צחי וייס, מנהל גרעין תורני, נפרד ממוני כלילי שהלך בשבוע שעבר לעולמו, שנה וחודשיים אחרי שהוא תרם לו כליה בתרומה אלטרואיסטית.
"אני מודה לבורא עולם על הזכות שניתנה לי ולכלייתי להעניק לך שנה וחודשיים של חיים", כתב וייס בדברי הפרידה שלו ממוני ז"ל, "חיי אדם אינם נמדדים רק בכמותם, ויפה שעה אחת של מעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא".
לפני כשנתיים גמלה בליבו של וייס, נשוי ואב לשבעה, ההחלטה לתרום את כלייתו אחרי שהכיר חברים ובני משפחה שכבר תרמו. "חשבתי לנכון שגם אני מתאים וראוי לעשות את זה", סיפר השבוע, "תרומת כליה לאנשים שמטופלים בדיאליזה זו פשוט הצלת חיים. שמעתי על הארגון מתנת חיים של רב ישעיהו הבר ז"ל ופניתי אליהם והתחלתי בתהליך".
לאחר תשעה חודשים בהם עבר בדיקות מקיפות, הוא נמצא בריא וראוי לתרומה וזמן קצר לאחר מכן נמצא לו נתרם, מוני כלילי תושב חולון שנתמך בדיאליזה.
ניתוח השתלת הכליה נקבע ל-8/12/2021. באותו יום נפגשו וייס וכלילי לראשונה במפגש מרגש. "המפגש היה מרגש מאוד. הגעתי עם אשתי וההורים שלי שליוו אותי ביום הניתוח ונפגשנו עם המשפחה שלו: אשתו וחמשת ילדיו. זה עבורי מיוחד לדעת שאני מציל את חייו. החלטתי לתת לו איזשהו שי סמלי כדי לתרגם את הנתינה שלי למשהו קטן. הבאתי לו ספר תנ"ך וכתבתי לו הקדשה שבה ציינתי שמקור הערבות ההדדית בינינו הוא הספר הזה".
הקשר בין וייס לכלילי נמשך והתהדק מאז. "המשכנו לשמור על קשר כל הזמן ואפילו מסרנו הרצאה ביחד בחיפה לפני כחצי שנה על נושא תרומת הכליה, אני באתי כתורם והוא בא כנתרם. פעם בשבועיים שוחחנו בטלפון. ביום שישי לפני שבועיים הייתה השיחה האחרונה בינינו. הוא אמר לי שגילו לו את מחלת הסרטן ושהוא בטיפולים".
ביום ראשון שעבר לאחר הידרדרות מהירה במצבו הלך מוני כלילי ז"ל לעולמו. וייס הוכה בהלם מהבשורה הקשה.
"אשתו התקשרה אלי והיא אמרה לי שהוא נפטר. אני תכננתי לבקר אותו שבוע שעבר בבית החולים, אבל כבר היה מאוחר ובמקום לעשות ביקור חולים הלכתי לעשות ניחום אבלים אצל המשפחה בחולון. יש לו סיפור חיים מאוד מעניין, שם משפחתו כלילי הוא עברות של שם המשפחה המקורי אל-חלילי, שהוא אחד מהכינויים בשפה הערבית לעיר חברון. משפחתו ברחה מחברון בפרעות תרפ"ט לצידון בלבנון ומוני נולד בצידון. אחרי מלחמת ששת הימים המשפחה עלתה לארץ. במבצע שלום הגליל בשנת 1982 הוא היה באוגדה שנלחמה מראש הנקרה לכיוון ביירות. הם התקדמו והגיעו לצידון והוא ביקר בשכונת מגוריו".
על אף הצער העמוק על לכתו של כלילי, וייס שמח שנפלה בחלקו הזכות לתרום לו את כלייתו: "זה גם קשה וגם מחזק. מצד אחד זה מעורר שאלות, אתה רוצה שבכל סיפור יהיה 'הפי אנד', אבל מפתח החיים לא בידינו. מצד שני אני שמח שהייתה לי הזכות לתרום כליה ולהכיר את מוני. זה כמו שידוך כזה, יש קשר מלמעלה, - הייתה בינינו התאמה אחד על אחד. יצרנו עם הזמן קשר טוב, אישי וגם משפחתי. אני ואשתי והילדים הכרנו גם את אשתו וילדיו ונקשרנו אליהם".
