"הבת שלי נרצחה, ולא מרקטה, אלא נרצחה נפשית מאזעקה ארורה. הלב הקטן שלה לא הצליח לעמוד בפחד", כך אומר אבי טורפישווילי שבתו הקטנה תמר (תשע) נפטרה לאחר שלקתה בדום לב במהלך אחת האזעקות באשדוד.
במשך שבוע שכבה תמר בטיפול נמרץ כשהיא מורדמת ומונשמת ואלפים התפללו לנס שיחזיר אותה לחיים. ביום שישי האחרון נאלצו הרופאים לקבוע את מותה. "היא לא הצליחה להתמודד עם רגעי הפחד והחרדה שגרמו ללבה הקטן לאבד שליטה וכתוצאה מכך להתמוטט", אמר אבי. עכשיו הוא רוצה לשדר מסר להורים ולמערכת החינוך כדי שהאסון של תמר לא יחזור: "אסור שהזוועות של ה-7 באוקטובר יעברו ללא טיפול רגשי מקיף לכל ילדי ישראל".
"היא פחדה שמחבלים יכנסו"
תמר נולדה לתוך מציאות של אזעקות ושיגורי רקטות אך מתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר טלטלה את נפשה הרכה. "הפעם היה טריגר שונה", מספר אבי. "מה שקרה בשביעי באוקטובר הכניס להלם את כל המדינה. תמר, כמו הרבה ילדים אחרים, נכנסה לחרדות ופחדים. כל התמונות, הסרטונים והסיפורים הכניסו בה פחדים שבכל רגע יכולים לבוא הביתה מחבלים".
באחד הימים הראשונים ללחימה, כשהוא יצא מהבית, החרדות של תמר התגברו. "באותו יום היה חשש לחדירת מחבלים באשדוד והילדה הכניסה סכין לממ"ד וחסמה את הדלת באמצעות מקלות של מטאטא", הוא מספר. "היא אמרה לאמא שלה: 'אבא לא בבית אבל אנחנו נתגונן, לא ניתן להם'. זה פשוט לא יאומן המצב שהגענו אליו, ילדה מפחדת בתוך הבית והמדינה שלה".
מספר ימים לאחר מכן לבה לא עמד במתח ונדם במהלך הריצה לממ"ד. זה היה ביום חמישי, 19.10, בשעה 12 בצהריים. כשהאזעקה נשמעה נכנסו האם מננה ושלושת הילדים לממ"ד כהרגלם. כשמננה סגרה את הדלת היא שמעה לפתע קולות של מחנק. "היא חשבה בהתחלה שזו הכלבה אבל אז היא הסיטה את המבט וראתה את תמר מפרכסת", מספר אבי ששהה באותה עת בעבודתו באזור התעשייה. "הבת הגדולה התקשרה אליי ואמרה לי לבוא מהר הביתה. בינתיים אשתי צרחה לשכנים לעזרה והזעיקה את מד"א. השכנים ביצעו בה החייאה בסיסית שקיבלו בתדרוך טלפוני במד"א ותוך כמה דקות הגיעו הפרמדיקים".
כשאבי נכנס הביתה הוא ראה את בתו שוכבת על הרצפה ללא הכרה ואת הפרמדיקים מנסים להחזיר אותה לחיים. "זה היה מחזה נורא", הוא נזכר. "הם נלחמו עליה מעל 20 דקות של הנשמות ועיסויים עד שהצליחו להחזיר לה דופק נמוך. היא פונתה לחדר הטראומה באסותא שם הרדימו והנשימו אותה".
שלושה ימים לאחר מכן הרופאים בישרו להם כי לתמר נגרם נזק מוחי: "הם הכניסו אותה לסי.טי ראש וראו שיש לה בצקות במוח. הם המשיכו להילחם עליה וניסו לעשות כל מה שניתן, אבל אחרי שבוע ועדה רפואית קבעה כי היא במוות מוחי. מה שאומר שלא מנתקים אותה ממכונת ההנשמה אבל מפסיקים עם הטיפול התרופתי".
אבי ומננה סירבו לאבד תקווה ונאחזו באמונה שאולי יקרה נס ותמר תתעורר. "ניסינו לשמור על אמונה, קיווינו שהילדה תישאר בחיים", הוא מספר. "אמרנו שגם אם תהיה לה נכות קשה היא עדיין הילדה שלנו, העיקר שתישאר איתנו. הלב שלה המשיך לעבוד, לא היה לה נזק באיברים בגוף, הכל היה בריא מלבד המוח".
"הלב שלה איחד את כולם"
סיפורה של תמר, תלמידת כיתה ה' בבית ספר שז"ר, ריגש המון אנשים שהתפללו להחלמתה וביקשו לחזק את המשפחה ההמומה. "הלב והנשמה של הילדה הזאת הגיע למאות אלפי אנשים", אומר אבי. "במשך שבוע הייתי בטיפול נמרץ ילדים ולא ידעתי מה קורה בעולם. חוץ מהמוניטור של תמר לא ראיתי טלוויזיה ולא גלשתי באינטרנט, אבל קיבלתי המון הודעות מהארץ וגם מהעולם שמתפללים עליה, מעבירים שיעורי תורה ועושים הפרשות חלה לרפואתה.
"קיבלתי הודעות מחזקות מאנשים זרים לגמרי בארצות הברית, רוסיה, גאורגיה, קנדה ואוסטריה. קבוצה של בנות שאני לא מכיר הגיעו לבית החולים עם עוגיות וסיפרו לי שהן מתפללות לרפואתה, זה גרם לי להתרגש ולדמוע. חברי מועצת התלמידים במקיף ג' הכינו קליפ מיוחד להחלמתה, וכל המחוות האלו חיזקו והחזיקו אותנו. היא איחדה את כולם".
אך כל האהבה שבעולם לא הספיקה כדי להציל את חייה, וביום שישי האחרון בשעה 23:00 תמר נשמה את נשמתה האחרונה. ההורים אבי ומננה נקלעו למציאות בלתי נתפסת ונאלצו להטמין את בתם הקטנה באדמה. הלווייתה של תמר התקיימה ביום ראשון השבוע בבית העלמין באשדוד כשמאות אנשים ליוו אותה בדרכה האחרונה למרות האזעקות ושיגורי הרקטות.
"תמר היתה ילדה חיננית של אהבה", ספד לה אבי. "כל מי שהכיר אותה ידע להעיד על זה. היא אהבה לתת אהבה וגם להיות נאהבת וזה התבטא בחום שהיא הפגינה כלפי הזולת. היא אהבה לחבק, לעטוף ולהושיט יד, גם לאחר ולשונה, לעזור תמיד לכל מי שצריך. הייתי מכניס הביתה זר גמור וחצי דקה אחרי זה היא כבר היתה עוטפת אותו באהבה. כשהיתה רואה תמונות של ילדים בחורבות של עזה היא ריחמה עליהם ואמרה שהם מסכנים ולא אשמים. כשהיינו עוברים ליד נזקק היא היתה אומרת לי להוציא את הארנק ולתת לו כסף כי הוא מסכן והוא צריך אוכל".
אחיה איציק, הגדול ממנה בשנה וחצי בלבד, עלה לדוכן ההספדים ונפרד ממנה בכאב. "אני אוהב אותך ומתגעגע אלייך כל כך", נפרד איציק מאחותו. "זוכרת מה אמרנו? תמיד נהיה ביחד באש ובמים. את נשמה תאומה שלי".
"אנחנו חייבים להתעורר כהורים"
מאות מנחמים הגיעו השבוע לבית האבלים ברובע ה' כדי להשתתף בצערם של ההורים ושני אחיה הגדולים של תמר עדן (20) ואיציק (11). "אנחנו עצובים מאוד אבל מוצפים במשפחה, חברים והמון אנשים זרים שמגיעים לחבק ולנחם", מספר אבי. "בין המנחמים היו בני זוג מבוגרים שאנחנו לא מכירים שהגיעו עם בקבוק יין. הם סיפרו ששכלו את הילדה שלהם בפיגוע כשהיתה בת 13 ושהם באו במיוחד מקרית ארבע כדי לנחם אותנו".
בבית ספר שז"ר עקבו בדאגה אחר מצבה של תמר והתפללו לנס. "גודל האסון בלתי נתפס", אמרה המנהלת מיטל אביכזר. "תמר שלנו היתה תלמידה חרוצה ומוכשרת, פני מלאך עם לב טהור. מעיניה הירוקות ומקולה הרגוע והשלו בקעה תמיד דאגה ואהבה לחבריה. רגישות, סובלנות וכבוד לזולת היו נר לרגליה. חיוכה המתוק היה מלא באושר ובשמחת חיים".
אביכזר סיפרה כי תמר וחברותיה לכיתה כתבו את הספר "חדי הקרן ומעשה השובבות" במסגרת פרויקט כתיבה רגשית. "גם בכתיבתה היא הדגישה את החשיבות של הערבות הדדית ואת ערך החברות", אמרה אביכזר.
מרין בן שלום, חברה של המשפחה והמחנכת לשעבר של תמר, הכירה אותה מאז שהיתה תינוקת. "אני זוכרת אותה משחקת, צופה בטלוויזיה ושומעת שירים", אמרה בן שלום. "כשהיא הגיעה לכיתה שלי החיבור בינינו היה מיידי. היו לה הרבה חברים והיא דאגה לקבל את כולם ולשלב בחברה את מי שהיה לו קצת יותר קשה. היא אהבה מאוד לחבק ולהביע אהבה".
קראו גם:
המחנכת הנוכחית של תמר איסנה לויט סיפרה כי היא כבשה את לבה: "היא ילדה מלאת חום ואהבה, כולה טוב ונתינה. עד הרגע האחרון התפללנו לנס ולא האמנו שנקבל בסוף את הבשורה הנוראית. היינו בטוחים שתמר תפקח את העיניים ותחזור לחייך אבל לצערנו זה לא קרה. היא הייתה ילדה כל כך חכמה, מצטיינת בלימודים, חרוצה, עוזרת לצוות ולילדים, פשוט מלאך".
אבי מנסה למצוא מעט היגיון באסון שפקד את משפחתו אולי כדי שמותה של תמר לא יהיה לשווא. "אנחנו חייבים להתעורר כהורים, לדבר עם הילדים שלנו ולהיות יותר מודעים למצבם הרגשי", הוא אומר. "יש מאות אלפי ילדים שחווים ברגעים אלה חרדות ולא כולם יודעים לבטא את הפחדים שלהם. מערכת החינוך חייבת להעניק מעטפת רגשית לכל הילדים כדי שהבת שלי תהיה הקורבן האחרון של הפחד. התחייבתי להנציח אותה בבית הספר וביקשתי מראש העירייה לקרוא פארק על שמה עם פינה בה ישתלו עצי תמר".
מבית החולים אסותא באשדוד נמסר: "לצערנו, חרף מאמצי הרופאים, נפטרה תמר לאחר שעברה דום לב בזמן שנשמעה אזעקה בעיר. בית החולים מבקש להשתתף בצער המשפחה".
