בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה השבוע את תביעתו של ליאור יחיאל די-נור, בנו של הסופר ק.צטניק (יחיאל די-נור), שניצל ממחנות השמדה, לחייב את חברת הבנייה שעימה התקשר בתחילת שנות ה-90, במימוש הסכם להקמת מרכז לתודעת השואה על שם אביו.
די-נור היה הבעלים של קרקעות בשכונת הרצליה הירוקה. במסגרת הסכם קומבינציה שעליו חתם בשנת 92' עם חברת "שיכון עובדים", אמורים היו להיבנות על השטח שבעה מגדלי דירות, מרכז מסחרי ומרכז לתודעת השואה על שם אביו המנוח, כל זאת בפרויקט "גני אשרמן" בעיר.
שבעת המגדלים נבנו ודי-נור קיבל על פי ההסכם 52 דירות, אלא שלא נבנו לא המבנה המסחרי ולא המרכז לתודעת השואה. בתביעה שהגיש בחלוף 18 שנים, טען די-נור כי יש להורות על אכיפת ההסכם ובניית המרכז המסחרי והמרכז לתודעת השואה,
ואף תבע פיצויים, בגין אובדן תשואה מהמבנה, החזר תשלומים של היטלי פיתוח ואגרת בנייה.
ב"שיכון עובדים" טענו שהחלק בהסכם בעניין בניית המרכז המסחרי והמרכז לתודעת השואה אינו מחייב אותה, שכן הצדדים לא הגיעו להסכמות על פרטים מהותיים, וההסכם לא הגדיר מה כוללת הבנייה ומי יישא בעלויות, והיה ברור שהמשא ומתן צריך להימשך, במטרה להגיע להסכם מפורט יותר. בחברה הדגישו עוד, כי מאז חתימת ההסכם ועד לשנת 2008 שיתפה פעולה עם די-נור בהליכים שנדרשו לקבלת היתר בנייה למרכז והשקיעה בכך סכומים ניכרים, אלא שהיא לא הצליחה להגיע מולו, לטענתה, להבנות ביחס לפרטי ההסכם והוא הציב בפניה דרישות החורגות מהמקובל בשוק. בנסיבות אלה, טענה החברה, היא נאלצה להפסיק את מעורבותה בהקמת המרכז.
ניסיונות גישור שנעשו במסגרת ההליך לא נשאו פרי ובית המשפט נדרש להתערב בסוגיה, וקיבל את עמדת החברה, שההסכם שנחתם לא מחייב אותה להקים את המרכז, מאחר שחסרים בו פרטים מהותיים.
לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה והבהיר שדי-נור רשאי לבנות בעצמו או להתקשר עם צד ג' לצורך בניית המרכז. עם זאת, קבע בית המשפט שהחברה תפצה את די-נור בכ-740 אלף שקל, בגין עיכוב בבניית שני המרכזים, שכן היה מוטל עליה להודיע לו שהפסיקה את מעורבותה בפרויקט.
