לפני שלושה שבועות חרב עולמה של משפחת סימן טוב מאור עקיבא. בן הזקונים האהוב, הזמר ניסו סימן טוב, נפטר לאחר שלקה בליבו והוא בן 40.
סימן טוב היה בן למשפחה ידועה מאוד באור עקיבא ובקהילה הקווקזית בארץ. סבו, יחיאל צבי ז"ל, נחשב לגדול רבני קווקז ואביו שלמה היה חזן הקהילה. באור עקיבא היה אבל עמוק בעקבות המוות הטרגי ובמשפחת סימן טוב, גם כשלושה שבועות לאחר פטירתו, ממאנות אחיותיו פלורה מנשירוב וחפציבה גוקמן, למצוא נחמה.
"הוא היה הבייבי האהוב של כולנו. נשמה ענקית וטובה כל כך שלעולם לא נשכח", אומרת פלורה. "אני גידלתי אותו, הוא היה לי אח, ילד וחבר, היה הכול בשבילי, מייעץ, מתווה דרך, מעולם לא כאבה לי הנשמה כמו שכואבת לי עכשיו. אני בכלל לא יכולה להסתכל על אמא שלי, לראות את סבלה זה קשה מנשוא".
סימן טוב הותיר אחריו בת זוג, מריאז' ששונוב, את בנו יחידו אדם אור (4), את אמו אסיה, אחיו יחיאל ושאול, אחיותיו פלורה וחפציבה, אחיינים, חברים, שכנים ותושבים שלעולם לא ישכחו אותו, את קולו ואת שיריו.
"כל מה שהוא שר נשמע לי כמו תפילה, מרוב שהוא נגע והרטיט לבבות", אומרת חפציבה. "זה כאילו שהפנימיות הענווה שלו, עם החיוך המבויש, שלא הישיר מבט אפילו מרוב צניעות, יוצאת החוצה דרך השירים".
הקסים את השופטים
ניסו סימן טוב, חדר לתודעה כשהשתתף בתוכנית הריאליטי "כוכב נולד, והקסים את השופטים והקהל באישיותו השלווה ובנועם קולו, כשביצע את "לו יהי" של נעמי שמר. מאז התוכנית, הוציא כמה שירים, (שלאחד מהם, "מאמי", אייל גולן אף עשה גרסת כיסוי), והתפרנס ממוזיקה והופעות באירועים.
לדברי אחיותיו, לאחרונה סיפר כי כתב כמה שירים ותכנן להקליט אותם. "אנחנו ללא ספק נעשה משהו, בשיתוף עם בת זוגו עם החומרים שהוא הותיר אחריו ולא הספיק לממש", אומרות האחיות. "נעשה הכול כדי שהקול שלו לא יישכח, אנחנו בכלל לא מעכלות עדיין שחלק מאיתנו חסר, הוא היה הרבה יותר מרק קול אלוהי, הוא היה איש שיחה חכם ומרתק, נשמה טהורה, אדם שהרעיף אהבה על כולם, היה אכפתי בצורה נדירה, הראש מבין אבל הלב מסרב לעכל שהוא כבר לא איתנו".
בשנה וחצי האחרונות התגורר סימן טוב בחריש, עם בנו ובת זוגו, כשכל משפחתו מתגוררת באור עקיבא. במוצאי שבת לפני שלושה שבועות נסע אחד מאחיו לדרוש בשלומו ולהביא לו אוכל, ומצא אותו במיטתו, ללא רוח חיים. "המשפחה שלנו שומרת שבת", מספרת פלורה. "ביום שישי בטרם כניסת השבת אמא דיברה איתו ואמרה לו, 'שמור על עצמך', והוא השיב לה פעמיים 'תשמרי על עצמך', מילים שהיום מקבלות משמעות כואבת יותר. אחינו נכנס ומצא אותו כאילו הוא ישן במיטה שלו, כמו מלאך. ניסו מת מיתת נשיקה, מות צדיקים, הוא היה מלאך בחייו ונפטר כמו מלאך. לעולם לא תהיה לנו נחמה לאחר מותו, אבל קמצוץ של רוגע קיים מהידיעה שלא סבל. כשאדם חולה יש תהליך של פרידה, כאן לא ציפינו, זה עוד יותר כואב".
יש משהו שהייתן אומרות לו, אם יכולתן להיפרד?
"תמיד אמרנו לו כמה הוא אהוב וכולם באמת אהבו אותו, אחיינים, חברים, שכנים. מאות באו לשבעה מרחבי הארץ ולכל אחד סיפור על כמה ניסו נגע בו. יש הרבה נזקקים שהוא תרם להם, תרם לישיבות, איש חסד גדול מהמעט שהיה לו, בת זוגו תמיד אומרת כמה היא ברת מזל להיות איתו ושהוא לימד אותה טוב ומה הוא חסד. כולם סיפרו על כל הטוב שבו, על הקול המיוחד שלו, זה לא מובן מאליו. הוא היה כזה צנוע, כשאנשים היו שואלים אותו למה אתה לא כותב יותר שירים, הם לא ידעו שבכל זמן פנוי הוא למד תורה, בזמן האחרון גם למד קבלה, כל ארוחה הייתה מסתיימת אצלנו בדבר תורה, זו אבידה ענקית, חלק מהלב שלנו הלך".
"בכל מקום שהלך היה הזמיר ולא רק בגלל קולו, בגלל מי שהיה, תמיד היו סביבו חברים והוא במרכז"
במשפחת סימן טוב מספרים כי כבר כילד אהב ניסו, לשיר ולשמח ובלט בקולו המרשים. "היינו עושים הרבה 'ישיבות' כל האחים, וניסו היה שר, הזמיר שלנו, כל השכנים היו מתמוגגים", אומרת חפציבה. "בכל מקום שהלך היה הזמיר ולא רק בגלל קולו, בגלל מי שהיה, תמיד היו סביבו חברים והוא במרכז, שר בערבי קהילה של העדה בקווקזית, שר בטורקית, הייתי אומרת לו, 'ניסו, תן סלסול' והוא היה מרטיט את הלב בשורה אחת. האירוע האחרון ששר בו היה שבוע לפני פטירתו בברית של הנכד של פלורה וגם שם הוא הספיק לשמח ולשיר לכולם, לחבק את כולם ולהקדיש שירים. הוא היה מהזן של האנשים שכבר לא רואים היום, שיש בהם רק טוב".
קולו לא יישכח
כבר שלושה דורות שהגורל נוקש על דלתה של משפחת סימן טוב באכזריות. ניסו ז"ל, הוא בן המשפחה השלישי שנפטר בטרם עת מדום לב, כששלושת הנפטרים, מתו ביום שבת "לפני כשלושים שנה איבדנו את אבא שלנו בגיל צעיר, הוא היה רק בן 43, סבא שלנו נפטר בן 51 וניסו האהוב שלנו בן 40.5, כולם מתו בשבת, וכולם מדום לב", מספרות האחיות. "לראות את אמא שהתמודדה עם הכול מאבדת ילד, זה לא נתפס, הכי קשה שיכול להיות. אנחנו שומעות שירים שלו, רואות סרטונים ובוכות, קשה לעכל שכבר לא יחבק אותנו".
מה הכי חסר לכן?
פלורה: "הנוכחות הפיזית שלו, האמירות הספונטניות שלו לכל אחת מאיתנו בנפרד, 'אחותי, אני כל כך אוהב אותך'. הוא היה גאה באחים ובמשפחה שלו. תמיד אמר שהאחיות שלו הכי יפות בעולם, החיבוק שלו היה עוטף, חזק מהלב. אני מרגישה שהייתה לנו הזכות להיות האחים שלו ואנחנו בסוג של הכחשה לגבי המוות שלו. יחד עם זה אנחנו מרגישים שהוא עדיין פה איתנו ברוחו ואנחנו נדאג להנציח אותו בכל דרך, אם זה באתר, או משהו בתוך העיר, וגם בהיבט המוזיקלי נדאג שקולו לא יישכח. יש לנו עוד קולות יפים במשפחה, אבל לא כמו שלו. הוא היה יחיד ומיוחד. הוא היה אומר לי, 'פלורה, את מאחדת אותנו', הייתי אומרת לו, 'אתה זה שתמיד שם בשביל כולנו'. אמא מייחלת למותה ואנחנו טרם חזרנו לעבודה ונחזור רק כי אין ברירה. קשה לתפקד והראש לא במקום".
חפציבה: "הזמן לא עובר לנו, המידע לא מתעכל, כבר שתי שבתות אנחנו בלעדיו ורק מחפשות אותו, אנחנו משפחה מלוכדת מאוד בטוב וברע, ומשהו בפאזל לא מסתדר עכשיו, משהו כל כך חסר. תמיד מילים טובות ואהובות בפיו, נתגעגע לחיבוק שלו".
"הוא היה רב תחומי כמו אבא שלנו, אהב לנגן באורגן, צייר נופים בצורה מדהימה, אנשים נמשכו אליו כמו דבורים לפרח"
פלורה: "הוא היה עושה לנו שיחות נפש. אני למשל התאלמנתי בגיל 39 והוא ממש ייעץ לי ודאג לי, אמר 'פלורה, את כל כך טובה, מגיע לך להנות מהחיים, אל תסגרי את עצמך, רק בית, עבודה, ילדים כל היום. מגיע לך לחיות'. כל הזמן שיחות נפש למי שהרגיש שצריך אותו".
האושר שלו
לדברי האחיות, מעט לאחר ההשתתפות בכוכב נולד, נרשמה אכזבה אצל ניסו שלא הצליח לפרוץ מבחינה מוזיקלית, אולם אופיו העניו, הביא לכך שעננת האכזבה חלפה מהר מאוד והוא הפך מרוצה ושמח בחלקו. "הוא מאוד אהב את הדרך שלו, את העיסוק במוזיקה", מספרות האחיות. "בזמן כוכב נולד, הייתה התרגשות גדולה. הוא שר בסגנון מזרחי כזה וצדי צרפתי לא כל כך קיבל אז את הסגנון וביקש שישיר את 'לו יהי' של נעמי שמר. אחרי שניסו שר בקולו הייחודי, נעמי שמר התקשרה להפקה ואמרה שהרבה שרו את שיריה ובחיים היא לא התרגשה מזמר כמו מאחי וזה ריגש אותה ברמות שאי אפשר לתאר".
פלורה וחפציבה מספרות כי חוץ מהעיסוק במוזיקה, היו לאחיהן האהוב גם כישרונות נוספים: "הוא היה רב תחומי כמו אבא שלנו, אהב לנגן באורגן, צייר נופים בצורה מדהימה, אנשים נמשכו אליו כמו דבורים לפרח, היה איש של שמחה", אומרת פלורה. "כמה שהוא אהב את בנו, זה היה האושר של חייו, והוא היה אבא נפלא והקנה לו ערכים. לצערנו הוא לא הספיק לגדל אותו".
חפציבה מוסיפה: "הצער הוא חלק מהחיים שלנו עכשיו. זה חלל שלא מתמלא. אני נזכרת איך היה אומר לי 'את מבשלת הכי טעים מכל המשפחה' וכל כך אהב שהכנתי לו דושפרה. כזה הוא היה, הילד, הבן הקטן והמיוחד של כולנו".
