מאירים את העולם: ארבעה רופאים מבית חולים מאיר יצאו במשלחות על מנת להעניק סיוע לנפגעים ברעידת האדמה הקטלנית שאירעה במרוקו.
ד"ר דניה טקגי שנסעה מטעם "ארגון נתן לסיוע הומניטרי בינלאומי" וד"ר אלעד דנה, ד"ר רפי ברבלק וד"ר הדס יחיעם שיצאו מטעם ארגון IFA, Israeli Flying Aid ארגון סיוע אזרחי ישראלי, המציע סיוע הומניטרי לקהילות בעולם שנפגעו כתוצאה מאסונות טבע ומלחמות הפועל בין היתר במדינות שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים בישראל, ומשתפים בחוויותיהם.
"הבנו די מהר שאנחנו צריכים להגיע לכפרים המנותקים שמסביב למרקש, שם הנזק הרציני והגישה קשה", סיפרה ד"ר דניה טקגי, רופאה בכירה במיון ילדים, "היעד הראשון שלנו היה כפר קטן בשם איג'וקאק. הכפר מונה כ-700 אנשים. כמעט עשרה אחוזים מהקהילה החמה והמלוכדת הזו נהרגו ברעש האדמה. שבר קשה וטראומה נוראית. הבתים בכפר עשויים מתערובת שכוללת בין היתר בוץ ואבנים. אין כמעט בית שנותר שלם. למעשה הבניין היחיד שבנוי כהלכה הוא המסגד שנשאר ניצב בתוך עיי החורבות.
"כשבאנו לעזוב ניגש אלינו לטיפול נער בן 15 עם שפשופים בידיים. הוא לא מדבר, לוחש בצרפתית טובה שכואב לו. אנחנו מטפלים בפצעים וראשיד מוסר שהפציעות הן מהחפירה בחורבות הבית. הוא הוציא את גופות שני ההורים ואיבד את הקול, ואת הכל. המשכנו בשיירה אינסופית במעלה ההר. רצינו להגיע לפני החשיכה אבל לא היה לנו סיכוי. דרך אינסופית ומאתגרת. לקראת 23 בלילה הגענו לכפר השני. בחוץ שמיים זרועי כוכבים. הובילו אותנו דרך הריסות הכפר בחושך לעבר המחנה המאולתר. שם לא היו אוהלים כי אם יריעת פלסטיק מחוזקת בענפים.
"הענקנו טיפול ראשוני לחלק גדול מתושבי הכפר. הטיפול כלל עירוי נוזלים לאישה סכרתית עם רמות סוכר גבוהות מאד, טיפול בילד חולה משלשל ומקיא, ילד עם אלרגיה לאבק, זיהום בפצע, נוגדי כאב לפציעות מגוונות, מתן תרופות למחלות כרוניות ועוד. הטיפול היה ראשוני ומנחם יותר ממרפא. רוב העבודה התבצעה בחושך לאור פנסים, תנאי השטח אינם מאפשרים תמיד לתעד את הנעשה אך מדובר במראות קשים וחורבן בלתי נתפס.
"ארגנו לנו שולחן ששרד את הרעידה, ושני כיסאות ושוב הקמנו את המרפאה שלנו. אנשים התקבצו בתור סביב השולחן. מבין ההריסות הופיע גבר מבוגר, הוא החזיק קנקן עם תה צמחים רותח והניח מולנו, על השולחן הרעוע, במרפאת השדה המדובללת, תה ועוגיות. המחווה הקטנה הזאת, בתוך מציאות בלתי אפשרית ולא ברורה, היתה כמו שביב של אנושיות ונורמליות בשבילו וגם בשבילנו. התרגשנו מאוד. הרגשתי שיש לי הרבה מה ללמוד מהרגע הזה".
ד"ר הדס יחיעם, משתפת: "היום היה מעט אחר. אחרי שיחת מוטיבציה ותיאום ציפיות לשאר חברי המשלחת, נסענו על הבוקר להרים. נסיעה קשוחה ומפותלת, ניכר ההרס והמפולות על הכבישים אבל נראה שהפינוי שלהם מתקדם יפה. לצד הדרך עוד ועוד בתים הרוסים. פה ושם בית שעומד על תילו, עניין של מזל. אבל אף אחד לא מעז להישאר בתוך מבנה עכשיו. כולם ישנים בחוץ באוהלים. חלקם של המדינה, חלקם מאולתרים. בבוקר חם מאד, בלילה קר. מחלקים פה מזון ומים ונראה שהאזרחים מספקים סיוע זה לזה. על הדרך פגשנו קבוצת אנשים, ביניהם נערה עם יד שכנראה נגרם לה שבר קל. הכנו לה סד מרופד מקרטון ותחבושות. הגענו לכפר קטן, אחרי נסיעה של 4 שעות. סה"כ 65 משפחות. 15 אנשים נספו. הגענו לאישה צעירה. חלשה מאד, חיוורת. שמה ריטה. הייתה מתחת להריסות ואיבדה בני משפחה. ניצלה עם תינוק בן חצי שנה בלבד.
קראו גם:
"בזכות מכשיר ה us של ד"ר אלעד דנה ואחרי בדיקה יסודית יכולנו לבסס שהבעיה שלה התייבשות ולא דימום או פציעה בטנית. טיפלנו בנוזלים ואנטיביוטיקה והיא התאוששה מאד. באותו כפר פתחנו מרפאה קטנה. מדובר בשולחן וכסאות שהעמידו עבורנו תחת עץ זית, ליד קצת עיזים ופרות. טיפלנו בסכרת לא מאוזנת ופציעות קטנות, קיבוע אצבע שבורה, ניקוי פצעים, אנטיביוטיקה לזיהומי עור, יתר לחץ דם. אשה עם חבלת רגל שאיבדה שתי בנות ועוד 3 קרובי משפחה. נראה שהקהילה סביבה מאד מחבקת אותה.
"נתנו הרבה מהתרופות שרכשנו והיינו חייבים להצטייד עוד. התמונה הכי מורכבת היתה ביציאה מהכפר - חוסר הלימה בין ההרס לשמחת הילדים. ראינו את הבית בו היתה לכודה ריטה. רק החדר שהיא ישנה בו לא קרס. פגשנו תיירת צרפתיה צעירה שבמקרה ביקרה שם, האסון תפס אותה והיא החליטה להישאר עם בני הכפר ולעזור במקום להמשיך לטייל או לחזור הביתה".
