סוניה רוזנבלט, המורה למתמטיקה בתיכון אמית כפר בתיה ברעננה, מלמדת מתמטיקה כבר 66 שנים ברציפות. היא התחילה ללמד בשנת 1959, בבית ספר תיכון בקייב שבאוקראינה, לאחר שסיימה תואר ראשון באוניברסיטה. עם נפילת מסך הברזל עלתה ארצה – הישר אל התיכון ברעננה. למרות שידעה מעט מאוד עברית, השתלבה, למדה את השפה והתחברה לתלמידים.
בעוד שלושה חודשים, בדיוק ב- 1.1.2025 היא תחגוג 89, ועוד היד נטויה. "הזמן עבר מהר מאוד. אני עדיין זוכרת כשנכנסתי לכיתה בפעם הראשונה", היא אומרת במבט לאחור. "כשעליתי לארץ לפני למעלה משלושים שנה, הרגשתי שמח בלב שאני מלמדת ילדים מהעם שלי, במדינה שלי. בקייב היה כבוד גדול למורים, אבל פה אני מרגישה עטופה ואהובה. כשאני הולכת ברחוב, בוגרים שלי שנוסעים באוטובוס או במכונית צועקים לי מהחלון 'שלום המורה'".
קראו גם:
המלחמה שפרצה בשמחת תורה היתה בשבילה אירוע מטלטל. "השנה היתה מאוד קשה עבורי ועבור התלמידים. המצב נורא קשה גם בדרום וגם בצפון וזה משפיע על התלמידים שלי. בגלל זה צריכים לדבר איתם וללמד עם לב פתוח. בהתחלת השנה שוחחנו הרבה על הסבל שיש במדינה מהאויבים, אנחנו חיים בעולם שבו אף אחד לא אוהב אותנו ורק רוצים להרוג אותנו". רוזנבלט אף שכלה אחד מתלמידיה, שנפל בקרבות בעזה; אלי אמסלם הי"ד. "אלי שעלה מצרפת, נתן את החיים למדינה ומשפחה. לפני שלוש שנים לימדתי אותו. ישב מולי ילד נהדר, יפה תואר, החברים מאוד אהבו אותו והוא התאמץ, השקיע והצליח למרות שהיה צריך גם ללמוד את השפה".
למרות הגיל, בעקבות המלחמה החליטה סוניה שהיא מוכרחה לתרום למדינה - ולהמשיך ללמד את הדור הבא. "אני רואה זכות ללמד. לתלמידים יש אור בעינים ורצון להגן על המדינה. אני אוהבת את המדינה. בגיל שלי מה שאני יכולה לעשות בשביל המדינה - זה ללמד. המדינה קיבלה אותי עם המשפחה באהבה ואני אמשיך ללמד מכל הלב עבורה כמה שאני רק יכולה".
היא עצמה, ניצולת שואה ולכן אופטימית, למרות המצב. "כשהתחילה המלחמה אבא גוייס לצבא האדום ואמא עבדה במפעל עד שברחנו מקייב לקזחסטן ואחותי נפטרה בדרך. לא היה לנו אוכל. תמיד הייתי חזקה באמונה שנחיה וננצח. אני מספרת ביום השואה לתלמידים על הדרך שלי הלוך וחזור. אני ניצלתי אבל סבא וסבתא נרצחו בבאבי יאר. העם היהודי סבל כל כך הרבה. חלמנו על שמש שתאיר לנו בשמיים ואלוקים הציל אותנו וגם עכשיו אנחנו ננצח".
"חדר מורים כאן נהדר, המורים עוזרים לי, שלושה ימים בשבוע באים לקחת אותי וגם מחזירים אותי, אני מלמדת קבוצות קטנות של תלמידים לארבע וחמש יחידות. בבית הספר נותנים לי יחס חם ואוהב, כיף לחיות במדינה שלנו", היא אומרת בהתרגשות. "אני חושבת שמשרד החינוך צריך להציע לכל המורים שבפנסיה ורוצים, לחזור וללמד תלמידים. הכי חשוב ללמד מתוך אהבה - רק אז אפשר להצליח".
הרב יוני ברלין, מנהל אמית כפר בתיה אומר כי "סוניה היא מורה לחיים, אשת חינוך שכולה אהבה לתלמידים, אהבה למדינה ואהבת מתמטיקה והיא משמשת השראה לכל חדר המורים".
