ההזדמנות של באר שבע
רן קוז'וך היה מעדיף שהקבוצה שלו תנצח בשבת שעברה את בני ריינה, אבל דווקא ההפסד לקבוצה המגניבה של שרון מימר, אמור במידה מסוימת לשמח אותו. יש לקוזו'ך הזדמנות אחרי שכולם הכתירו את הקבוצה שלו לאלופת המדינה, לקחת את ההפסד הזה, לגרום לשחקנים שלו להבין שהם לא חסינים מאיבודי נקודות ולהתניע אותם מחדש.
קבוצות באירופה מדגישות בהכנה שלהם לעונה, שהפיק, השיא שהם רוצים להגיע אליו, הוא מרץ עד מאי. כלומר, להיות בסביבה שנאבקת על תארים מתחילת העונה אבל במאני טיים, להגיע לקצה גבול היכולת כי זה בסוף ההבדל בין אליפות לסגנות.
ב"ש הגיעה לשיא שלה העונה מוקדם מדי. זה בסדר גמור כי זה נותן לה בנק נקודות בריצה לאליפות. אבל אם לא ההפסד הזה לריינה או פנצ'ר כזה או אחר לפני תחילת הפלייאוף, אז הקבוצה מבירת הנגב היתה נאלצת להתמודד עם משבר בזמן קריטי, בניגוד גמור למכבי ת"א ומכבי חיפה שהם פחות מרשימות אבל הרבה יותר מנוסות - היא יכולה להיתקל בבעיה בפיניש של העונה.
למזלם של כל חובבי הכדורגל האובייקטיבי, אין כיום בכדורגל הישראלי קבוצה שהיא מעל הליגה. אנחנו כבר לא בימים של ב"ש תחת בכר, מכבי ת"א תחת פאקו אייסטרן או שושלת האליפויות של רוני לוי במכבי חיפה. אנחנו במציאות בה שלוש קבוצות יכולות לחצות ראשונות את קו המטרה כשבית"ר ירושלים נושפת מאחור. הסיפור כאן לא יהיה רק כדורגל כי אף אחת כאמור לא מספיק איכותית. הוא יהיה טמון ביכולת המנטלית. בסוף, הפסיכולוג הטוב ביותר מבין מאמני קבוצות הצמרת, הוא זה שיפתח בחודש מאי את בקבוק השמפניה.
יוסף עליכם
25 נקודות ב-13 משחקים, זה המאזן של יוסי אבוקסיס במכבי נתניה, מספרים שבעונה שלמה שווים מאבק על תואר האליפות.
הקאמבק המופלא של המאמן אצל היהלומים מפתיע אולי את מי שלא עבד איתו מקרוב, אבל מי שמכיר אותו לאורך השנים יודע שהוא תמיד היה איש מקצוע משובח. הבעיה עם אבוקסיס, היא שהיתה לו נטייה לאורך השנים להתעסק בטפל. לשים את האגו שלו במקום הראשון. זה קרה לו כשהתלונן שאלונה ברקת מגששת אצל מאמנים אחרים, תבע את עלבונו וגרם לפיצוץ עם עם בעלת הבית. זה קרה בעונה שעברה כשהוא בחר להיתפס לקריאות בוז וקללות של כמה מאות מאוהדי בית"ר ולביקורת מבית של ברק אברמוב על ההישגים הדלים של הקבוצה ולייצר פיצוץ. הקריסה בהפועל ת"א, חשוב לציין כבר לא הגיעה בגלל ענייני אגו אלא משום שאבוקסיס איבד כל גרם של אמון בעצמו ובסגל הקיים - והבין כי לשבור את הכלים בבית"ר ולחזור לקבוצת נעוריו היה מהלך נחפז מדי שפגע אנושות ברזומה המקצועי שלו.
אבוקסיס כל כך מצליח בנתניה כי הוא פשוט יודע את העבודה. זה מתחבר כל כך טוב כי הוא חזר לשורשים, ליכולת להפיק שלם הגדול מסך חלקיו בלי להסתכל לצדדים ולבדוק מה חושבים עליו או מה האתגר שמעבר לפינה. הוא פשוט, סליחה על הקלישאה "מדבר במגרש" כפי שעשה בקנדציות המוצלחות בבני יהודה, כשבאותה נשימה בשכונת התקווה זה גם לא הצליח בגלל הייאוש והדכדכוך מהמצב. הוא מצליח בנתניה בדיוק כפי שבא להראות לכולם איך עושים את זה גם בנחיתות תקציבית עם סכנין.
אבוקסיס נמצא כרגע במבחן הגדול בקריירת האימון שלו. הוא צלח את השלב שבו חששו או חשדו שהוא איבד את הקסם אחרי העונה שעברה בבית"ר ובהפועל ת"א. הקסם, אנחנו רואים מדי שבוע בשלושה וחצי החודשים האחרונים, חזר. השאלה הגדולה היא, האם אבוקסיס כשיסיים את העונה הזו, כמועמד כנראה לתפקיד מאמן העונה לצידו של קוזו'ך, למד את הלקח והפנים, שכשהוא מדבר במגרש ולא ממצמץ לכיוון רעשי הרקע קוראים לו דברים טובים או שמא, בשלב כזה או אחר, הוא שוב יסתכל על הזמן לצדדים ויבעט בדלי שהוא ממלא כל כך יפה בנתניה?
תאומי הגול
גיא מלמד הוא רכש מצוין עבור כל קבוצה בליגה. גם מלך השערים, גם ישראלי וגם שחקן שרעב להוכיח שהוא מסוגל להמשיך לפרוע שטרות בקבוצה גדולה עם מטרות. בקיצור - מכבי חיפה זכתה.
אלא שהמשחק האחרון של חיפה מול חדרה, הראה לכולנו שהציוות בין מלמד לדין דוד הוא בעייתי. מדובר, מקצועית באותו טייפ קאסט של שחקן: זריז, טכני, עם מיקום מצוין, לא פיזי, לא משחק עם הגב.
העובדה שמלמד ודוד הם אותו רעיון, תקשה על חיפה בלא מעט משחקים כי ראינו כבר מול חדרה שהם דורכים אחד לשני על האצבעות או מתקשים מאד להסתנכרן זה עם זה. הביקורות על דוד שכביכול לא מוסר למלמד, הם עדיין לא סיפור, כי צריך לראות לאורך זמן האם דוד מנסה קודם כל לדאוג לעצמו או שפשוט שיתוף הפעולה בינו לבין מלמד צריך עדיין להתפתח.
על פי כל הסימנים, יעקב שחר מתכוון להמשיך לתת את המפתחות של מכבי חיפה גם בעונה הבאה לברק בכר וגל אלברמן. זה אמירה נהדרת, כי היא הופכת את המאמן והמנהל המקצועי לאנשים החזקים במועדון שתגרום לכולם ליישר איתם קו. זה לא סוד שאלברמן לא התלהב במיוחד מצירופו של מלמד, והשאלה הגדולה היא האם בחיפה ישנה תוכנית מגירה לצירוף חלוץ נוסף בקיץ בסגנון של פרנדזי פיירו, שהיה בדיוק החלוץ המשלים לדוד.
מה שבטוח, חיפה צריכה כבר מעכשיו, כדי שגם העונה הבאה לא תרד לטימיון - לעבוד חזק מאד בשוק הזרים. יש לה מאגר לא רע בכלל של ישראלים בכירים שכולל את סבע, רפאלוב דוד ומלמד. השאלה הגדולה היא איך מחברים לכישרון הזה גם אספקטים נוספים, בעיקר אגרסיביות. כל הקבוצות של בכר לאורך שנים מאד אינסטנסיביות בצורת המשחק שלהם. במילים אחרות, גם בשלוש האליפויות בב"ש וגם בשלוש האליפויות בחיפה, קבוצות לא ידעו מאיפה תגיע הצרה ופשוט פחדו מהקבוצות של בכר. השנה נדמה, אף אחת לא חוששת מהירוקים מהטעם הפשוט שאין לה את האיכות המספקת שמייצרת כח הרתעה. המבחן של בכר את אלברמן אם כן, יהיה לנקות את האורוות בקיץ, לוותר על הרוב המכריע של הזרים או על כולם, להישאר עם העוגנים הישראליים ולצרף אליהם שחקנים שהחולצה של מכבי חיפה לא גדולה עליהם. במקביל, צריך לבחון עד לסוף העונה האם אפשר להפוך את מלמד ודוד לצמד קטלני או לחשב מסלול מחדש.
טקס האוסקר
אוסקר גלוך הוא אחד הכשרונות הכי גדולים בכדורגל הישראלי. ככל הנראה, גלוך גם יגיע לאחת הקבוצות הגדולות באירופה בקרוב מאד. מדברים על מנצ'סטר יונייטד, יש גם לחשושים על אתלטיקו מדריד. בקיצור, בקרוב, הילד יגיע רחוק.
אין סיבה לפקפק ביכולות של גלוך. דריבליסט בחסד, סוג של קוסם כדורגל. ועדיין, מי שצפה בגלוך ובקבוצתו רד בול זלצבורג, מבין שעם כל הכבוד לחממת הכשרונות האוסטרית ולהשפעה שיש לגלוך על הקבוצה שלו, נדמה שהוא עדיין לא בשל מספיק כדי להגיע לפסגות הכדורגל האירופי.
נאמר זאת כך: עד כמה שכל אחד מאיתנו היה מאושר לראות את גלוך עולה מדי שבוע באולד טראפורד כשד אדום לכל דבר ועניין, לא הוא האיש שישנה את פניה של מנצ'סטר יונייטד שמצויה במשבר הגדול בתולדותיה. אנחנו גם בספק האם דייגו סימאונה מתעד לו תפקיד מרכזי בפרויקט המחודש הוא בונה באתלטיקו מדריד שנועד לעקוף בעונה הבאה את ריאל מדריד וברצלונה.
תסתכלו על מנור סולומון: שחקן במימדי הכישרון של גלוך פחות או יותר, שעושה חיל בליגה השניה באנגליה במדי לידס יונייטד. סולומון כבר היה בפולהאם וטוטנהאם, מועדונים מכובדים באנגליה ולא בדיוק הטביע בהם חותם. למה? כי עם כל הפטריוטיות והרצון לראות שגרירים ישראליים כובשים את אירופה, גם סולומון וגם גלוך בשלב הזה של הקריירה שלהם מתאימים לקבוצות תחתית בפרמייר ליג או קבוצות צמרת בצ'מפיונשיפ. לכן גלוך, צריך למצוא קבוצה שיוכל לגדול איתה כדי שבעוד שנה שנתיים, יהיה מוכן אולי, למועדונים כל כך גדולים תובעניים והישגיים שגם שחקנים גדולים מגלוך התקשו למצוא בהן את מקומם.
קראו גם:
הרוח של אבו יונס
מיד בסיום ההפסד לקרית שמונה נכנס מוחמד אבו יונס לחדר ההלבשה וצעק: "אין רוח, השחקנים לא נלחמים".
לזכותו של אבו יונס צריך להגיד שהוא מנסה לחזק את סכנין כדי שיהיו לה את הכלים הראויים להימנע ממאבקי תחתית, אבל אם היו"ר זועם (כנראה בצדק) שהמועסקים שלו לא מחויבים מספיק, שינסה להבין למה זה קורה.
אין דבר יותר מתסכל עבור ספורטאי להשיג משהו בזירת התחרות בה הוא מתחרה, ולגלות שבגלל דברים שאין לו שום קשר אליהם, נלקח ממנו אותו הישג. ההפסד הטכני 0:3 של סכנין למכבי חיפה בגלל טעות פקידותית או יותר מזה של מישהו בהנהלת סכנין מוציא את החשק מכדורגל למאמן ולשחקנים. גם האירועים במשחק מול הפועל ב"ש בתחילת העונה, וכך גם העובדה שאין להם באמת אצטדיון ביתי (עכו זה לא מגרש ראוי בשום קנה מידה).
היה אולי מצופה משחקני סכנין להתעלות על עצמם ולנסות לתת תוצרת גם אם בדרך קורים כל מיני דברים מוזרים. אבל דומה שהעונה יש רוח רעה על הקבוצה של המגזר, רוח הרבה יותר משמעותית מזו שדורש אבו יונס משחקניו. סכנין הצליחה, בכישרון רב, להפוך מסוג של מרעננת בליגת העל וקבוצה סימפטית (אם אתם לא נגועים בגזענות) ל'סתם' קבוצה. אלא שהשנה הזו, שורה של אירועים גרמה ליותר מדי אוהדי כדורגל לייחל למפלתה. אי אפשר לקלל חייל קרבי במילואים, לבזות את ההמנון, לא לשלוח מאבטחים למשחק ליגה, לרשום שחקן בניגוד לנהלים (גם חוזה כפול זה בניגוד לתקנון כן?) ולצפות שהקארמה תהיה איתכם. זו, לידיעת אבו יונס, הרוח שנשברה בסכנין, הרבה יותר מאשר רוח הלחימה של שחקניו שהוא מלין עליה.
אתם אמרתם
"לא ידעתי את המשמעות של המילים בן זונה בעברית. ביום רגיל לא אגיד את זה, בכדורגל אני אמוציונאלי".
גודסווי דוניו, שהורחק אחרי שקילל שופט, מבין לפחות שעברית אכן שפה קשה.
