1. שני סרטים מפורסמים מאוד של אפרים קישון צולמו בהרצליה: האחד הוא "סלאח שבתי", אשר חלקים ממנו צולמו בשכונת "יד התשעה" והשני הוא "תעלת בלאומליך", אשר צולם באולפני הרצליה ולשם כך נבנתה תפאורת רחוב שהיא העתק מדויק של רחוב אלנבי. צילום הסרט היווה אטרקציה מרכזית עבור תושבי העיר בשנה בה צולם (1969) והמונים היו מגיעים עם ילדיהם לבלות בשבת על סט הצילומים, אשר כלל שילוב מעניין של תפאורת ים, תעלה ובתים תל אביביים.
2. לאחרונה מונתה אסתר חיות לנשיאת בית המשפט העליון. הנשיאה החדשה גדלה לא באחת אלא בשתי שכונות בעיר. היא נולדה במעברת "שובקי" (כיום שכונת יד התשעה) להורים ניצולי שואה. בעקבות גירושי הוריה גדלה כבת יחידה בבית סבה וסבתה בשכונת נווה עמל ולמדה בבתי הספר בעיר.
3. רבים מאיתנו זוכרים את קולנוע "תפארת" המיתולוגי, אך עוד שנים רבות לפניו, פעל בעיר קולנוע "השרון" שהיה הקולנוע הראשון בהרצליה במשך 30 שנה. יחסית לתקופה מדובר היה בקולנוע גדול מאוד של 700 מקומות אשר לא רק הקרין סרטים, אלא גם אירח הצגות מרחבי הארץ. הקולנוע התחיל כ"ראינוע", קולנוע ללא קול, ורק לאחר מספר שנים נוסף גם הקול לסרטים. קולנוע נוסף וייחודי אשר פעל בעיר הוא קולנוע "זיו אור", קולנוע פתוח תחת כיפת השמיים, היכן שכיום נמצא חדר הכושר "ספייס". מאחר שבעונת הקיץ היה חם מאוד בבתי הקולנוע הסגורים אשר הציעו רק מאווררים ולא מזגנים, העדיפו התושבים לשבת באוויר הפתוח.
4. בשכונת נווה עמל מתגוררים זה לצד זה תושבים ותיקים, צעירים, עולים חדשים ואפילו...טווס. כן כן, הוא מסתובב ברחובות כאחרון התושבים, מטייל ומשוויץ ביופיו. תודו שגם אתם לא הייתם מתנגדים לשכן כזה.
5. רחוב גלי תכלת בהרצליה פיתוח הוא לא רק הרחוב היקר ביותר בהרצליה אלא במדינה. עלות דונם ברחוב גלי תכלת עולה מעל ל-20 מיליון שקל ובממוצע נמכר רק בית אחד בשנה. בין דיירי הרחוב ניתן למצוא שגרירים רבים כגון שגריר ארה"ב, השגריר האוסטרי ועידן עופר. בעבר גרו שם נשיא המדינה, חיים הרצוג, ושגריר ישראל ושר החוץ לשעבר אבא אבן.
6. גן רש"ל היה בעבר פרדס שנטעו במקביל להרצליה. בעלי הפרדס היו 3 שותפים אשר קראו לפרדס על שם נשותיהם: רחל, שרה ולאה. לימים עקרו את הפרדס והקימו במקומו שיכון עולים ששמו "גן רש"ל".
7. בניין העירייה הקודם ברחוב הנדיב שימש בעבר כבית ספר עממי (יסודי). זה היה בית הספר היחיד ובו למדו כל ילדי העיר. הוא נחנך בשנת 1930 ופעל כבית ספר עד שנת 1948, אז הועבר לבית ספר "וייצמן" של היום. עם פינוי בית הספר, נכנסה המועצה המקומית. הבניין שימש כמבנה העירייה עד לפני כחודשיים כשהועבר למשכנו החדש בשער העיר.
5 צפייה בגלריה
שיטת מצליח של פעם? עלון מלון קריית הרצל | צילום: מתוך אתר המועצה לקידום המורשת הישראלית
8. מלון "השרון" היה המלון הראשון והמפואר אשר הוקם על שפת הים בשנת 1947. אך מעטים יודעים שלפניו הוקם ברחוב הנדיב בשנת 1925 (קפה טוסקנה כיום) מלון "קרית הרצל", אשר על פי הפרסומים בעיתונות באותה התקופה הובטח כי ממוקם על שפת הים, על אף שהמרחק בין המלון לים עמד על 3 ק"מ. בנוסף, הציע המלון אטרקציה ייחודית של אמבטיות מי ים לאורחיו. המים הובאו בפחים על גבי חמורים מחוף הים ועד לפתח המלון כפעם-פעמיים בשבוע. אטרקציה מרכזית נוספת שהציע המלון הייתה מכשיר תקשורת מתקדם, הטלפון. כיום מתגוררת הנכדה של המייסד בבניין שהוקם באותו המקום.
9. מה דעתכם על הרעיון הבא? שכונות על פי השתייכות מפלגתית. בעבר הוקמו בהרצליה מספר שכונות על ידי מפלגות השונות. כך לדוגמה, הוקם שיכון "מפ"ם" על יד רחוב הדר, שיכון הפועל המזרחי, שיכון הפרוגרסיבים. המפלגות עזרו לחבריהן לקנות את האדמות ולהקים את השכונות. מעניין איך נראית הייתה היום שכונה "המחנה הציוני" או "הליכוד".
10. כשחושבים על הרצליה וגלידות נוסטלגיות, ישר עולה המחשבה על גלידת אריה בחוף השרון, אך מסתבר כי אפילו מאחורי גלידת "מונטנה" האגדית והמיתולוגית עמדו תושבי הרצליה. ישראל מגדי, ניצול שואה עם סיפור חיים מרתק, עלה לארץ מפולין עם אשתו והם התיישבו בהרצליה. בהתחלה בגן רש"ל ובשנת 1962 רכשו בית בשכונת נווה עמל, שם מתגורר בנם עד היום. מגדי שיתף פעולה עם יהודי אמריקאי בשם פוגל אשר היה בעל ממון והביא איתו מכונת גלידה. יחד הם הקימו מפעל לייצור גלידות עם בית קפה בת"א. הגלידריה נבנתה בסגנון אמריקאי עם מכונות משחק ותקליטים והפכה במהרה למקום הבילוי המועדף על בני הנוער בתל אביב של שנות ה-60 וה-70. רובנו אפילו זוכרים אותה מסרטי "אסקימו לימון".
