוע. "נו", תגידו, "תהיה הסדרה". זהו, שלא. עד שאחרון ממפוני הצפון לא ישוב לביתו, עד שלא תהיה תקופה של שבועות עם שקט מוחלט, עד שלא נשמע את המילה כטב"ם, רק אז נוכל לחזור ולארח.
הדילמה של זהבי
ערן זהבי, כך מעריכים, יקבל החלטה לקראת ינואר האם להישאר במכבי ת"א או לפרוש ממשחק פעיל. אין באמת דרך לנתח את הדברים כי רצונו של אדם כבודו, וכמובן שזהבי יודע טוב מכולם מה טוב בשבילו, אבל מכיוון שלא מדובר בעוד כדורגלן שתולה את הנעליים - מכבי ת"א חייבת להיות זו שתעזור לכוכב שלה להחליט.
מה זה אומר? ובכן, זהבי צריך לקבל הרבה יותר דקות משחק. גם אם הוא בשלהי הקריירה, הטלנט המזדקן עדיין ערך מוסף בליגת העל הלא מאד מרשימה שלנו. גם אם הוא כבר באדים של הסוף, הוא בטח יכול לתת תרומה של שער פה, בישול שם, מנהיגות בחדר ההלבשה - חומרים שמהם עשויה אליפות. שלום תקוה עשה את זה בהפועל ת"א, ראובן עטר במכבי חיפה וגם פרנצ'סקו טוטי ברומא.
עזבו דוגמאות עבר: אם לוקה מודריץ' מספיק ראוי כדי להיות הגיים צ'יינגר של קרלו אנצ'לוטי בריאל מדריד לחצי שעה, אין סיבה שזהבי לא ימלא את אותו תפקיד במכבי. פשוט צריך להכניס אותו לחדר, להסביר לו שהוא מעכשיו על תקן הג'וקר שעולה מהספסל, לא בדקה ה-84 אלא בדקה ה-60. וכי בסיום העונה בלי נדר, אחרי שיניף צלחת נוספת, מכבי תערוך לו משחק פרידה מושקע ומכובד. במילים אחרות, עדיף לכולם שזהבי יבצע את הריקוד האחרון על המגרש בסוף עונה לא באמצע השנה עם תחושה שהורד בכח מהבמה.
קצת פרופורציות
"דני אבדיה חוזר אחורה; להוריד את דני לספסל זה לא מספיק, צריך זעזוע; אבדיה נוגד את חוקי הטבע, הוא שחקן מטורף; אבדיה זה בדיוק השחקן שפורטלנד היתה צריכה". אלה הם רק מקצת הכותרות, המאד לא יציבות, מאז שהגיע דני אבדיה לקבוצה החדשה שלו באנ.בי.איי. קצת מזכיר את התקשורת בשנות השמונים שבכל פעם שליגיונר ישראלי בעט בעיטת חמש ואחרי מאה מסירות, הקבוצה שלו הבקיעה גול וכתבו שהוא החל במהלך.
אבדיה כדורסלן נהדר שעושה קריירה באנ.בי.איי. הוא יהיה נהדר במשחקים מסוימים, יהיה חלש מאד באחרים, ויהיה בין לבין בכל השאר. זו קריירה של כדורסלן ממוצע באנ.בי.איי שלא קוראים לו ניקולה יוקיץ' או לוקה דוניציץ'.
הגיע הזמן לקוות שאבדיה יצליח, אבל גם לסקר אותו עם קצת פחות פטריוטיות במקרה הטוב ואמא פולנייה מודאגת במקרה הרע. הוא כבר הגיע מספיק רחוק, ואולי יתקדם עוד קצת. הוא כבר מוגדר כאגדת כדורסל ישראלית, תפסיקו לצפות שהוא יהיה אגדת אנ.בי.איי.
אתם אמרתם
"במשך עשור לא שילמנו על מים בארומה"
קפטן הפועל ת"א בכדורסל, בר טימור, בחשיפה עצמית במהלך הפודקאסט שלו. מזל שהיועמ"שית עסוקה בדברים אחרים (כל האתרים)
