ביום שישי אחד, בחורף האחרון, דורין קושניר עמדה במטבח, מחזיקה ביד תבנית מאפה שעמדה להכניס לתנור. עוד יריד של “מכירת עוגות” התקרב בבית הספר יוחנני שבהרצליה הירוקה, והיא, כמו הורים רבים, התכוננה להוסיף את חלקה. אבל משהו בה נעצר. “פתאום שאלתי את עצמי: למה אני שוב אופה? למה אני שוב מוציאה כסף, זמן ואנרגיה ובסוף קונה את זה בחזרה? איפה הילדים בתוך כל זה?” היא מספרת. השאלה הזאת, שנאמרה בקול רם במטבח שקט, התגלתה כרגע ששינה את השנה כולה לה, לילדים, ולבית הספר.
קראו גם:
דורין, אמא לנטע ח, עמית ו וגיגי ד, מעורבת בקהילת יוחנני כבר שנים. היא רגילה להתנדב, לעזור, להוביל. אבל השנה, כשקיבלה פנייה מחברתה מיכל לוי סוכר, יו"ר הנהגת ההורים בחטיבת רעות, להצטרף שוב לארגון גיוס הכספים משהו לא הסתדר. “לא היה לי ברור למה הילדים לא חלק מהתהליך. הרי זו מסיבת הסיום שלהם.” באותו יום שישי, בין המירוץ של סידורים לבין הכנת אוכל לשבת, התחיל להתבשל בתוכה רעיון: אולי במקום שההורים ימשיכו לעבוד הילדים יובילו? ופתאום הכל נדלק.
“שישי חופשי”
דורין הציעה ליצור מודל חדש לגמרי: במקום למכור מאפים, הילדים משכבת ו יפעילו סדנאות יצירה, מדע, עיצוב, ריקוד ומשחק — וההורים יקבלו חצי שעה של שקט. הכנסות? לטקס הסיום של השכבה. כשפתחה קבוצת ווטסאפ לילדים, היא הסתכלה על המסך וקלטה שהיא צופה בלידה של משהו גדול. “זה היה מטורף,” היא נזכרת. “תוך שעות היו עשרות רעיונות. הבנתי שהילדים רק חיכו שמישהו ייתן להם את המפתחות.” והם אכן לקחו אותם.
הילדים שהחזירו לכולם את הניצוץ
פתאום ילד אחד עיצב פליירים בקאנבה. אחרת הובילה את השיווק. קבוצה אחרת תיאמה לוחות זמנים. ילדים ניהלו מלאי, הכינו תמחור, בנו חוויה. הם לא רק לימדו — הם יצרו. ביום שישי הראשון, כשעמדו מול קבוצות קטנות של ילדים צעירים מהם, משהו קרה: הם התיישרו, נשמו עמוק, והעבירו סדנה כאילו עשו את זה כל חייהם.
“ראיתי אותם עומדים שם, בטוחים, מובילים,” מספרת דורין. “זה היה רגע של גאווה שלא שוכחים.” אחת האימהות של הילדים הצעירים כתבה: “הבת שלי לא הפסיקה לדבר על זה. היא אמרה: ‘רגע, גם אני אוכל לעשות כזה כשאגדל?’” באותו רגע החינוך ניצח.
אפרת רצנר, מנהלת בית הספר, ראתה את הניצוץ בעיניים של הילדים ופתחה להם את כל הדלתות. גל ששון, רכזת הקהילה, חיברה את זה לערכים של יוחנני והרצליה הירוקה — קהילה שמחנכת לפעולה. “זה לא היה עוד פרויקט,” אומרת דורין. “זה היה שיעור באמון. בית ספר שאומר לילדים: אנחנו מאמינים בכם.”
ומה עם הכסף?
הוא הגיע. אבל זה כבר לא היה הסיפור המרכזי. “הם יצאו עם ביטחון. עם תחושה שהם מסוגלים. עם הבנה של עבודה, תכנון, הובלה,” מסבירה דורין. “הכסף הוא רק הבונוס.” למען השקיפות והמסודר, דורין בנתה אתר עם הרשמה ותשלום דרך פייבוקס “שירגיש כמו עסק אמיתי”. ובתוך ימים, הגיעו פניות מבתי ספר אחרים שרוצים ללמוד את המודל.
“היוזמה שינתה לי את ההורות”
כששואלים את דורין מה היא לוקחת מהפרויקט, הקול שלה קצת רועד. “אני חושבת שראיתי את הילדים מחדש. הם כל כך מסוגלים — אם רק מפנים להם מקום. הם רק צריכים שנהיה שם, אבל מהצד.” “שישי חופשי” יחזור אחרי חנוכה, ובקהילת יוחנני כבר מדברים על להפוך אותו למסורת.
