ההצגה של איגור זלאטנוביץ' בשבת נגד בית"ר ירושלים הזכירה לי שני דברים: את תחילת דרכו של החלוץ הסרבי במכבי נתניה, ואת העובדה שהוא רק עוד חוליה בשרשרת ארוכה של שחקנים זרים שפיארו את הרכבי הקבוצות בשרון.
אבל בואו נתחיל מההתחלה. לפני קצת יותר משנה החתימה נתניה את זלאטנוביץ', שחקן צעיר בן 23 עם יותר פוטנציאל מאשר מספרים. הוא גדל במחלקת הנוער של פרטיזן בלגרד, אבל לא רשם בקבוצת הבוגרים שלה אפילו הופעה אחת. הוא שיחק שלוש עונות ברדניק סורדוליצה, במהלכן כבש 28 שערים, ובגיל 21 חתם לארבע עונות במאיורקה הספרדית, שזיהתה כנראה את הפוטנציאל אבל שלחה אותו להתחשלות בנומנסיה מהליגה השנייה וקסטיון מהליגה השלישית. אחרי שהבקיע חמישה שערים בשני עונות, הוא חיפש יעד אחר ומצא אותו בארץ הקודש.
ההתחלה בנתניה הייתה דווקא מבטיחה, עם שלושה שערים בגביע הטוטו ועוד אחד במחזור הפתיחה בליגת העל, אבל אז הוא (וכל הקבוצה למעשה) נכנסו להקפאה עמוקה. ארבעה משחקים בלי ניצחון הכניסו אי שקט במערכת, הקהל ביציעים התחיל לרטון, וזלאטנוביץ' היה אחת הכתובות הראשיות לביקורות שהוטחו בקבוצה. נשאלה השאלה אם חלוץ צעיר ובלתי מנוסה כמוהו הוא האדם הראוי להוביל את ההתקפה של נתניה. היו אפילו כאלה שהציעו להשתמש בשירותיה של החברה בבעלותו של אייל סגל ולשלוח אותו בחזרה למקום שממנו הגיע. ואז הגיע בני לם. הוא, כמו אנשי מאיורקה בזמנו, זיהה את הפוטנציאל. הוא לקח את זלאטנוביץ' לשיחה, הרגיע אותו והבטיח לו שהוא עומד מאחוריו. הסרבי הצעיר קיבל ביטחון, השערים התחילו להגיע והוא סיים את העונה שעברה עם 12 כיבושים. איך העונה הנוכחית התחילה כולם ראו: שני שערים נפלאים, פנדל מושלם לחיבורים ולא פחות חשוב – בישול נהדר לגיל יצחק, שהתחיל את כל החגיגה.
אז אם זה עושה לכם תיאבון לעוד, הנה תזכורת לעוד כמה זרים מצוינים שחיו ובעטו כאן, במגרשי השרון.
הפועל כפר־סבא
מי הזר הגדול ביותר בתולדות הפועל כפר־סבא? תלוי את מי שואלים ועל פי מה פוסקים. אם זה על פי השם, אז השמות הגדולים ביותר הם יעקובו איגביני, מאוויס צ'יבוטה ואוסקר גארה – אבל לתהילה הם זכו במקומות אחרים. מבחינת מספר ההופעות, המובילים הם דגלאס דה־סילבה (121), גיורגי דרסליה (97) ו־ואלרי קורלנצ'וק (92). מבחינת כמות הכיבושים צועדים בראש קורלנצ'וק (40), סמואל יבואה (33) ודרסליה (25). מבחינת הדומיננטיות, וכאן לא המספרים מדברים אלא בעיקר ההרגשה, הייתי מציב בראש את יז'י קפיאס.
המגן הפולני הגיע לכפר־סבא יחד עם המאמן וויטק לזארק בעונה הראשונה לשיתוף שחקנים זרים בליגה הישראלית. הוא הביא איתו מוסר עבודה, משמעת טקטית ומקצוענות. בקיצור, שחקן אירופאי. הוא לימד את חבריו לקבוצה איך להתייחס למקצוע הכדורגל, והבונוס היה זכייה בגביע המדינה בסיום העונה הראשונה שלו מתוך שתיים בארץ. הוא גם הוכתר כשחקן הזר המצטיין של אותה עונה.
אז מי בכל זאת מספר אחת? הייתי הולך על שניים: קורלנצ'וק שהפציץ בעיקר בליגה הלאומית, ויבואה שהוכתר למלך השערים של ליגת העל.
הפועל רמה"ש
שלוש עונות בילתה הפועל רמה"ש בליגת העל, באחת מהן היא אפילו הגיעה לפלייאוף העליון, אבל השחקנים הזרים לא היו אף פעם הצד החזק שלה. בגזרת הישראלים אפשר למצוא בין היתר את ערן זהבי וסאן מנחם, שעשו אצלה את צעדיהם הראשונים, אבל זרים? לא כל כך. השם הגדול ביותר מבין הזרים ששיחק אצלה הוא כנראה אלן מסודי, שהצטרף בעונה הראשונה בליגת העל כדי להוסיף ניסיון במרכז המגרש. מסודי הגיע ארצה שבע שנים לפני כן כדי לשחק בסכנין, ובהמשך נדד למכבי נתניה, מכבי חיפה, אשדוד, מכבי ת"א ומכבי הרצליה. הוא אפילו שיחק עונה אחת בדליאן שייד הסינית לפני שחזר ארצה לרמה"ש, בשורותיה שיחק עונה אחת וכבש שלושה שערים.
הפועל רעננה
ב־2013 העפילה הפועל רעננה בפעם השנייה בתולדותיה לליגת העל, וכדי שהקדנציה הזאת תהיה ארוכה יותר מהקודמת, שנמשכה עונה אחת בלבד, חיפש המאמן מנחם קורצקי חלוץ איכותי שייתן לו את התפוקה בהתקפה. הפיתרון נמצא בדמות החלוץ הניגרי טוני ווקאמה, שדישדש עד אז בליגה הרומנית. הוא שיחק ברעננה שתי עונות, במהלכן סיפק 13 שערים ועשרה בישולים (ארבעה מהם במשחק אחד), אבל בעיקר הרשים בעוצמה וביכולת הפריצה שלו. הרשים עד כדי כך שהפועל באר־שבע רכשה אותו תמורת 400 אלף יורו והחתימה אותו על חוזה לארבע שנים. באר־שבע קיבלה תמורה מלאה לכספה. ווקאמה היה אחד השחקנים המרכזיים בשלוש האליפויות ברציפות שלקחה, ואחר כך היא עוד מכרה אותו ברווח לטרבזונספור תמורת 1.5 מיליון יורו. גם הטורקים הרוויחו ממנו כשזכו בגביע ובאליפות, והעונה הם ישחקו הרבה בזכותו בשלב הבתים של ליגת האלופות. ולחשוב שהכל התחיל ברעננה.
מכבי הרצליה
בשנות ה־90 נחתו בארץ לא מעט שחקנים איכותיים מברית המועצות של אז. בישראל, עד כמה שזה יישמע היום מוזר, שילמו אז הרבה יותר. שניים מהשחקנים האלה הגיעו למכבי הרצליה בתקופה ששיחקה בליגה הבכירה: וסילי איבאנוב ואולג נדודה. איבאנוב היה במשך ארבע שנים מעוז ההגנה של צסק"א מוסקבה ואפילו זכה איתה בדאבל, עד שהגיע מאמן אחר שלא רצה אותו – והוא חיפש את מזלו בישראל. תחילה היה אמור להצטרף למכבי ת"א, אבל בסופו של דבר נחת ב־1995 בהרצליה, שם נתן ארבע עונות מצוינות, שזיכו אותו בהמשך גם לחוזה במכבי חיפה.
יחד עם איבאנוב הגיע להרצליה גם הקשר האוקראיני אולג נדודה, בעל עבר בספרטק מוסקבה, איתה זכה באליפות. נדודה נמוך הקומה (1.69 מטר) זכור בזכות הכדרורים שלו, איבאנוב בזכות הבלורית הבלונדינית והשקט בהגנה. אי אפשר גם שלא להזכיר את המפציץ הצרפתי ז'ורדן פושה, ששיחק בהרצליה שלוש עונות וחצי בליגה הלאומית והבקיע לא פחות מ־67 שערים.
