כשאוטובוס מלא בנערים ובנערות בכיתות י"א מכל רחבי הארץ מגיע לבסיס הגדנ"ע בשדה בוקר, מחכה להם בחוץ רב"ט שרמן. כשמשקפי שמש מכסים את עיניו וכובע לראשו, הוא משדר ריחוק ואסרטיביות. הוא שולח את בני הנוער לעלות על מדים, צועק עליהם להשליך את המסטיק ומכיר להם את צה"ל דרך הרגליים. בארבעת הימים הראשונים הוא מחדיר בהם ערכים של אהבת המולדת, מדריך אותם בשטח ומעביר אותם שיעורי נשק. ביום החמישי הוא כבר שובר מעט את הדיסטנס ומספר להם מי הוא ומניין הגיע, ויש הרבה מה לספר.
"לרוב, עבור בני הנוער, המטווח הוא השיא של הימים האלה", אומר שרמן השבוע, "אבל אחת המטרות שלי כמפקד היא, שהם יחזרו הביתה וידברו יותר על הערכים שקיבלו ממני ועל אהבת המולדת".
"חייתי משקל לשקל"
הוא התגייס רק לפני שנה, בגיל 23, לאחר תהליך לא פשוט ובשל העובדה שהצבא לא רצה לגייסו, בגלל עברו הפלילי העשיר. "לפעמים אני קם בבוקר בבסיס, עולה על מדים, מסתכל על עצמי במראה ולא מאמין שזה אני", הוא אומר השבוע. "לא הרבה אנשים נתנו לי סיכוי לאורך חיי, וגם אני לא האמנתי בעצמי. התעסקתי עם סמים מגיל מאוד צעיר, מצאתי את עצמי פורץ, גונב, שודד ומסתובב עם סכין. חייתי ברחובות ועברתי המון בחיים. היום אני מודל לחיקוי. אני מסתכל אחורה על חיי ואני לא מאמין, אני בשוק שהחניכים בכלל מקשיבים לי. לפני שלוש שנים הייתי בכלא, אסיר בעייתי. מי היה מאמין שדומיניק העבריין, דומיניק הנרקומן יהפוך להיות מפקד בצבא".
כאשר היה בן שנה, עלה שרמן לארץ עם משפחתו, מברית המועצות לשעבר. אביו נכנס לכלא בגין עבירות אלימות ורכוש ואמו נותרה לבדה לגדל אותו ואת אחותו, ובקושי הצליחה לכלכל אותם. "אבא היה בכלא ולא היה בבית מעולם. גדלתי בתחושת חוסר. לא היה כסף בבית ובגיל מאוד צעיר התחלתי לגנוב. הפריצה הראשונה שלי הייתה בגיל שמונה. בהתחלה לא הייתי מחפש כסף. הייתי יושב בסלון של אנשים, שותה קולה, רואה טלוויזיה וגונב משחקים כמו קלפים או דברים שרציתי ולא היו לי. לאט לאט התחלתי לגנוב סיגריות, אלכוהול וכסף. הסיגריה הראשונה שעישנתי הייתה בגיל שמונה וכבר התחלתי לשתות פה ושם קצת וודקה או בירות. מהנקודה הזו התחלתי להידרדר. אמא שלי ניסתה לעצור אותי, אבל כבר לא היו לי מעצורים".
לדבריו, כבר בכיתה ז' נכנס לפנימייה. "הייתי הילד שהאימהות לא מרשות לילדים להסתובב איתו, וכשהגעתי לפנימייה ראיתי שכולם בעייתיים פחות או יותר. שם ממש העליתי את הרמה של כל מה שעשיתי - הפכתי להיות הרבה יותר אלים, שתיתי הרבה יותר אלכוהול, לא האמנתי לממסד, למורים, לעובדים הסוציאליים, לא בטחתי באף אדם. הייתי מורד, הלכתי מכות והסתובבתי עם סכין. כל הזמן ניסיתי לברוח מהפנימייה חזרה לשכונה".
בגיל 15 שרמן מצא את עצמו כבר מכור לסמים קשים. הוא נשלח לבני משפחה בבלגיה, במטרה להשתקם, אך ללא הצלחה. כשחזר לארץ גילה, כי אמו במצב קשה. "אמא שלי הייתה שותה המון אלכוהול והמצב שלה היה מאוד רע. בגיל 18 וחצי, בלי אמונה ובלי תקווה, עברתי לגור בתל אביב. בהתחלה גרתי ברחובות, הייתי ישן במקלטים של נרקומנים, נופל לסמים קשים, חי משקל לשקל, ממנה למנה. ואז, התחלתי גם לסחור בסמים".
שיא השפל בחייו של שרמן היה כשמצבה הרפואי של אימו הידרדר עוד יותר. "ערב אחד אני יושב ברחוב אלנבי בתל אביב וחבר מצלצל אליי. הוא אומר שמחפשים אותי שוטרים. נכנסתי ללחץ. באינטרנט נתקלתי בכתבה על אישה במצב קשה, שהבן שלה חשוד שניסה לרצוח אותה. ידעתי מיד שהכוונה היא אליי. הרגשתי לחץ ושהעולם מתמוטט. הסגרתי את עצמי למשטרה, נחקרתי וכמובן שוחררתי. הבינו שזה לא אני, כי היו עדויות שהייתי בתל אביב והיו מצלמות שצילמו אותי במרכז. אחרי האירוע אמא שלי נכנסה לקומה ובת הזוג שלי נכנסה להיריון. באותה התקופה שנינו גרנו בדירת נרקומנים, מאורת סמים. הייתי בן 19 וחצי וכשנודע לנו על ההיריון, חזרנו יחד לבית אמי, בניסיון לעשות שינוי בחיים".
"המעצר הציל אותי"
ההחלטה לעשות שינוי בחיים לא ממש החזיקה. "היה ניסיון לא אמיתי, כי לא ויתרתי על הסמים והמשכתי לשתות. הגעתי למצב שאני פורץ לבתים וגונב אוכל מהמקררים, כי לא היה לנו מה לאכול. לא ישנתי בלילות, הייתי מקיא, הסמים גמרו אותי. בת הזוג שלי הייתה בחודש חמישי להיריון ונשאה בבטנה בן. באיזשהו שלב נעצרתי על ידי המשטרה לכמה ימים, וכששוחררתי גיליתי שבימים האלה היא הפילה את העובר. זה ריסק אותי לגמרי. למחרת בבוקר הודיעו לי שאמא שלי נפטרה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הרגשתי עלה נידף ברוח. איבדתי את החברה, איבדתי ילד, איבדתי אמא. הגעתי למצב שאין לי בשביל מה לחיות.
"במהלך הלוויה קיבלתי החלטה שבסופה, אני מתאבד. הגעתי הביתה, קניתי שלושה בקבוקים של וודקה והמון סמים והחלטתי שזהו. פשוט שנאתי את אלוהים, את עצמי, את כולם, בכיתי על עצמי, איך הגעתי למצב הזה ומה עשיתי רע בחיי. בהמון מזל, באותו הלילה הגיעו לביתי שוטרים ועצרו אותי על המון תיקים - פריצות, גניבות, אלימות ועבירות של סחר בסמים. נכלאתי בכלא הדרים בשרון ובדיעבד, המעצר הזה הציל אותי".
תחילת התקווה הגיעה כשנענה להצעה לעבור גמילה במוסד "מלכישוע" בגלבוע, לשם הגיע בספטמבר 2014. "הגעתי למקום ברכב של שירות בתי הסוהר, אזוק, עם שקית קטנה ובה כמה חולצות. כשירדתי מהרכב, הגיע אליי אחד המדריכים, חיבק אותי ואמר לי 'אוהבים אותך'. נכנסתי לשוק, כי לא הבנתי. אוהבים אותי? לא הכרתי את זה".
למרות זאת, לדבריו ההתחלה לא הייתה פשוטה. "היה לי מאוד קשה להסתגל לטיפול, להיפתח ולתת אמון בצוות של המדריכים. פתאום לספר על אמא שלי? בחיים לא דיברתי על זה, וגם הגמילה עצמה היא תהליך לא פשוט. אחרי כמה חודשים בהם הייתי בעייתי, ושל ניסיונות בריחה, הגעתי לנקודת מפנה. כעבור שנה בערך, במהלכה הייתי נקי מסמים, לא רציתי לצאת משם. זה כבר היה הבית שלי. אמרתי להם שאני לא יודע איך לחיות ומאוד פחדתי. באותם ימים התבשל אצלי הרעיון להתגייס לצבא. החלטתי שאני לא מוכן שהילד שיהיה לי בעתיד יתבייש בי, והחלטתי שאם אני יכול להיות נקי, אני יכול גם להיות חלק מהחברה הישראלית ולתת למדינה כמו שהיא סייעה לי להיגמל".
"השמיים הם הגבול"
השלב הבא בחייו של שרמן היה מכינה במצפה רמון. "כולם היו צעירים ואני כבר בן 22. היה לי הלם תרבות. לאט לאט התחלתי להשתלב והפכתי לדמות מרכזית. עברתי שם תהליך מדהים. מושיק וולף מהמכינה היה לצדי כל הדרך ועזר לי להתגייס כחייל רגיל. החלום שלי היה בהתחלה להיות לוחם. הצבא לא רצה לגייס אותי, ואחרי המון שיחות עם פסיכיאטרים ואבחונים, הוחלט לגייס אותי לשירות סדיר. בהמשך חתרתי להגיע לגדנ"ע, כי יש לי המון מה לתרום לבני נוער. התגייסתי בדצמבר 2016, סיימתי את הטירונות בהצטיינות פלוגתית ועברתי לקורס מפקדי נוער בעיר הבה"דים. לאחר מכן קיבלתי את הדרגות והגעתי לבסיס גדנ"ע שדה בוקר והתחלתי לפקד".
היום שרמן מרצה בפני חיילים ומספר להם את סיפור שיקומו. הוא גר בבית לחיילים בודדים בהרצליה, שהקים אלון אבן חן, יחד עם גיא מוזס. "יש לי שם כמה חברים ואני מרגיש מוערך ושאוהבים אותי ועוזרים לי", אומר שרמן. "יש לי בת זוג, קמי תומס, שאני מאוד אוהב ושמכילה אותי. היא המקום הבטוח שלי. אני מסתכל היום קדימה ורוצה לסיים שירות משמעותי בהצלחה. אני רוצה ללמוד ולהצליח בחיים. החלום שלי הוא לפתוח אישפוזית למכורים או פנימייה ולעזור למי שקשה לו, כמו שלי עזרו. בא לי לטרוף את החיים, אני מרגיש שכל עוד אני נקי ושומר על הדרך שלי וממשיך להעריך את החיים, השמיים הם הגבול. אם הגעתי להיות מפקד בצה"ל אני יכול להיות מה שאני רוצה".
שרמן מזמין בני נוער, חיילים וכל מי שזקוק לעצה טובה או לסיוע, לעקוב אחר פרסומיו בפייסבוק ובאינסטגרם תחת שם המשתמש Dominic Sherman או לשלוח לו הודעה.
