יזהר טרמו, הפועל ניר רמת השרון: "ממתין יום יום לבשורה"
"יום שישי בלי כדורגל זה לא סופ"ש אמיתי!!! מהרגע שהתקבלה ההחלטה להקפיא את משחקי הכדורגל בעונה הכי מוצלחת של הפועל ניר רמת השרון בשנים האחרונות, הקבוצה אותה אני אוהד, אני ממתין יום יום לבשורה שהליגה תחזור לפעילות מלאה.
35 שנים אני עוקב אחרי משחקיה של הקבוצה: ליגה, גביע, גביע הטוטו. איפה לא הייתי השנה. בניצחון 1-0 באשקלון, דרך ה־4-4 המאכזב נגד הפועל פתח תקווה, ועד הניצחון הסופר חשוב 3-1 על נוף הגליל בעילוט. מבחינתי להגיע לאיצטדיון גרונדמן ולפגוש את החברים מהקבוצה (רפי ימיני, דודו פאלח, חזי, שלומי), זה הרבה יותר מללכת לעוד משחק כדורגל. רמת השרון זה משפחה.
כל גול שהקבוצה סופגת מנקר לי בלב, אבל כל שער שכובשים זו שמחה אדירה, ולזה אני הכי מתגעגע.
אז אם אין כדורגל על המגרש יש הפועל רמת השרון בווידאו. זו הזדמנות מצוינת להוציא מהארכיון את סרטי עליית הליגה שצילמתי בעונת 2003/4. עלייה לליגה הלאומית וזכייה בגביע הטוטו עם המאמן יעקב בנודיס, ובעונת 2010/11. זו גם הייתה עונה של עליית ליגה וזכייה בגביע הטוטו עם המאמן האגדי מומי זפרן. אני משתף את הסרטים בדף הפייסבוק של הקבוצה".
עדינה שמרי, אוהדת בני הרצליה: "מתגעגעת לאנרגיה באולם"
עדינה שמרי (45) מהרצליה, אוהדת את קבוצה הכדורסל בני הרצליה: "אני מלווה את הקבוצה כבר חמש שנים, שבמהלכן אני ממש בטירוף. יש לי חמישה בנים, וכולם משחקים כדורסל, אבל אני אוהדת יותר שרופה מהם. הבעל משתדל לבוא כשהוא יכול. אצלי אין יכולה או לא – אני תמיד במשחק.
"זה בא על חשבון הכל. אני נוסעת גם למשחקי חוץ. כל סוף עונה נורא קשה לי, אני סובלת. אני מחכה לזה בכיליון עיניים. אז עכשיו בכלל, זה קשה נורא וזה מאוד חסר לי. לא נתנו לנו לגמור את העונה ואנחנו לא יודעים מה יהיה בעונה הבאה. חוסר הוודאות מטריף ואני רוצה לדעת אם נעלה או לא נעלה לליגת העל, למרות שאני מאמינה שנעלה.
"בדרך כלל אני מתחילה להתארגן למשחק מהבוקר, לפעמים מהיום שלפני. זה לא רק חצי שעה לפני. אני בקבוצת וואטסאפ של אוהדים שרופים, ואנחנו מדברים כל הזמן, על כל פיסת מידע. אני הכי מתגעגעת לאנרגיה של המשחק, לאולם שהוא כמו הבית השני שלי. מתגעגעת לראות את החימום שלפני המשחק, לראות את הפרצופים של כולם, לעודד ולהיות שם. זה נורא חסר לי".
בן קפלן, הפועל כפר סבא: "פחות לחץ, יותר שקט"
"פתאום השנ"צ של שבת בצהריים רגוע מדי. חמש דקות במיטה – ואני נרדם כמו תינוק. והשבוע פתאום פחות לחוץ, שום שידור ישיר לא מפריע לסדר היום. והאמת שאני הרבה יותר שמח. איזו סיבה יש לבן אדם נורמלי להתגעגע לסבל? לאוהד הפועל כפר סבא אין שום סיבה לייחל לחזרת הליגה. הקבוצה שלו, שסומנה כיורדת בטוחה, נמצאת קצת מעל לקו האדום, ואם הליגה לא תשוב – מובטחת לה עונה נוספת בליגת העל. העונה הנוכחית עם השער של פדידה בסמי עופר, הניצחון על בית"ר ירושלים והקונצרט נגד רעננה השאירה כמה זיכרונות לשנים, אז בשביל מה לסכן את כל המתיקות הזו בסיום מר?
ובכן, אין סיבה. ועדיין, יש את העקצוץ הזה באצבעות, את החסך הזה, את השמחה אחרי הניצחונות המועטים, ששווים את כל הייסורים שבדרך. והאמת? קצת מיציתי את כל התקצירים. כמה אפשר לראות עוד את תקציר הניצחון על הפועל חיפה ביוטיוב? את השידור של מוטי חביב, את שער הניצחון של פדידה בחיפה אני זוכר בעל פה. הגיע הזמן למשהו חדש. אז אני מודה, לפעמים אני רוצה שהליגה לא תחזור, כי הרוגע הזה דווקא נחמד. אבל מאידך, אני גם מכור לסבל הזה. והפועל כפר סבא, תודה לאל, יודעת לספק אותו במנות נכבדות. אז כן, אני גם קצת מתגעגע.
רועי גרונדוורק, הפועל רעננה: "הקורונה הגיעה בטיימינג מושלם"
"תחזירו לנו את הכדורגל" הוא הסלוגן המושמע ביותר כרגע בעולם הכדורגל. אז נכון, הקורונה כבר חודשיים מרחיקה אותנו מהמגרשים והתוף שעבר מהבגז' למחסן כבר האפיר מרוב אבק, אבל חודשיים זה עדיין לא מספיק זמן בשביל להתגעגע באמת, לפחות לא לי בתור אוהד הפועל רעננה.
חודשיים לא יעזרו לטשטש את העובדה שהעונה הזאת היא הגרועה בתולדות המועדון מאז שאנחנו בליגת העל. מה שאנחנו האוהדים חווינו משבת לשבת לא השאיר שום מקום להתגעגע. בשביל רוב אוהדי הכדורגל העונה הזאת תיחשב לעונת הקורונה, אבל בשבילי זאת עדיין עונת ה־VAR, עונה של הרבה תסכול ותחושת קיפוח.
אז אם כבר קורונה ואם כבר להשבית את המדינה, ואת הכדורגל בפרט, הקארמה דאגה שהקורונה תגיע בטיימינג מושלם. רוצים שהכל יוכרע על הדשא? רוצים לעשות את המעשה ההוגן ביותר? מצוין, תעשו ריסטארט על כל מה שהיה עד עכשיו, תדאגו לשפר ולהתאים את כל הנושא הזה של ה־VAR, גם אם זה אומר לוותר על המערכת כולה, תדאגו לשפר את רמת השיפוט, ואז נוכל לבקש שהכל יוכרע על הדשא ולא על ידי מגפה, שנקראת איגוד השופטים".
אפיק ארביב, הפועל רעננה: מתפשר על משחקי מחשב
"4 במרץ 2020, יום רביעי בערב, בלומפילד, משחק גביע. עברו חודשיים מאז המשחק האחרון של הקבוצה. חודשיים מבלי לעודד את השחקנים כשהם עולים למגרש, חודשיים מבלי לשיר שירי הלל לקבוצה. אחרי שהתרגלנו לשגרת משחקים כמעט בכל סופ"ש, פתאום נשאבנו לריק – ימי השבת הפכו לפנויים, ומי מאיתנו יודע איך למלא את החלל החסר הזה?
אז תודה לאל שאנחנו חיים בעידן הטכנולוגי ולפחות אפשר לעקוב אחרי השחקנים באינסטגרם ולהרגיש מעט כאילו אנחנו עדיין איתם.
ומה איתי? להיפרד מהקבוצה זו לא אופציה, אז חזרתי כעשור אחורה לאהבה הישנה מהתיכון, והצעדתי בשבתות את הקבוצה האהובה עליי לליגה האירופית במשחק המחשב Football Manager.
ושלא יהיו ספקות, אני אוהד את הפועל רעננה, כן?!".
