"אני חושב שליצור מוזיקה זה בדיוק כמו לחנך ילדים. זה חייב להיות מדוייק, לבוא מהלב, ואתה לא יכול לדעת אם באמת יהיה לזה תוצאות טובות", הזמר היוצר והמוזיקאי טל פליישר מכפר סבא הפך השנה לגנן בגן ילדים במקביל לעבדותו כמוזיקאי ואומן יוצר והתחושות נפלאות: "לעבוד עם ילדים למרות האתגרים זו אושר שאין לו גבול, אתה רואה את התהליך קורה לך מול העיניים, ואתה מוקסם מזה".
החיבור לנוער
פליישר בן ה-37, סולנה של להקת פינג'אן לשעבר, הוא דמות מוכרת באזור השרון, בעיקר על רקע יצירותיו המוזיקליות, חלקן מונומנטליות, אבל גם בגלל עבודתו וחיבורו המיוחד לנוער בסיכון וילדים בחינוך מיוחד במסגרות שונות בעיר. משפחתו היא בעלת חנות הספרים המיתולוגית "פביאן" ברעננה וכיום, כשהוא החל את שנתו הראשונה כגנן ("אני אומר לכולם שאני גננת, לך תסביר להם שגנן זה לא רק לא גיזום עצים") בגן הדמוקרטי בהוד השרון החיים החלו להאיר לו פנים: "עברתי הרבה טלטלות בחיים", אומר פליישר השבוע בראיון ראשון, "חוויתי דכאונות, טיפולים פסיכולוגיים, עליות ומורדות כמו כולם, אולי קצת יותר. רק בגיל 30, מאוחר יחסית, התחלתי לחשוב מאיפה הכול התחיל להתקלקל? התשובה שלי הייתה בגן הילדים, והחלטתי שאת התיקון אני מתחיל שם".
מה קרה בילדותך?
"הבית היה מאוד מפרגן ומכיל כמובן, אבל המערכת החינוכית דחתה אותי, היו לי בעיות קשב וריכוז, והמערכת לא יודעת איך להתמודד עם זה. זה התבטא שאני כל הזמן הייתי בחוץ, כמעט לא נמצא בכיתה, מביא ציונים טובים, פיזיקה 5 ייחידות, מה שתרצה, אבל לא בלופ, בית הספר היה סיוט עבורי ועבור המורים. המשפט שהיה שגור כמעט אצל כל הצוותים החינוכיים לגביי היה תמיד: 'יש לך פוטנציאל אבל לעולם אתה לא תממש אותו', והדבר הזה נחרת בי בעצמות, שאני בעצם אכזבה אחת גדולה מהרגע שהתחלתי להיות מי שאני. מה עוד שחוויתי גם דחיות חברתיות, לא התעללות כן, אבל לא היייתי מקובל בכיתה, בלשון המעטה. זה השפיע עליי, אפילו מאוד.
"לי אין ספק שהבועה שבה חייתי ונקראה אז טל פליישר היא זו שהביאה אותי להתמקד במוזיקה, סוג של בריחה, אני זוכר שכבר בגן הביאו לי צ'לו וניגנתי בו. מאוחר יותר, בערך בכיתה ב' גיליתי את הפסנתר ומאז לא עזבתי אותו, התחלתי ליצור מוזיקה עצמאית, בזה היה לי כישרון, הופעתי כנגן וכסולן גם על במות שונות, מהקונסרבטוריון ועד הופעות חוץ, הבנתי שבלי המוזיקה אני לא יכול לחיות, אני כותב ומלחין מוזיקה לא בשביל שזה יצליח, אלא בגלל שאני חייב, בשירים שלי אני מתקן את עצמי. זה אוויר לנשימה עבורי".
"החלטתי לתקן"
פליישר, ביסקסואל, החי כיום בגפו עם כלבו מוטי ("כפרה עליו") עבר לתל אביב ("שם למעשה אתה באמת מרגיש הכי לבד בעולם") ושמעו החל לפרוץ בעיקר בשיריו המקוריים. במהלך השנים הוא יצר ושיתף פעולה עם אמנים ומוזיקאים עצמאיים, וכן היה סולן בלהקת "פינג׳אן" ואף הוציא מספר אלבומי בכורה ביניהם "מאותת אהבה", שזכה להצלחה רבה. איך הוא הגיע להיות איש חינוך ייחודי אתם שואלים? לפליישר יש תשובה ניצחת: "תמיד אהבתי ילדים, ובגיל 30, כשאני בתל אביב, יוצר מוזיקה בין דייט אחד למשנהו, הבנתי שזה לא זה. הרגשתי ריקנות, והכי הרבה הרגשתי חריג, לא רק לסביבה אלא בעיקר לעצמי. הפריצה עוד לא הגיעה, ובכלל לא הרגשתי טוב עם עצמי, החלטתי שאני הולך לסמינר הקיבוצים ללמוד חינוך מיוחד, ארבע שנים של למידה אינטנסיבית. התחברתי לנוער הזה, התחברתי לאלו שלא רוצים לתת להם צ'אנס, שחושבים שהם בעלי פוטנציאל אבל הטבע פגם אותם לכאורה. החלטתי שאני רוצה לתקן את זה".
אחרי לימודיו הוא החל לעבוד במקביל עם ילדים בנוער בסיכון במסגרות שונות באזור השרון, החיבור לילדים ונוער שהחברה מניחה אותם בצד שבו את ליבו: "מעבר לתשוקה האדירה ולחדווה שגרמה לי העבודה הזו, ראיתי בזה סוג של ברכה, של הצלחה. זה משהו שלא ניתן לתאר אותו במילים, אולי רק במוזיקה".
קראו גם >>>>
במקביל, הוא המשיך להופיע, והתפרנס בעיקר מתמלוגים של שיריו המעטרים לעיתים מזומנות את גלי האתר. לעבודתו כגנן בגן ילדים הוא הגיע במסגרת ההתמחות שלו בגן הדמוקרטי בהוד השרון: "נוצר קליק מיידי, הבנתי שזו נקודת מפנה עבורי". בתום ההתמחות החליטו בהנהלת הדמוקרטי להציע לו להיות השנה גנן מקצועי לילדים בגילאי טרום חובה וחובה: "המפגש הזה עם ילדים, העבודה איתם, היא משהו אדיר.
"זה הגיל שבו הכול מתעצב ומקודד בבנאדם, ורואים את התהליכים האלו מתרחשים ממש מול העיניים. הגיטרה איתי קבוע כמובן, אני משלב אותה הרבה במהלך העבודה בגן, והילדים מתחברים לזה".
איך ההורים והילדים הגיבו?
"הכי טוב שאפשר, זה בא להם בטבעי, זה נחמד להם, אני מודע לעובדה של לא מיינסטרימי, זה עדיין לא מקצוע גברי, אבל די מתחברים לזה".
ואיך הסביבה מקבלת את זה?
"ברור שצריך להסביר. ויש הרמות גבה פה ושם, ולכן אני תמיד מציג את עצמי: 'שלום, אני טל ואני גננת', כי לך תסביר מה זה גנן שלא עוסק בכיסוח דשא, אבל באמת לא נתקלתי בסוג של התנשאות או זלזול או גיחוך, בינתיים כן, אני רק טירון בתחום, אולי זה יגיע בהמשך".
על רקע הפרסומים התכופים אודות התעללויות בגנים, אין חשש מגנן גבר?
"ראשית, לצערי הרב המקרים המזעזעים האלו קורים במסגרות פרטיות, בפעוטונים שהם מטבעם לא מפוקחים. דברים כאלו לא קורים אצל גננות וגננים שלמדו ארבע שנים והגישו עבודות סימנריוניות כדי לזכות בכלל לקבל אפשרות לעבוד עם ילדים. אנשים פרטיים שהחליטו ללא כל השכלה תואמת, ללא כל סינון, לפתוח לעצמם גן, שהם אפילו לא יודעים מה זה ילד על כל המכלול הרגשי והפדגוגי שלו, והוא גם לא מפוקח, והתוצאות מדברות בעד עצמן. זה צער גדול מאוד, כי אנשים לא יודעים להבדיל בין הניואנסים, וזה מכתים קהילה אדירה של גננות שעושות עבודת קודש וגם כך התגמול הפיננסי לא משהו".
כיום טל די מאושר ("לא לגמרי, צריך למצוא בן זוג או בת זוג, אהבה") ומקווה להמשיך בשתי אהבותיו ותשוקותיו, המוזיקה וחינוך הילדים בשנים הקרובות: "מדגדג לי", אומר פליישר, "לעשות חיבור מוזיקלי בין ילדי הגן לבין שירים. סוג של מופע משותף ומגניב, הלוואי ווזה יקרה יום אחד".
