כשהיה בן חמש ביקר מתן רודיטי בקאנטרי הקרוב לביתו בהרצליה, שם לא הסתיר את התלהבותו מהבריכה ובהמשך ישיר ביקש מהוריו לרשום אותי לחוג שחייה. משם הכל כבר היסטוריה. לאחר 17 שנה רודיטי ממועדון השחייה של בני הרצליה רשם הישג אדיר במשחקים האולימפיים בטוקיו. השחיין בן ה-22 סיים במקום הרביעי את המשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים עם תוצאה של 1:49:24.9 שעות, הביא גאווה גדולה לישראל ובעיקר להרצליה, בהיותו השחיין הישראלי הראשון שייצג את ישראל במשחקים האולימפיים בענף המים הפתוחים.
1 צפייה בגלריה
רודיטי לאחר התחרות. "מרוצה מהמקום שהגעתי אליו"
( צילום: סימונה קסטרווילארי, באדיבות איגוד השחייה)
רודיטי, המתמחה במשחים למרחקים ארוכים ובשחייה במים פתוחים, רשם את הישג השיא של השחייה בישראל. עוד קודם, רשם מספר הישגים בקריירה: מקום חמישי באליפות אירופה בלוך לומונד 2018 במשחה ל-10 ק"מ, הישג הטוב ביותר של שחיין ישראלי במשחה זה, כשבנוסף הוא אלוף (2019) ושיאן ישראל במשחה ל-1,500 מטר חופשי.
למה דווקא שחייה?
"בתור ילד אהבתי הרבה סוגי ספורט ובבית הספר היסודי הייתי משחק הרבה מאוד כדורגל וכדורסל, אבל אחה"צ הייתי הולך לשיעורי שחייה. בשלב מסוים, החלטתי לדבוק בשחייה ולהשאיר את הכדורגל והכדורסל רק כתחביב".
איך קרה המעבר בין שחייה בבריכה לשחייה למים פתוחים?
"האמת היא שאין בדיוק מעבר. אני חושב שהדמיון ביניהם הוא גדול מאוד גם בצורת האימונים. תמיד הייתי מתבלט יותר במשחים הארוכים".
ובכל זאת?
"כשהתחילו התחרויות במים פתוחים שהם במרחקים אפילו יותר ארוכים מהמרחקים בבריכות (בבריכות יש רק עד 1,500 מ') הייתי מגיע למקומות הראשונים. בנוסף, גם מאוד נהניתי מהחוויה שבמשחה. בשחייה במים פתוחים יש הרבה מאוד גורמים כמו טמפרטורת מים, רוח, גלים, זרמים, צורך לנווט ומגע בין שחיינים אחרים מכיוון ששוחים בצפיפות בדבוקה".
10 אימונים בשבוע
סדר האימונים של רודיטי בהחלט קשוח הוא עושה עשרה אימונים בשבוע, כשתשעה מתוכם בבריכה ועוד אחד בים, ובנוסף יש לו עוד אימוני כושר ואימונים על שרירי ליבה. "האימונים במים הם מאוד דומים לאימונים שעושים שחיינים בבריכות", הוא מסביר, "השוני ביניהם הוא שאני שוחה באימונים בדרך כלל בנפחים יותר גדולים ובעצימות פחות גבוהה".
על כמה ויתרת כדי להגיע למעמד הזה?
"ויתרתי בקריירת השחייה הרבה על בילויים עם חברים בגלל תחרויות קרובות או אימוני בוקר שהיו למחרת, אבל ברוב הפעמים לא התבאסתי מזה כל כך כי הייתי מאוד נעול עם דבקות במטרה בשחייה ובהתמדה באימונים. אני חושב שבסך הכל לא נאלצתי לעשות הרבה ויתורים בנושא הזה. תמיד היו לי חברים ותמיד היה אפשר לחכות לבילוי אחרי התחרות".
שחיין למרחקים ארוכים צריך אופי מיוחד, שתף אותנו.
"שחיין מים פתוחים צריך אופי מיוחד מעצם זה שאזור התחרות הוא כל פעם שונה ולכל מקום יש את התנאים המיוחדים שלו. שחיין מים פתוחים צריך להיות כל הזמן גמיש לשינויים ולהיות חזק מנטלית מול כל שינוי שיצוץ. המשחה עצמו שאורך בדרך כלל בערך בין שעה ו-50 דקות לשעתיים רווי בשינויים בתוך הדבוקה ובקצבים משתנים ולכן בראש תמיד צריך להיות מוכן לשינוי הבא במשחה ולהתפתחות המשחה. האופי צריך להיות אופי של בן אדם שיודע בשנייה לקבל סיטואציה חדשה, לנתח אותה ולהגיב אליה בהתאם, אי אפשר להתחיל לתרץ תירוצים באמצע המשחה וחייבים לשמור על קור רוח ולהישאר קשוחים בראש".
באורך כזה של משחה, על מה חושבים בדרך אם בכלל?
במשחה מים פתוחים של 10 ק"מ יש הרבה מאוד טקטיקה ולכן רוב המשחה החשיבה היא חשיבה טקטית והכנה מנטלית לקראת מה יצוץ. אתה חושב הרבה מאוד על איפה אתה ממוקם בדבוקה, האם אתה מצליח לשחות בקצב טוב ובכל זאת להשאיר כוחות לק"מ האחרון. עוד דברים שאתה צריך לעשות במשחה זה לנווט בעזרת הסתכלות קדימה ובנוסף לניווט גם צריך לנסות לקרוא את המפה ולהבין איפה נמצאים שאר השחיינים ביחס אליך".
הכי קרוב למדליה
יצא לך לדמיין שתקבל מדליה?
"יצא לי לפנטז על מדליה במהלך המשחה אבל ממש בקטנה. תוך כדי המשחה הבנתי שאני נמצא במקומות המובילים שאליהם כיוונתי, אפילו מקומות יותר טובים ממה שכיוונתי. כן, הייתה פנטזיה קטנה על מדליה, אבל בעצם 99 אחוז מהזמן הראש חושב על מהלך המשחה מבחינה טקטית ועל להיות כמה שיותר 'יעיל וחסכוני' בשחייה".
23 שניות הפרידו בינך לבין המקום השלישי, מתסכל?
"לא התאכזבתי בכלל מהמקום הרביעי, הציפיות שלי היו להגיע בשמינייה הראשונה שהיא המקבילה לגמר בריכות ואני חושב שלסיים בטופ 8 בפני עצמו זה הישג מטורף לאור העובדה שאני הישראלי הראשון שהעפיל לאולימפיאדה בשחייה במים פתוחים. אז המקום הרביעי בשבילי הוא הישג ענק ומכובד ואני עדיין לא מצליח לעכל אותו. אני מאמין באמת שאם הייתי מסיים שלישי אז אני והענף היינו מקבלים חשיפה יותר גדולה ועצם הזכייה במדליה ועמידה על הפודיום באולימפיאדה הם ללא ספק חלום, אבל בהתחשב בנסיבות אין לי מה להתאכזב, להפך. יש לאן לשאוף לתחרויות הבאות".
יותר הכרה
רודיטי מאמין שבזכות ההישג יותר ויותר ילדים יצטרפו במועדון לשחייה "ובתקווה שמשם גם למים הפתוחים. אני גם מקווה גם שברמה העממית זה ידרבן יותר אנשים לשחות, בין אם בבריכה ובין אם בים התיכון".
נראה שרק אחרי טוקיו זכית להכרה ארצית, לא "מעליב" קצת?
"האמת שההכרה התחילה קצת כבר אחרי שקבעתי את הקריטריון והפכתי לישראלי הראשון של ישראל בענף במשחקים האולימפיים, אחרי ההישג בטוקיו מן הסתם זה היה פי כמה. אני ריאלי ואני יודע כבר שלצערי עיקר ההכרה בארץ בספורט הולך לכדורגל ולכדורסל. אני בהחלט מקווה שזה ישתנה כעת.
חוזר הביתה
"אחד הדברים הראשונים שעשיתי אחרי המשחה היה להתקשר להורים שלי, שהיו מאוד נרגשים ואמרו לי כמה הם גאים בי. הם תמיד תומכים בי ויש להם חלק גדול בכל דבר שאני עושה.
"הנחיתה בארץ הייתה גם היא מאוד מרגשת. ההורים חיכו לי ונתנו לי חיבוק ענק, וגם כל החברים והמאמנים מהאגודה שלי בני הרצליה הגיעו עם שלטים ובלונים במיוחד בשבילי".
