"נא להתכבד, שבילי אכילה בעיר" הוא מיזם חברתי של ארזה בן אור, תושבת רמת השרון, אדריכלית המתמחה בבנייה ירוקה, חברה בעמותה לכלכלה אקולוגית ופעילה חברתית. בזכותה של בן אור נפתחו בינואר האחרון, במהלך לימודיה במכללה למינהל, "שבילי אכילה" בדרום תל אביב, בשיתוף בית הספר "קהילה" בבאר יעקב ותושבי שכונת חוטר, ובראשון לציון, בקמפוס "המכללה למינהל", בשיתוף סטודנטים ועמותת "עמך". החלום שלה הוא להקים שבילים כאלו גם במקום מגוריה, ובימים אלו היא מקדמת מהלכים מול שתי הרשויות המקומיות.
לא אגדה: פירות וירקות בלי פערי תיווך ליד הבית ציור בירקות: התחביב שהפך ללהיט ברשת
"מתקייימים כבר מגעים מול עירית הרצליה בעניין", אומרת בן אור השבוע. "השכונה הראשונה שמתעניינת ליישם את השבילים בתחומה היא שכונת גן רש"ל, יחד עם בית הספר 'אילנות'. הרעיון בהרצליה הוא ליצור את השביל האכיל בדרך לבית הספר ובסמוך לחומה של כביש 531. לשנות דווקא את המקומות שנחשבים לאחוריים של הבית, למשהו מניב, פרודוקטיבי ומזין. כרגע יש רק חסם ביורוקרטי שצריך לעבור, אבל אני מאמינה שהרצון העז של התושבים לקידום הפרויקט הזה יקדם את היוזמה מהר יותר. ברמת השרון בתי הספר 'הדר', 'קלמן' ו'עלומים' ותושבי שכונת נווה רסקו הביעו התעניינות ביישום הפרויקט. בימים אלה גם הרשות המקומית הביעה עניין, ומתקיימת יוזמה לקדם את זה מולה".
לקטוף מנגו ולנשנש עגבניות הרעיון בבסיס פרויקט "שבילי אכילה" הוא פשוט - במקום עצי חושחש בצדי הדרכים או עצי נוי, בן אור מציעה שבילים מזמינים יותר, שישנו את המרחב העירוני לפרודוקטיבי, מזין וזמין.
"הרעיון הוא לשנות את התבנית שעליה גדלנו", היא מסבירה. "במקום: 'אל תקטוף', יהיה 'נא להתכבד'. תארו לעצמכם איזה כיף יהיה לתלמידים ללכת לבית ספר לאורך שביל ולקטוף פיטנגו או שסק, או לשבת בגן השעשועים ולנשנש עגבניות שרי שצומחות בגינה".
כיצד זה יעבוד? לפי התוכנית של בן אור, יישתלו גינות עם צמחי מאכל לאורך מסלולים בהם קיימת תשתית השקיה עירונית, שיניבו בעתיד תוצרת חקלאית אורגנית. כך ניתן יהיה להקים את הפרויקט בשטחים פתוחים, בגינות ציבוריות קיימות, למד שבילי אופניים וכן הלאה.הגינות, על פי החזון של בן אור, יוקמו בידי תלמידי בתי הספר והאוכלוסייה באזור, ובשיתוף הרשות המקומית.
"כל הרעיון הוא שבתי ספר ייקחו עליהם אחריות", מסבירה בן אור, "זה מביא לחיבור של הילדים למרחב הציבורי וליצירת שבילים שכיף ללכת דרכם לבית הספר, כך שזה גם מעודד הליכה ברגל. יש הרבה מאוד חסמים לפרויקטים כאלה, אחד מהם הוא החשש מפני ונדליזם של בני נוער. גם כאן, הרעיון היה להתחבר לאותה קבוצת גיל וליצור משהו שבמסגרתו הם יהיו שותפים לתהליך, תהליך שהוא חגיגה מאוד גדולה של נטיעות. זה מצריך מהם רק שלוש שעות שבועיות לבדיקת הגינות האכילות, לפעמים אפילו לא נדרש טיפול של ממש. בימים אלה אני מחפשת קרן חברתית שתהיה מוכנה לתמוך במיזם, כי הוא ללא כוונות רווח".
חקלאות עירונית בעידן המסכים לדברי בן אור, הרעיון למיזם התבשל אצלה במהלך לימודיה. "אני בעלת משרד לאדריכלות ומתמחה בבנייה ירוקה", היא אומרת. "אני גם פעילה חברתית, כך שלא זר לי כל הנושא של חברה וסביבה. לפני כשנתיים, כשהתחלתי לימודי תואר שני נוסף בעיצוב יזמות וחדשנות, התעסקתי בחדשנות עירונית, והגעתי לכל הנושא של חקלאות עירונית. התחלתי ללמוד את זה ובדקתי את הנושא לעומק. בכל אותו זמן,
כתושבת רמת השרון שמסתובבת המון בעיר, התחלתי לשאול את עצמי שאלה נורא פשוטה: למה בעצם יש כל כך רבה עצי חושחשים בעיר. למה במקומם אין עצי לימון? שאלתי אנשים וחקרתי והבנתי שהיו חסמים מסוימים, אבל ברמה העקרונית אין שום סיבה שלא יהיו עצי פרי. כך זה נולד. כל הרעיון הוא באמת לעשות שינוי קטן של הפיכת המרחב הציבורי והעירוני לנעים יותר לתושב, לשייך יותר לאזרח. זו היום יוזמה שאין כלל בעיה לקחת אותה וליישם אותה בכל מיני מקומות, אפילו מחוץ לישראל".
לדבריה, המיזם הכי דומה לזה נמצא בעיירה קטנה ביורקשייר, בריטניה, שם עשו פרויקט דומה עם תושבי העירייה והשבילים הפכו למוקד עלייה לרגל ללימודי חקלאות עירונית. "זו יוזמה שהיא חברתית לחלוטין, ומדברת על אדיבות, נדיבות וזמינות במרחב הציבורי, ושבסופו של דבר נסתכל על הרחובות לגמרי אחרת", אומרת בן אור.
בקרב התושבים ששמעו על המיזם, כבר אפשר לחוש בהתלהבות גדולה ורצון לקדם את הפרויקט. "זו יוזמה אדירה ואני אשמח לסייע בכל מה שאפשר כדי שזה יצא לדרך", אומרת תושבת רמת השרון. "אני מאוד מתלהבת מהרעיון שעומד מאחורי זה".
"אני לגמרי בעניין", מוסיפה ליאת מהרצליה. "זה יכול להיות אדיר לטייל עם הילדים בשבילים בשעות אחר הצהריים, וליהנות מקטיף פירות וירקות באמצע הע