עיריית הרצליה, האגודה למען הלהט"ב בישראל וארגון חוש"ן קיימו אתמול אמש (רביעי) בסינמטק הרצליה כנס ייחודי בארץ: להט"ב בקרב - כנס בנושא זוויות והיבטים להטב"קים בעת מלחמה - משפטיים, אתיים, כלכליים וחברתיים. הכנס לזכרו של רס"ן שגיא גולן ז"ל, תושב הרצליה, שנפל בקרב בקיבוץ בארי ב-8 באוקטובר.
הכנס, בהנחיית הפרשן הכלכלי מתן חודורוב, נפתח בדברי פתיחה של עומר אוחנה, בן זוגו של רס"ן שגיא גולן ז"ל, עו"ד אהוד לזר, מנכ"ל עיריית הרצליה, ורן שלהבי, מנכ"ל האגודה למען הלהט"ב.
לאחר מכן התקיימו שני מושבים -
מושב ראשון: קהילה במלחמה, בהשתתפות: עו"ד ארתור שני, מומחה בדיני משפחה, להט"ב וידב"ץ (ידועים בציבור), שדיבר על "חרבות ברזל" כטריגר לעיגון זכויות בחקיקה, במקום פסיקה, וד"ר סיגל גולדין, ראש המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב, שדיברה על אתגרים, התמודדויות וחווי
ות של להט"ב במלחמה: ממצאים ראשוניים מסקר ארצי.
מושב שני: פאנל לוחמים ולוחמות, בהשתתפות:
בר אלמליח דונצוב, יוצר תוכן ברשתות החברתיות ומנהל עמוד "הפשוטע", אפרת פראנק, סמנכ"לית ומנהלת מערך טיפול וייעוץ באגודה למען הלהט"ב, אמרי זגורי, מנהל קשרי ממשל של ארגוני הקהילה, ממובילי תיקון החוק למשפחות שכולות, מור נהרי, מנכ"לית חוש"ן, שמואל חוגי, יועץ תקשורת ופעיל חברתי, אל"מ (במיל') אסף כהן (פיזר), סגן מפקד 8200 לשעבר, יזם הייטק, ובשמת כהן לביא, מנהלת רשות הצעירים בעיריית הרצליה.
מנכ"ל העירייה, עו"ד אהוד לזר, הכריז בכנס על הקמת הבית הגאה של הרצליה.
עו"ד לזר אמר: "המרכז הגאה של הרצליה יהיה בית לקהילה הגאה בעיר ובסביבה והוא יעניק שירותים וסיוע המותאמים לצרכים הייחודיים של חברות וחברי הקהילה, יקדם יוזמות חברתיות ויהווה בית תרבותי וחינוכי במטרה לקדם ערכים של סובלנות, שיווין, מאבק בגזענות ובאפליה. הבית הגאה יהיה מרחב בטוח לחברות וחברי הקהילה ויחד נייצר פעילות ומענים שונים. אירועים חברתיים, הרצאות העשרה וחוגים, ייעוץ במגוון תחומים רלוונטיים כמו בריאות, אימוץ, הורות, נוער גאה, גיל שלישי ועוד.
המיקום של הבית הגאה יהיה באזור התעסוקה ומתוך כך, נרצה גם לחשוף את התכנים של הבית הגאה לא רק לכלל התושבים של העיר הרצליה, אלא גם לחברות עסקיות ולעובדיהם הפועלים באזור ובכך להטמיע את הערכים של סובלנות וקבלת האחר גם לאוכלוסיית העובדים בעיר ולמבקרים בה".
קראו גם:
עומר אוחנה, בן זוגו של רס"ן שגיא גולן ז"ל, אמר: "ברגעים הכי קשים בחיים שלי לא הייתי נחשב רק בגלל שאהבתי את שגיא. ברגעים האלה לא היינו נחשבים רק בגלל שאנחנו זוג גברים, ברגע הזה לא הסכימו שאני אקרע את החולצה בטקס הלוויה כי מה אני קשור. לא הייתי מוכן לקבל את זה, לא הייתי מוכן לקבל את זה שבטפסים אין מקום לחתימה של גבר, לא הייתי מוכן לקבל חוברת שכתוב עליה "מידע לאלמנה", וכשרצו שאני אחתום, לא חתמתי. כשעבר החוק שמכיר בבני זוג של חיילים להט"בים בתור אלמנים ואלמנות חשבתי שאני ארגיש משהו, חשבתי שזה יהיה סופר משמעותי, שזה יהיה מנחם, אבל הכירו רק במוות שלנו. בחיים אנחנו עדיין לא שווים, וזאת סיטואציה הזויה בפני עצמה - שווים במוות ולא בחיים. המחשבה הזאת קשה לי.
שגיא האמין בחברה הישראלית, הוא אהב את המדינה ואת האנשים שחיים בה, גם את אלה שהוא לא הסכים איתם, אני חושב ששוויון מלא הוא מה שהמדינה חייבת לשגיא בחזרה, אני חושב שזה מה שהמדינה חייבת בחזרה לכל מי שנלחם עליה, אני חושב שזה מה שהמדינה חייבת בחזרה לכל מי שחי בה. יחד עוד נמשיך לעבוד כדי ליצור חברה שוויונית, והאור של שגיא יעזור לנו להאיר את ספר החוקים של מדינת ישראל, מדינה ששגיא כל כך אהב".
