"היום אני הרבה יותר בטוחה ושלמה עם מי שאני, אני כבר לא מתביישת. טרפתי את החיים ואני מרגישה מאושרת. אני ובעלי ישראל, שהוא אהבת חיי והנשמה הכי גבוהה שאני מכירה, הולכים יחד ברחוב כאילו אנחנו במופע ושכולם יסתכלו. זה לא מזיז לנו, רק כשיאיר בני בן ה-6, נמצא איתנו, זה צורם לי, איך הוא מרגיש עם זה, האם זה משפיע עליו והוא לא מראה את זה? אולי אנחנו מביישים את הדבר הכי מופלא שקרה לנו", ספיר חיים, תושבת נתניה, היא נמוכת הקומה הכי גבוהה שיצא לכם להכיר. היא בת 34 נשואה לישראל, נמוך קומה גם הוא, והשניים הביאו בתהליכי הפריה את יאיר בן ה-6, ילד גבוה ומתוק: "שכל הזמן חושב איך הוא יכול לעזור לנו".
"על קצות האצבעות"
דומה שאין אישה שמחה ומאושרת ששוחחנו איתה בשנה האחרונה כמו ספיר חיים, מחנכת ומורה לתיאטרון מנתניה. לפני שבועיים היא הוציאה את ספרה הראשון "על קצות האצבעות" שם היא מתארת בחינניות קולחת את את סיפור חייה המופלא: ילדה קטנה, הנמוכה היחידה במשפחתה, שאביה הביולוגי עזב אותה בגיל 3 חודשים, ואביה החורג "שהוא הרבה יותר מאבא בשבילי, הוא הנשמה והחיים שלי", על המשברים, הרצון להיות כמו כולם "טרפתי את החיים, במועדונים ובמסיבות, עברתי הכול", החזרה בתשובה, ההיכרות עם ישראל נמוך הקומה, "אני בכלל רציתי להתחתן עם גבוה, והיו לי כמה כאלו, אבל בסוף מצאתי את שאהבה נפשי", טיפולי ההפריה שהביאו לעולם את בנה האהוב יאיר "הוא כל הזמן חושב איך הוא יכול לעזור לנו", בעיות הבריאות, "עברתי הרבה מאוד ניתוחים", וגם הרצון להביא ילד נוסף לעולם. החיים של ספיר.
קראו גם:
נתחיל מהסוף. מה הביא אותך לכתוב ספר על חייך?
"הכתיבה היא כל העולם שלי, הרבה יותר קל לי להתבטא ולהוציא את כל העומק בכתיבה, זה נשמע די מצחיק, כי אני מחנכת, מורה לתיאטרון, מרצה, אבל זו האמת. החיים שלי הם מגירה על מגירה, הרבה רבדים, הרבה אתגרים, והצלחתי לעמוד, ובקשיים מרובים, בכולם. ויש בזה גם מנסר מאוד חינוכי, שמיועד לכל מי שחובר משברים ואתגרים, פיזיולוגיים או נפשיים, איך אף פעם לא להרים ידיים. היו לי את כל הסיבות ליפול ולהתייאש, אבל תמיד בחרתי אחרת והשתדלתי להתמודד ולתת את המקסימום בגבולות היכולת שלי. לכל מקום שרציתי הגעתי בכוח ובמאמץ רב ולכן בחרתי לקרוא לספר 'על קצות האצבעות'".
"נולדתי בבני ברק כילדה הקטנה למשפחה 'גבוהה' ורגילה, אבי הבילוגי עזב אותנו כשהייתי בת 3 חודשים, היה גדול עליו ככל הנראה המגבלה שלי, ואמא שלי התחתנה עם מי שהוא עבורי הרבה יותר מאבא. אבל ממש. הוא החצי השני שלי. הנשמה שלי. הקשיים שלי כנמוכת קומה פגשה אותי בכל מיני מקומות. אם זה כשהייתי קטנה אז מבטים, שאלות, צחקוקים. וזה המשיך, גם איתי וגם עם בעלי, בכל מיני מקומות, בקבלה למקומות עבודה למשל. אלה קשיים פיזיים וחברתיים. פעם הייתי נפגעת מאנשים, הייתי בוכה ממש, היום אני כבר לא רואה אף אחד ממטר, תרתי משמע. בניתי מאוד את הביטחון, כמובן בזכות ההורים שלי, שהם העוגן שלי לכל דבר. היו נקודות שבירה, ברור. גם להביא את יאיר לא היה פשוט, אנשים הרימו גבה ואמרו 'אולי תוותרו', מבחינתי המילה 'לוותר' לא הייתה בלקסיקון. אנשים מרימים גבה על הנראות שלנו, הכול טוב. תשתו מים קרים, יעבור לכם. על כל אחד שמרים גבה, יש אחד שמתפעל על מה שהשגנו. היום יש לי אומץ לבוא ולסתום להם את הפיות בצורה אלגנטית וקלאסית, אבל זה לא תמיד היה פשוט. לאנשים קשה לקבל שוני. זה לא יפה להם בנוף. למרות שאני מהממת".
ואיך מסתדרים בבית?
"אני חיה בבית של גבוהים, זה לא פשוט, אבל זה קטן עלינו. אנחנו מסתדרים, ויאיר הבן שלנו, הרבה פעמים נותן כתף, הוא מבין את הכול, ומסייע לנו".
"אני לא דוסית"
כאמור, ספיר עברה אתגרים לא פשוטים בחייה, היא עברה הרבה ניתוחים, "פשוט הרכיבו אותי מחדש, לקחו חלק ועוד חלק, אני כולי חלקי חילוף", היא צוחקת, "אבל זה עשה לי טוב, המנתחים קיבלו להם לידים פיג'ו חבוטה, והוציאו משם מרצדס". לפני כ-14 שנה היא חזרה בתשובה: "בקטנותי, בבני ברק, תמיד ריתק אותי העולם של החרדים, השקט והשלווה שלהם, האמונה מאוד מחזקת, היא נותנת כלים להתמודדויות עם אתגרים לא פשוטים. אבל אני לא דוסית, אני גם חילונית בעברי. עברתי הכול, טרפתי את החיים במועדונים ומסיבות, לא ויתרתי על כלום, אבל בכל זאת, השקט והבטחון שבאמונה בקב"ה נותן הסתכלות אמיתית ונוקבת עד תהום על החיים ועל נפש האדם ודרכי ההתמודדויות שלו".
איך הכרת את בן זוגך, ישראל?
"הכרנו דרך אתר שידוכים. כל החיים שלי חייתי ואני חיה חיים רגילים לגמרי. אין הנחות. החלום שלי היה להתחתן עם בן אדם רגיל. היום רגיל זה משתנה, כולנו רגילים. אבל בחלומות זה מה שרציתי. אחרי שאני וישראל הכרנו, יצאנו תקופה והיו לי המון קונפליקטים עם עצמי. האם אני רוצה נמוך קומה כמוני? הייתה לי מלחמה פנימית. למה לא לצאת עם נמוך קומה, הרי אני כזאת. מצד שני זה כמו להסתכל במראה על המגבלה שלך. בסוף נפרדנו, אני התחרטתי. ידעתי שיש פה משהו טוב, ולא רציתי לפספס אותו. ישראל בהתחלה לא רצה לחזור, כי הוא נפגע ממני. עברנו תהליך מטורף מאז. כשהכרתי אותו הוא היה בן 29, אני הייתי בת 21. אחרי שנפרדנו הייתי בלימודים לפני התואר בחינוך והוראה. ואחת המרצות הייתה גרושה שניסתה לסדר לי שדכניות. היא נתנה לי כמה מספרים.
"התקשרתי לשדכנית הראשונה, הצגתי את עצמי. ואז השדכנית אומרת לי 'בואי נראה מה יש לי פה. טכנאי מוצרי חשמל בשם ישראל חיים'. לא האמנתי. אמרתי לעצמי שזה מלמעלה. רציתי שנחזור. ישראל אמר לי שאם אני כל כך רוצה, אז ארבע פגישות - ומתחתנים. הסכמתי כמובן. אז התחתנתי מהשכל, אבל היום הוא האהבה הכי גדולה שלי בחיים".
רוצה עוד ילד
אבל ספיר רצתה עוד, היא רצתה ילד. שבע שנים ארוכות עברו ישראל וספיר טיפולי פוריות בהפריות חוץ גופיות, על מנת לבודד את הגן שאחראי על נמיכות קומה, ולפני 6 שנים הצליחו - והביאו לעולם את יאיר. "בעצם עשינו את הטיפולים על מנת לבודד גן, כדי שלא ייצא קומפקטי וחמוד כמונו. יאיר הוא ילד רגיל לגמרי. "זה היה תהליך מאוד מתסכל. היו קולות שאמרו לי לוותר - לא הקשבתי להם. היו נשים שהכרתי שאפילו אמרו לי ללכת לאמץ ולוותר על זה. אבל אמרתי לעצמי שממש לא, שאני אעבור את המסע הזה ולא אוותר כדי להגיע למטרה. אני לא נגד אימוץ. אני רוצה להביא ילדים משלי, ואז אני אשקול לאמץ. אבל לא ויתרתי. עשיתי טיפול אחרי טיפול,אבל בסופו של דבר זה הצליח.
"יאיר הוא ילד עם נשמה גבוהה, הוא כל הזמן חושב איך הוא יכול לסייע לנו, ואנחנו מנסים להעניק לו בטחון, כי אותנו כבר לא מרגש מה החברה חושבת, אב לפעמים כואב לנו עליו, אז אנחנו בונים לו את החוסן הנפשי, שלא יתבייש, שיהיה חזק כמו אמא ואבא. אנחנו גם רוצים להביא עוד ילד לעולם, יש עוד כמה בעיות בריאות שנתגלו אצלי, אבל זה יצא בסדר, בסופו של דבר זה יקרה.
"בעצם זה המסר שלי לא רק לילד, אלא גם למי שקורא את הספר, לתלמידים שלי ולכל מי שרוצה לשמוע. לעולם אל תעצרו את עצמכם ואל תתנו לאף אחד לעצור אתכם. המטרה היא בידכם, אתם בשנייה יכולים להשיג אותה באמונה ובביטחון. תזכרו - ללכת כנגד כולם, ולעשות את הטוב ביותר בשבילכם. אם לי זה הצליח זה יכול להצליח אצל כולם".
