לפני כ-25 שנה הפקיעה עיריית הרצליה כ־720 דונם של קרקע בבעלות פרטית ממתחם הבאסה בהרצליה לטובת הקמת הפארק העירוני. מתוך שטח זה השתמשה העירייה רק ב-420 דונם להקמת הפארק והשאר נותר שטח ריק. לפני שלוש שנים הגישה העירייה בקשה לוועדת התכנון והבנייה המקומית להקמת בית ספר זמני לטובת שכונת גליל ים הסמוכה לשטח. למרות התנגדות בעלי הקרקע, הבקשה אושרה ובית הספר התחיל לפעול.
3 צפייה בגלריה
צוריאל ואבשלום ניצן (מימין) כהן ובכור, ליד בית הספר הזמני. ארבעה מתוך 334 המתנגדים
( צילום: יאיר שגיא)
לאחרונה, בתום התקופה הזמנית, הגישה העירייה בקשה נוספת להאריך תוקף הקמת בית הספר בחמש שנים נוספות, דבר שנתקל היום בהתנגדות מצד בעלי הקרקע שטוענים כי הקרקע הופקעה לטובת פארק ולא לבנייה.
שימוש חורג
המתנגדים הינם 334 בעלי זכויות במתחם הפארק הגישו בימים האחרונים באמצעות עו"ד עודד ישראלי התנגדות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה כנגד בקשת עיריית הרצליה לשימוש חורג ביחס לקרקע ברחוב ז'בוטינסקי, חלקות 22 ו-23 בגוש 6524. לטענת עו"ד ישראלי, הבקשה לשימוש חורג לתקופה של חמש שנים, מוכיחה בעליל, כי בעלי הקרקע צדקו בטענותיהם בפני הערכאות השונות, כי אין צורך בהפקעת מקרקעין במתחם הבאסה במלואם לפארק. אם העירייה לא מממשת את תוכנית הפארק ולאחר כל כך הרבה שנים לא משמשת בקרקע לפארק, תתכבד ותשיב את הקרקע לבעליה".
בהתנגדות קודמת להקמת בית הספר שהוגשה בשנת 2020 הוסכם כי השימוש החורג יהיה לשלוש שנים בלבד ועל כן, בעלי הקרקע הסירו את התנגדותם. "עתה אנו רואים, כי הבטחה אינה הבטחה, מבוקש להפוך את הזמני לקבוע, ומבוקש שימוש לחמש שנים נוספות. 334 בעלי קרקע חשים שהקרקע שבבעלותם נגזלה ממש על ידי העירייה ללא הצדקה, מתנגדים בתוקף לשימוש חורג ואם הוועדה המקומית תקבל את הבקשה לשימוש חורג, יפנו מרשי לערכאות, בין היתר בהליכים לביטול הייעוד של השטח ולביטול ההפקעה המיועדת", נטען בבקשה.
3 צפייה בגלריה
בין 334 המתנגדים גם צוריאל ואבשלום ניצן (בתמונה) שוקי כהן ואיתן בכור.
( צילום: יאיר שגיא)
בעלי הקרקע טוענים כי בימים של מצוקה קשה בתחום הדיור וחוסר משווע בדירות, במקום לבוא בדברים איתם ולפתח את שטח הבאסה שטרם הופקע לטובת כל הצדדים המעורבים, בוחרת העירייה לנהוג בכוחנות ומנצלת לרעה את סמכותיותה ואת שליטתה בוועדה המקומית, בכדי לעשות בשטח שימושים אסורים. "כל זאת, לאחר שהוצהר על ידי העירייה והוועדה המקומית במשך שנים, ובפני כל הערכאות השיפוט והתכנון, לרבות בית המשפט העליון, כי כל שטח הבאסה במלואו, נדרש לפארק", נטען.
עתה, צוין בבקשת ההתנגדות, מסתבר שהצהרות לחוד ומציאות לחוד. המתנגדים עומדים פעורי פה, וחשים מרומים אל מול בקשת העירייה, להקמת בית ספר בפארק הבאסה, במקום פארק. "שימוש חורג מעצם טיבו ואופיו הינו עניין זמני. בבקשה לשימוש חורג 'זמני' לחמש שנים נוספות בהפעלת בית ספר במקום, מלמדת שאין בדבר כל אלמנט של 'זמניות'. מדובר בשימוש חורג שנעשה כבר שלוש שנים, ואם יתווספו לשימוש זה שנים נוספות, הרי שברור שמדובר בשימוש קבוע בשטח פארק הבאסה לבית ספר", הוסיף עו"ד ישראלי.
"עוול משווע"
אחד מבעלי הקרקע, בן 80, מספר כי קיבל את הקרקע בשטח של כשלושה דונם כמתנה מסבא שלו בבר המצווה שלו. "מאז אני והמשפחה מחזיקים בקרקע כמעט 70 שנה. הקרקע היא פרטית שאנו מחזיקים לפני קום המדינה. נלחמנו בכל הדרכים כדי שעיריית הרצליה לא תיקח לנו את הקרקע, לצערי הרב בסוף הם לקחו".
לדבריו, כאשר עיריית הרצליה הפקיעה את הקרקע הוסבר להם כי ייעוד ההפקעה הוא להקמת פארק. "הם לקחו כ־700 דונם ועד היום העירייה השתמשה רק בכ- 400 דונם לטובת הקמת הפארק. מה שנשאר מהקרקע היום שוכב נטוש עם קוצים. עברו מאז שנים רבות והפארק לא הורחב ומה שנראה לא יורחב בגלל העלויות הגבוהות בהרחבתו וגם נראה שאין צורך בכך".
בעל הקרקע טוען כי כל בעלי הקרקע ביקשו לאורך כל השנים שעיריית הרצליה תחזיר להם את הקרקע על מנת להקים במקום שכונת זוגות צעירים לילדיהם ונכדיהם, אולם העירייה דחתה את בקשתם. "פתאום העירייה מתחילה להקים במקום בית ספר מה שנוגד את ייעוד ההפקעה ועכשיו רוצה להאריך את תוקפת הקמת בית הספר. העירייה גרמה לנו עוול גדול. בבקשה שהעירייה תשב איתנו ונגיע להבנות".
"קדושת הפארק"
המתנגדים טענו במשך שנים ארוכות ובשורה של הליכים משפטיים, שהגיע עד לבית המשפט העליון, שאין צורך בפארק בגודל של 700 דונם, וכי הכוונה להפקיע מהם את הקרקע לצורך פארק הינה עוול משווע. לדבריהם, במשך כל ההליכים המשפטיים הייתה זו עיריית הרצליה שטענה וחזרה וטענה, שיש להפקיע את כל החלקות הפרטיות במתחם הבאסה לצורך הקמת פארק נרחב, ואי אפשר לגרוע משטח הפארק המיועד ולו מ"ר אחד לכל מטרה אחרת.
לטענתם, גם כשהוחלפו ראשי העירייה המדיניות לא השתנתה והעוול שבנטילת רכוש הפרט, נותר על כנו. כיום, יצא המרצע מהשק. "מסתבר עתה שבעלי הקרקע צדקו בטענותיהם, והטענות שנטענו על ידי עיריית הרצליה והוועדה המקומית הרצליה, בדבר קדושת כל מ"ר מהפארק המיועד, התאדו כלא היו. בעלי הקרקע הציעו במשך שנים, שבמקום הפקעת השטחים הפרטיים שלהם, אותם הם מחזיקים עשרות שנים ורשומים על שמם בטאבו, יוקם הפארק באמצעות תוכנית איחוד וחלקה ויתאפשר במסגרתה לבעלי הקרקע לבנות על שטח קטן של כעשרה אחוזים משטח מתחם הבאסה, בשולי הפארק המיועד", כך עו"ד ישראלי.
בבקשה נטען עוד, כי עיריית הרצליה, בהובלת ראש העירייה לשעבר, יעל גרמן, התנגדה נחרצות להצעה לבינוי לצד הפארק, והעלתה שלל טענות נגד ההצעה: העירייה טענה שהבינוי בפארק יקטע את רצף השטחים הירוקים, כן טענה שמדינותיה העקבית היא, שבינוי יהיה רק ממזרח לרחוב ז'בוטינסקי וכל השטחם ממערב לרחוב ז'בוטינסקי יהיו שטחים ירוקים פתוחים. בנוסף מהנדס העירייה דאז, דיויד סוקט, טען בפני הועדה המחוזית שהבנייה ממערב לרחוב ז'בוטינסקי תפגע ב"נראות" של הפארק ותסתיר את השטחים הפתוחים של מתחם הבאסה ועוד שלל טענות בעניין זה.
קראו גם:
על פי הבקשה, כל הטענות הללו, שנטענו מפי בעלי תפקידים בעירייה והוועדה המקומית, התקבלו על ידי הועדה המחוזית לתו"ב וע"י ועדת המשנה להתנגדויות של המועצה הארצית ולבסוף גם על ידי בית המשפט העליון, ועל בסיס טענות אלו, אושרה ההפקעה בשלמות של אדמות המתנגדים, תוך פגיעה אנושה בקניינם. "או שאין לאפשר בינוי במתחם הבאסה ממערב לרחוב ז'בוטינסקי, או שהדבר אפשרי. אם הסתבר שהדבר אפשרי, שתפו את בעלי הקרקע ותמצאו פתרון לבעיה הכאובה של הפקעת הקרקע הפרטית במתחם הבאסה. הרי במה שונה בניית בית ספר מבנייה אחרת?", הוסיף עו"ד ישראלי.
תגובת העירייה: "ביקשנו להאריך את השימוש החורג לשימוש בית הספר, מהטעם שיש שם מיגון שבימים אלו במיוחד הינו חיוני.
