רבים מאוד בישראל, גם באזורנו, חיים ללא חדרי מיגון (ממ"ד) בבתיהם, הדבר נובע בדרך כלל ממגורים בבניינים ישנים שהוקמו בשנות ה-50. למעשה כל הבניינים עד אמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת לא חוייבו בחדרי מיגון, דבר אשר בעיתות מצוקה, כמו תקופת המלחמה בה אנו מצויים, בא לידי ביטוי ביתר שאת.
הפתרון הטוב ביותר שכבר מיושם בעשרים השנים האחרונות הוא פינוי פינוי או חיזוק מבנים, מה שקרוי בקיצור תמ"א (38/1 - 38/2), תכנית מתאר ארצית שנועדה להפוך את כל הבניניים בישראל לממוגנים מפני רעידות אדמה, או ירי רקטות. הבעיה שהתהליך הזה די ארוך, מסורבל, ולעיתים גם לא ישים בשל התנגדות חלק מהדיירים. התוצאה די ברורה: רבים מהדירות בבניינים האלו נעדרי חדרי מיגון, ולמעשה חסרי הגנה מפני ירי רקטות.
ההנדסאית דפנה אורבך, שותפה במשרד "אורבך הלוי אדריכלים", מסבירה: "דיירים שגרים בבניין משותף שנבנה ללא ממ"ד לפני שנת 1990 יידרשו להסכמת 60 אחוזים מבעלי הדירות. זה אמנם רף נמוך מהנדרש בעת בקשת תוספות וחריגות בנייה, אך גם אותו לא תמיד ניתן להשיג. דיירים בבתים פרטיים יכולים לבנות בשטחו ממ"ד ללא תלות בשכנים".
איך עושים את זה?
"כדי לבנות ממ"ד צריך להצמיד אותו ליסודות הבניין וזוהי עבודה הנדסית ומורכבת ויקרה. במקרים כאלו, לפעמים עדיף כבר להחיל על הבניין תמ"א 38 כיוון שהיא מחזקת את כל המבנה".
אז מה עושים במקרה כזה?
"בדירות שלא עברו תמ"א, שזה תהליך של כמה שנים טובות, אפשר להזמין מיגונית גדולה שתונח בחצר הבניין לפי כמות האנשים", אומרת שלומית זלדמן, בעלת משרד אדריכלות, ועיצוב "יש לקחת בחשבון שהמיגונית לא כוללת קיר הדף, אבל היא בהחלט עדיפה על חדר מדרגות".
הפתרון הזה הוא לא כל כך יעיל, לדברי זלדמן, כי הוא למעשה שווה ערך למקלט, ורבים בקומות העליונות בייחוד יתעצלו לרדת את כל הדרך עד למטה, מה גם שזמן ההגעה הוא כדקה וחצי עד 2 דקות, שזהו זמן מאוד גבולי לירידה במדרגות וכניסה למיגונית. שלא לדבר על בעלי מוגבלויות וקשישים.
"ישנה אפשרות למיגון בתוך הדירה עצמה המאושרת על ידי פיקוד העורף, של ציפוי חדר בלוחות פלדה באמצעות חיבורים יבשים וריתוכים, וזה בעצם מקבל תקן מאושר כממ"ד, זהו פתרון מיידי למרחב מוגן בתוך הדירה, אבל זה פתרון יותר יקר ממיגונית בחצר".
ומה לגבי בתים פרטיים?
זלדמן: "הפרוצדורה מאוד פשוטה. צריך להציג לפיקוד העורף תכנון והוא מאשר את זה יחסית במהירות. בהמשך לכך נותר להגיש את האישור לידיעת העירייה, ואין צורך בהיתר. בבית פרטי אפשר לעשות גם את הפתרון שהצעתי לדירה, אם לא רוצים להוסיף עוד מבנה בחוץ. אפשר גם לצקת ממ"ד מחוץ לבית ולחבר אותו לבית".
מה יותר בטוח?
"המיגונית היא הפתרון הכי פחות מומלץ בטיחותית", אומרת זלדמן, "אבל מהווה פתרון פשוט וקל. לעטוף את החדר בלוחות זה עלות גבוהה, בנוסף לבלגן בתוך הבית, אבל לפחות יש בו סוף סוף ממ"ד. צריך גם לחשוב על ימי שגרה, יציקת ממ"ד בחצר בבית פרטי מהווה גם הזדמנות נדלנית להוספת חדר בלי היתרים, דבר שניתן שניתן לשימושים מגוונים כאמור בימי שגרה".
ומה בנוגע למקומות עבודה בבניינים ישנים?
"בבנייני משרדים יש מרחב מוגן קומתי (ממ"ק) שרבים מבעלי הבנינים משתמשים בו לעניינים שונים, ולעיתים אף למשרד בפני עצמו. בשעת מלחמה יש לפנות את המרחב הזה כדי שישרת את כל עובדי הקומה".
לאדריכל בועז שניר יש פתרונות פרקטיים ופחות יקרים: "בדירות מגורים ניתן לעשות שיפור מיגון, ולאו דווקא ממ"ד. עדיף לבחור חדר עם כמה שפחות פתחים וחלונות. ואת הקירות יש לעבות ברשת ברזל או רשת פלדה שעליה מפזרים בטון בהתזה. בחלק מהקירות כדאי לעשות חורים בבלוקים ולמלא שם עוד בטון. כך למעשה מחזקים את קירות החדר".
ומה גבי החלונות?
"אם יש חלון אחד, כדאי לאטום את התריסים בבטון, לפרק את החלון ולתכנן אותו לחלון במידות של 90 על 90 או מטר על מטר, ואז מתקינים חלון ממד, וכך גם לעשות עם הדלת, לפרק אותה ולרכוש דלת מיוחדת לממד".
קראו גם:
וזה מספיק?
"זה עדיף מחדר מדרגות, וזה יחסית לא יקר. יש אפשרות טובה יותר והיא להפוך את החדר למשוריין. מצפים את כל קירות החדר בפלטות פלדה בעובי תקני (כל מהנדס בתחום יכול לומר לכם מה העובי הרצוי) ואז מרתכים פלטה לפלטה, ומהדקים אותה בבטון לקיר, אפשר גם על רשת ברזל עם התזת בטון כאמור".
"אומנם מדובר במיגון טוב מאוד, כי מדובר בפלדה, שהיא יותר חזקה מרשת ברזל, אבל מאידך היא גם יקרה. יש לה יתרון נוסף, שאין בה יציקות והעבודה נקייה יותר. את האופציה הזו חייבים לעשות בליווי והנחיות מהנדס ובביצוע של קבלן שמבין בשלד".
