ביום ראשון השבוע התקיימה הלוייתו של יאיר שני בן ה-83 מרעננה שנפטר בגיל 83, יאיר ז"ל ואורה שתבדל"א עסקו במשך שנים בהתנדבות בסיוע לפצועי צה"ל מאושפזים ואחרי האישפוז בבית לוונשטיין, ולמשפחותיהם.
למעשה, התנדבותם הולכת עוד שנים אחורה, מאז מלחמת לבנון הראשונה הם ידועים כאבא והאמא של פצועי צה"ל פגועי ראש שטופלו ומטופלים בבית חולים לוינשטיין.
רעייתו אורה סיפרה בעבר על תחילת ההתנדבותם, לאחר מלחמת לבנון הראשונה (שלום הגליל). "באותה תקופה, כשהגבול הצפוני התחיל להתחמם, הייתי חברה באגודה למען החייל והתחלתי לארגן חבילות לחיילים. עמדתי בצמתים וחילקתי מוצרים לחיילים שעלו ללבנון, ארגנתי מבתי הספר את החבילות ובאופן טבעי כשפרצה המלחמה, כבר הייתי בבית לוינשטיין והתחלתי יחד עם יאיר לתמוך במשפחות ובכל מי שאמרו לו שהם לא יעברו את הלילה ולא יזכו את לראות את היום למחרת. פגשתי פצועים ומשפחות שהכרתי גם מרעננה. בהמשך התחלנו לתמוך בפצועים שאושפזו בבית לוינשטיין ולתת להם חיזוקים, להוציא אותם מבית לוינשטיין אם זה לבית קפה או לטיול קצר על מנת לשנות להם את האווירה".
אורה ויאיר גייסו מתנדבים שיסיעו את הפצועים לבתי הקפה והמסעדות ולאט לאט הפרויקט קרם עור וגידים. הם פנו לבתי מלון באילת והחלו לארגן נופשים לקבוצות של נכי צה"ל בשיתוף עיריית אילת ובתי המלון. "בשנת 1982 עשינו את אירוע ההצדעה הראשון לפצועי צה"ל בחנוכה, שזה חג האור ומאז מידי שנה אנחנו מקיימים עבור פצועי צה"ל ערב הצדעה גדול עם בכירי המשק והכלכלה. בוגי יעלון ליווה אתנו מאז היה מח"ט הצנחנים ובשנים האחרונות אנחנו מקיימים את האירוע בחוות רונית, אירוע שהחיילים מחכים לו מידי שנה. זה אירוע שכל תשומת הלב מופנית אליהם ויש כאלה שזה הבילוי היחיד שלהם במהלך השנה.
"אירוע נוסף שאנחנו מארגנים זה יום העצמאות, אנחנו עושים את זה אצלנו בבית ומגיעים למעלה מ-100 איש, וכולם מגיעים עם הילדים והנשים. אנחנו משקיעים את החיים והנשמה, החיילים הם הילדים שלנו וגם לאחר השיקום ועזיבת בית לוינשטיין אנחנו נשארים איתם בקשר. אנחנו מלווים אותם, אם זה במרכז השיקום לפצועי צה"ל ביפו, שמשמש כמקום העבודה שלהם, משוחחים איתם טלפונית, מקשיבים לבעיות שלהם. אי אפשר להפסיק אם זה. אי אפשר להגיד פתאום עזבתם את בית לוינשטיין ואנחנו כבר לא איתכם. הם בתוך הנשמה שלנו, אנחנו מוזמנים לחתונות ולבריתות, לאירועים משפחתיים וקשורים עם המשפחות. אנחנו חלק מהם והם חלק מאיתנו".
בנוסף, בשנת 1984 הקימו עם רינה ברטל את מרכז הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית, הפועל בהצלחה רבה עד היום. השניים, קיבלו את אות הנשיא למתנדב ואת פרס ההסתדרות על פעילותם בבית לוינשטיין.
בתו, הילה ברנט שני ספדה לו בפוסט מרגש: "אבא יאיר האהוב והטהור שלי, עזב אותנו היום. החזקתי את ידך וחיבקתי אותך אבא אהוב שלי. אבא, אני אוהבת אותך בכל לבי ולבבותינו קשורים ומאוהבים מגלגולים נוספים. כל חיי הערצתי אותך, ואת האופי הנדיר שלך. בשקט שלך במתיקות בחוכמתך, בנאמנות, בהומור שלך, באהבתך הנצחית ונעימותך הנצחית.
"מזה שנים שהתעוורת מהסוכרת הקשה שסבלת ממנה, אך כ'כ מעט אנשים ידעו או ראו שאתה עיוור. לפני חודשיים נפלת בשלישית ושברת מפרק ירך. אחרי הניתוח התגברו פצעי לחץ שהלכו והחמירו. נתת לנו לטפל בך בדרכים הטובות ביותר, האמנת בריפוי היית אופטימי כל הזמן. חרף העובדה שהפצעים שלך היו נוראיים וקשים ביותר, עקב גובה נשמתך הגבוהה והטהורה, לא הבעת בפנינו תלונות בכי או צעקות. זה לא נתפס. חודשיים של סבל וכאב ואצילות נפש שהמח שלי מתקשה עדיין לתפוס ולהאמין.
קראו גם >>>>>
"התעקשנו על הטיפולים הכי טובים והרופאים הכי טובים שניתן למצוא בארץ. השקנו אותך כל היום בויטמינים, משקאות מרפאים ותוספים. לא עזבנו אותך ביחד עם אמא לשניה אחת. היתה לי הזכות הנעלה להיות איתך, לחבוש את פצעיך לנשק לחבק, לעודד ולרומם, לתמוך לטפל לאהוב ובעיקר פשוט להיות לצידך אהוב שלי. תודה תודה תודה על כל מה שנתת לי וליקום בהיותך המופלאה. אדם שעשה כל כך הרבה טוב בחייו. תמכת ועזרת ושמחת אנשים רבים ועסקת במצוות ונתינה ברמות הגבוהות ביותר של בן אדם, והכל בצניעות אינסופית ושקט והמון אהבה. אהוב שלי, אבי מתוק שלי, החזרת נשמתך לבורא, אתה עטוף מלאכים ופיות בגן העדן. אוהבת אותך לנצח ומחבקת אותך בכל רגע. אתה שוכן בלבי לעד".
