כאב גדול בעיר רחובות על מותה של ענבל רוזנברג לעולמה, פסיכולוגית חינוכית מוערכת בעיר שנפטרה בגיל 43 מסרטן, שלושה חודשים בלבד לאחר גילוי המחלה. בעלה, קולגות וחבריה סיפרו השבוע ל"ידיעות רחובות" על האישה שהייתה האמא המסורה לשני ילדיה והעובדת שהצילה ילדים רבים במסגרת תפקידה. וגם על המכתב שכתבה למסיבת הסיום של בנה, שהפך בשבוע האחרון מאז מותה לוויראלי.
2 צפייה בגלריה
ענבל רוזנברג ז"ל. הבעל אריאל: "היו לענבל עוד הרבה תוכניות, זה נגמר מהר מאוד לצערי"
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
דמות מיוחדת
זה קרה לפני שבועיים. ענבל, אחת מהדמויות המוכרות והאהובות במסדרונות השירות הפסיכולוגי־החינוכי בעיריית רחובות, נפטרה והותירה אנשים רבים המומים, חלקם כלל לא ידעו שחלתה. ענבל הייתה אהובה על כולם. "תמיד אחרי מוות אומרים כמה אנשים היו טובים, אבל ענבל הייתה באמת דמות מיוחדת", אומר השבוע בעלה אריאל.
הוא מספר שאהבה את עבודתה, והייתה הולכת אליה בתחושת שליחות אמיתית ובשמחה. מנהלי בתי הספר בעיר היו רבים עליה, היא הייתה הפסיכולוגית החינוכית של בית ספר מעלות משולם, אור לציון, בית ספר בן צבי והרצוג ובגני ילדים רבים בהם העריכו אותה עד בלי די.
"היא עבדה בדיסקרטיות, מקצועית ברמה של מאה אחוז, לא היה אצלה 99.9, בתקופת הזום היא הייתה עם אוזניות, אבל שמעתי אותה מדברת והיה ברור שבתי הספר נעזרים בה לא רק בעניינים טיפוליים־פסיכולוגיים אלא גם עם התמודדויות מורכבות יותר", מספר אריאל ומוסיף שבשבעה הגיעו אנשים רבים שאותם לא הכיר וסיפרו עליה דברים שלא ידע. "עשרות אנשים אמרו שהצילה להם את המשפחה, לא הכרתי אותם וזה חזר על עצמו, המשפט הזה שהיא הצילה להם את הילדים.
חברתה אביטל ביר: "היא תמיד חשבה על כולם, על הילד שגר רחוק, על השומר, היא לא פספסה אף בן אדם, הייתה לה רגישות גבוהה לשים לב לכל דבר ואכפתיות ומעורבות חברתית"
"הייתה גננת אחת שסיפרה בהתרגשות על כמות הנפשות שהיא הצילה רק בגן שלה, היא הייתה מאוד מוערכת והייתה גם אשת חינוך ברמה המשפחתית. היא העלתה לילדים אפשרויות, היא לא הייתה דוחפת אותם".
ענבל, ממשיך לספר בעלה, ידעה תמיד לומר את המילה הנכונה לכל סיטואציה, "היא הייתה מעבירה את המסר, בלי להתעצבן, היא הייתה מדויקת. מדהים היה להיות לצידה והייתה לה רגישות לכולם, היא הייתה מסוג האנשים שלא נותנים שמנקה ירים את הנייר על הרצפה לידה, אדם צנוע, עושה הכל מאחורי הקלעים.
"התפקיד שלה היה לעזור לכולם, וגם לכתוב, היה לה כישרון כתיבה. הבת שלנו דנה זכתה בהנחייתה בפרס על סיפורים בנושא הקורונה, ואנחנו השתתפנו בשעשועוני טלוויזיה וגם זכינו בהרבה כסף, היה לה ידע כללי מאוד נרחב. לצערנו היא חלתה בסרטן אלים ומהיר, היא נפטרה בגיל 43 וחצי והיו לה עוד הרבה תוכניות, זה נגמר מהר לצערי".
כאמור, ענבל התבשרה על המחלה רק לפני שלושה חודשים. "הבשורה על המחלה הייתה קשה מאוד לכולנו. התגייסנו למאבק שלצערנו לא הצליח. ענבל הייתה אישה אצילית, עדינה מאוד וחייכנית, אם ורעיה שדואגת לילדיה ללא הפסקה - לשלומם, להעצמתם, לידיעותיהם ולגדלם כבני אדם טובים ורגישים.
"היא האמינה בהעצמה נשית מגיל צעיר, גם בבית וגם בעבודה הייתה מאוד מסודרת ומדויקת, ידעה לומר את הדברים הכי נכונים ומדויקים ברגישות ובחוכמה".
השיחה האחרונה
כמה ימים לאחר פטירתה, חברתה הטובה של ענבל, אביטל ביר, פרסמה פוסט שהפך לוויראלי בקרב הורי ותושבי העיר. הפוסט נולד בעקבות היכרות של השתיים, שתיהן אמהות לילדים בגילאים דומים שכיהנו יחד בוועד ההורים בבית ספר תחכמוני בשכבת הגיל של בניהן.
את הטקסט כתבה ענבל לפני ארבע שנים, כאשר הבנים סיימו את כיתה ו'. לא לקח לה הרבה זמן לכתוב אותו, אך המילים שלה כל כך מדויקות, ובטח לתקופה זו, ולאחר פרסום הפוסט קיבלה ביר אין ספור תגובות, רבות מהן היו בקשות להקריא את המכתב של ענבל בפני התלמידים בטקס הסיום.
"תחת הנהגת ההורים של צופית גולן, הייתה לנו אפשרות להרים פרויקטים וענבל הייתה יזמית אדירה והיה לה ראש מעולה לא רק להעלאת רעיון אלא ליישום שלו, והפרויקטים שלה עומדים עד היום", מספרת ביר.
"היא תמיד חשבה על כולם, על הילד שגר רחוק, על השומר, היא לא פספסה אף בן אדם, הייתה לה רגישות גבוהה לשים לב לכל דבר ואכפתיות ומעורבות חברתית. כל המשפטים שהיא כתבה באותו מכתב, היא הייתה הראשונה ליישם אותם, הופתעתי מכמות הפניות לגבי המכתב שלה, אנשים ביקשו להקריא את המכתב במסיבות הסיום וגם לילדים בבית.
2 צפייה בגלריה
משפחת רוזנברג. "היה חשוב לה לגדל את הילדים כבני אדם טובים ורגישים"
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
"היא הייתה אישה יפה, מבפנים ומבחוץ. אחרי שהיא נפטרה הייתי כמה ימים במשבר ממש קשה, כמה ימים לפני כן רק נודע שהיא חולה, סימסתי לה והסברתי שאני טסה לחו"ל לכמה ימים, היא סימסה לי חזרה ולא ידעתי שהיא מסמסת ביום האחרון שלה, כשחזרתי ואמרו לי שהיא נפטרה הגיע המשבר. אחרי כמה ימים נזכרתי בנאום והחלטתי לחפש אותו במיילים שלי. הטקסט חודר לבבות, שנון, יפה ומצחיק, כמוה".
"היא כבר חסרה"
יש 70 פסיכולוגיות חינוכיות בשירות הפסיכולוגי־החינוכי התפתחותי־קליני באגף החינוך של עיריית רחובות, ואין ספק שענבל הייתה אהובה ביותר על כולם. "ענבל עבדה אצלנו 13 שנים כפסיכולוגית חינוכית מומחית ועסקה הרבה בטיפול המשפחתי, היא עבדה בגנים ובבתי ספר, טיפלה בילדים, הורים, משפחות ובאמת הייתה פסיכולוגית מקצועית ומסורה", מספרת השבוע ענבל יפה, מנהלת השפ"ח.
הבעל אריאל: "הבשורה על המחלה הייתה קשה מאוד לכולנו, התגייסנו למאבק שלצערנו לא הצליח. ענבל הייתה אישה אצילית ועדינה, אמא שדאגה לילדיה ללא הפסקה"
"הייתה לה מחויבות למסגרות החינוך ולמטופלים שלה, כך מי שעבד איתה אהב אותה, קיבלנו את הבשורה בצער רב ובכאב גדול, היא חסרה לנו כבר, היא אחת מ־70, אבל בין הוותיקות וגם בתוך השירות היו לה תפקידים והיא תמיד עזרה והייתה שותפה".
ענבל יפה מספרת שהייתה שותפה לעריכת עלון השירות הפסיכולוגי בכל שנה, והשנה הקדישו אותו לזכרה. "היא ידעה להסתכל על הדברים במדויק, הייתה לה תבונה, רגישות, היא הייתה מופלאה, היא עשתה שינויים בחיי אנשים ואפשר היה לסמוך עליה. כולם רצו שהיא תעבוד איתם, היא כבר חסרה לנו".
המכתב של ענבל
בלכתה הותירה ענבל מכתב שכתבה ובו עצות זהב לכל ילד באשר הוא. לגזור ולשמור.
ילדים יקרים שלנו,
התכנסנו כאן היום לחגוג את סיומן של שש שנים משמעותיות בחייכם...
עוד רגע שש שנים נוספות מתחילות, לא פחות מאתגרות ומלאות עניין. וכדי שיהיה לכם כמה שיותר טוב וקל, רצינו לתת לכם כמה עצות. הקשיבו:
1. תשתדלו להיות נחמדים לאחרים. זה לא יהפוך אתכם לפחות מקובלים או מגניבים. זה רק יהפוך אתכם ליותר בני אדם.
2. אל תקבלו שום דבר כמובן מאליו. יש לכם ספק? אל תשתיקו אותו. תחקרו, תלמדו ותמצאו תמיד תשובות משלכם. התגליות הגדולות בעולם הן תוצאה של ספק וחקירה.
3. אבל לא במקרה של ההורים שלכם. הם יודעים תמיד הכל והכי טוב.
4. אל תשמרו סודות. ככל שיאמרו לכם יותר לשמור על משהו בסוד, כך רבים הסיכויים שעליכם לגלות אותו למישהו.
5. הצטרפו לתנועת נוער. זו דרך נפלאה להכיר רעיונות חדשים ולפגוש חברים חדשים.
6. אל תגידו למבוגרים שהם חופרים. יום יבוא וגם אתם תהיו מבוגרים, וילדים יגידו לכם את אותו הדבר. איך תרגישו אז?
7. נסו לעשות דבר אחד טוב ביום. זה יכול להיות דבר קטן, כמו לומר שלום לשומר בבוקר או תודה למוכר במכולת. לכם זה נראה שולי, אבל עבור אחרים זה עושה הבדל גדול.
8. אל תעשו עניין גדול מבגדים. חשוב יותר איך אתם נראים בפני עצמכם עמוק בפנים, ושם למותגים אין משמעות.
9. יש המון דרכים לעשות ספורט. מצאו את הדרך שלכם.
10. הרוב קובע, אבל אל תלכו תמיד עם העדר. אם תסתכלו ימינה ושמאלה בלי פחד אולי תראו עוד ילדים אמיצים שתוכלו להפוך לשותפים שלכם לדרך חדשה.
11. אל תאמינו לאף אחד שאומר לכם שאתם לא נראים טוב. אתם יפים בדיוק, אבל בדיוק כפי שאתם.
12. תתייחסו יפה לאחים הקטנים שלכם. גם אם זה נראה רחוק, כשהם יגדלו הם יהיו חזקים ויוכלו להחזיר לכם.
13. צאו החוצה! תטיילו, תנשמו אוויר, רוצו קצת ברחוב, שבו על ספסל בגינה ותקשיבו לציפורים. יש חיים שלמים מחוץ למסך הטלפון שלכם!
14. אל תזלזלו במורים שלכם. לפעמים הם קשוחים, לפעמים נדמה שהם לא מקשיבים ולפעמים הם דורשים מכם להתאמץ. אבל הם עושים את זה כי אכפת להם. כי הם רוצים שתהיו בני אדם טובים יותר.
15. תאכלו בריא, תעשו ספורט ובבקשה שימו מסנן קרינה. עכשיו אתם יפים ובריאים והעתיד נראה רחוק, אבל תאמינו לנו - העתיד יגיע מהר מאוד. ממש בלי שתשימו לב.
16. תשתמשו בדאודורנט. תגלו שהחיים יותר קלים ככה.
17. הילד החדש שיושב בקצה הכיתה יכול להיות החבר הכי טוב שלכם. לא תדעו את זה לעולם אם לא תאמרו לו שלום.
18. גם אם נדמה לכם שמה שקורה לכם לא קרה לאף אחד בעבר - תסמכו עלינו, זה כבר קרה. אבל רק אם תשתפו, תוכלו לדעת את זה.
19. אתם לא חייבים להסתכל במראה בכל פעם שאתם עוברים לידה.
20. לפעמים נדמה לכם שאף אחד בעולם לא יכול להבין אתכם. לא תדעו אם לא תנסו לשתף.
21. התורה היא המדריך הטוב ביותר לחיים. מצאו את הדרך שלכם אליה. זו יכולה להיות דרך חדשה שאתם תגלו, אבל אל תוותרו על הניסיון לגלות אותה.
22. תשקיעו בלימודים, כל אחד כפי יכולתו. יום אחד עוד תודו לעצמכם על זה.
23. לכו לישון. עכשיו זה נראה לכם בזבוז זמן, אבל עוד תתגעגעו לזה.
24. גם כשהם כועסים עליכם עד שיוצא להם עשן מהאוזניים - אבא ואמא שלכם אוהבים אתכם תמיד. בבקשה אל תשכחו את זה אף פעם.
