ארבעה אחים מנתניה שוקדים על הנצחה ייחודית למען נרצחי מסיבת הנובה באמצעות אפליקציה ייחודית שהקימו. מדובר בסטארט־אפ 'בזיכרון', ישומון שכבר עובד ומשמש במה לאספקת שירותי תחזוקה, ניקיון, הנצחה דיגיטלית וכל מה שצריך עבור מצבה לאורך השנים, כולל שירותי מיפוי ותמונות מיקומי המצבות וגם, משלוחי פרחים ביום האזכרה. בעקבות האסון ב"נובה" הם החליטו ליצור קשר עם המשפחות, לאסוף את הסיפורים ולהציג אותם כמו דף הנצחה דיגיטלי, באתר שלהם, הכל בהתנדבות.
עלייה ואהבה
מה שמיוחד בארבעה היא העובדה שרק באחרונה הם עלו לארץ, ורק אחד מהם דובר עברית. ארטיום (38), איליה (34), איוון (30) ורומן (29) מנילוב עלו ארצה בעקבות סבתם המתגוררת בנתניה.
"ביקרנו את סבתא לא מעט ויש לנו משפחה בארץ", מספר ארטיום, האח הבוגר בחבורה, על ההחלטה להשתקע בארץ: "אני למדתי באוניברסיטה ברוסיה לימודי מזרח תיכון ולכן אני מדבר עברית. כמעט שכחתי אותה כשלא השתמשתי, אולם כשעלינו זה חזר אליי. בתחילה חשבנו אשתי ואני לגור במקום אחר בעולם כניסיון וכהרפתקה. חשבנו על ארה"ב, אבל בפועל בחרנו בארץ ישראל. התאהבנו בארץ ובאנו מתוך ציונות, אנחנו לא רואים את עצמנו במקום אחר. אחרינו הגיעו שלושת האחים שלי, ויש לנו עוד אחות שמתגוררת בוינה".
אז איך הגיעו ארבעה אחים צעירים לעיסוק בתחום כה מורבידי? לדבריהם, לא היה שום אירוע מכונן שהוביל לכך, לבד מהזדמנות עסקית בתחום שהיה בו ואקום בשוק: "בשנת 2017 פתחנו עסק בארה"ב לבתי עלמין וקרמטוריום, עם מתכנתים שלנו שעובדים ברוסיה. בארה"ב השוק גדול כי המדינה גדולה מאד וכיום יש לנו למעלה מ־200 בתי עלמין שמשתמשים בתוכנה שלנו. שם אנו עושים מיפוי של כל מלאי, של השטח, מיקום וצילום המצבות ושמים הכול במערכת כדי שבית העלמין יוכל להשתמש בזה. אחר כך, בעזרת התוכנה שלנו, הם יכולים למכור מקום בבית עלמין, כלומר שם יש גם שיווק של מקום בשונה מהאפליקציה שלנו בארץ".
לפני שהארבעה פתחו את העסק, הם עשו עבודת תחקיר, נסעו לתערכות בעולם, לרבות בארה"ב ובאיטליה, והבינו שאין הרבה היצע של שירותים, יש חלל וכך נולד הרעיון שלהם. "פשוט זיהינו הזדמנות עסקית", מסביר ארטיום.
ההזדמנות הראשונה בארץ, נקרתה בדרכם, על ידי המועצה הדתית אשדוד: "הגעתי אליה דרך חבר, כשהבנתי שאין להם מיפוי ואפליקציה והם מעוניינים שתהיה כזו. הכנתי פרזנטציה לראש המועצה הדתית והוא התרשם שזה מה שהם זקוקים לו ובאמת אשדוד היו הראשונים בארץ עם מיפוי, וככה התחלנו לעשות מיפוי מלאי כמו שעשינו בארה"ב, רק בלי מודל מכירות. תוך כדי עבודה בשטח הבנו שיש עוד הרבה שירותים שאפשר לספק, מעבר למיפוי, שירותים שמאוד נחוצים לכל מי שמבקשים לשמור על זכרון יקיריהם. כך למשל, ראינו הרבה מצבות סדוקות, דהויות, עם שברים או אותיות חסרות. ראינו אנשים מנסים לנקות עם בקבוק מים אקראי שמצאו באחד הפחים. אנחנו בעצמנו מצאנו במהלך המיפוי, קבר של דוד של אבא שלנו שנקבר שם, והמצבה היתה לא נקייה. רצינו להזמין שירות ניקיון והבנו שאין כזה. ככה החלטנו לנסות ליצור אפקליקציה שתספק לא רק מיפוי אלא גם תספק שירותים כמו חידוש מצבות, חידוש אותיות, שירותי ניקיון והכול מרחוק דרך האפליקציה. הקמנו את אפליקצית 'בזיכרון' כי המצבה זה הזיכרון, זה מה שנשאר למשפחות".
זיכרון בשלט רחוק
בנוסף לאשדוד, ערכו האחים מיפוי גם בבתי העלמין בנתניה, בקרית שאול, בתל אביב, בחולון, בבית שמש, בהר מנוחות ולדבריהם השאיפה שלהם היא להמשיך לכל בתי העלמין בארץ: ”אנשים פונים אלינו דרך האפליקציה ואנחנו מסבירים הכול. יש לנו קבלנים שאנחנו עובדים איתם, אנחנו שולחים ללקוח קישור לתשלום ומתחילים לעבוד. כבר לא צריך לבזבז זמן בלנסוע לשטח", מסביר ארטיום, "בשלב מאוחר יותר, בתהליך העבודה יש אנשים שרוצים לבוא לראות וגם זה בסדר גמור".
רומן שנוסע ברחבי הארץ במסגרת העבודה עם בתי העלמין סיפר כי בשירות שלהם יש הקלה משמעותית על האוכלוסיה המבוגרת: "הם הכי מרוצים שיש שירותים שאפשר להזמין מהבית, כי אנחנו חוסכים להם את הטרטור שבהתרוצצות הפיזית. אולי רק חמישה אחוזים באים לראות, בשטח, אבל הרוב אוהבים להזמין את השירות מהבית ולתת לנו לעשות את העבודה. אנחנו נוסעים בכל הארץ, מצפון לדרום. אני ואחיי אוהבים את הארץ וחושבים שזה המקום הכי טוב בעולם לחיות בו. אנשים כאן עוזרים לזה לזה, והתרגלתי לטוב הזה".
ואיך זה לעבוד ביחד, יש חיכוכים או הרמוניה?
"הרמוניה, אנחנו לא מתווכחים בכלל. אנחנו חברים טובים וההורים שלנו גידלו אותנו באווירה של חברות, תמיד. בישראל אפילו נהיינו קרובים יותר, כולנו גרים בנתניה ואנחנו עובדים יחד. במוסקבה לכולנו היו עוד הרבה חברים אחרים אז הקשר היה טוב אבל עכשיו הוא הרבה יותר צמוד", הם מספרים.
החזון של האחים לגבי העסק שלהם חוצה את גבולות המדינה: ”אנחנו רוצים לצאת למדינות אחרות עם השוק הזה ולהתרחב גם בארץ לבתי עלמין נוספים", מסביר איוון, "חשוב להמשיך ולשמור על הקברים, לא רק כפן עסקי אלא כזיכרון של ממש. ככל שאני עובד יותר ונחשף לעוד סיפורים, אני מרגיש יותר ישראלי. כשהגעתי לארץ, היו לי שתי אופציות לבחירה למגורים ־ תל אביב או נתניה ־ ובחרתי בסופו של דבר בנתניה. עיר יפה, קרוב לתל אביב, עם אווירה טובה ואנשים נחמדים לא נראה לי שנזוז מפה".
היתה איזו בקשה שנגעה לכם ללב ממשפחה שאיבדה אחד מיקיריה?
אילייה: ”פנה אלינו בחור מהצבא, שאחותו נפטרה לפני 20 שנה והוא רצה להביא לה המון פרחים לאזכרה בחולון. היה לו רק יום אחד להספיק לארגן הכול, כי המשפחה המורחבת אמורה היתה להגיע ולא היה לו זמן לטפל בזה. אנחנו עזרנו לו עם זה והוא היה מרוצה מאוד. יש גם אנשים שמתקשרים ואומרים 'אני רוצה לעשות מצווה, לתקן ככה וככה מצבות שבורות' כספונסר, וזה מרגש. חשבנו להציע את זה גם באפליקציה, כי זה רעיון מאד מרחיב לב שמישהו זר מממן מצבות של אנשים שלא הכיר כמצווה. יש לקוחות שמזמינים רק פרחים והרבה. ברוסיה זה מאד מינימיליסטי, פה יש ביקוש להרבה מאוד פרחים".
אחד מהרעיונות שלהם לקחת את נושא ההנצחה צעד אחד קדימה לכיוון העתיד הוא מקרן שיסייע באזכרות: "אני לא יודע אם זה רעיון משוגע או עתידני ונראה לנו שאולי זה כבר קיים בארה"ב, אבל, חשבנו להתקין מיכשור למצגות, ככה שאפשר יהיה לראות את הקדיש ואת הרב, הסביר איליה, "העניין הוא שלא פתרנו את זה עד הסוף, כי הרבה פעמים אנשים גונבים אפילו בתי נר נשמה סולארים".
קראו גם:
ההנצחה של ה"נובה"
ארטיום שמתפקד כמנכ"ל, איליה שאמון על תחום המכירות ומנהל עבודה, רומן על השיווק, ואיוון על משאבי האנוש, עסוקים בימים אלו על תוספת מרגשת לאפליקציה שלהם והיא דף הנצחה לנרצחי הנובה: "אנחנו יוצרים קשר עם המשפחות אוספים את הסיפורים של מי שרוצה שהסיפור של יקירו יהיה באתר שלנו, כמו דף הנצחה דיגיטלי. הפרויקט מספק הזדמנות לקרובי הקורבנות לחלוק את זכרונותיהם באמצעות טקסטים, תמונות וסרטונים. 'בזיכרון' לקחה על עצמה את התפקיד ההתנדבותי של איסוף מידע ממשפחות הנספים בפסטיבל נובה וצוות הפרויקט מתקשר עם כל משפחה כדי לבדוק איזה מידע הם רוצים לחלוק עם הציבור. לבקשת המשפחה, הדף יכול להיות ברשות הציבור או פרטי וכך ניתנת הגישה רק לבני המשפחה וחברים”, אומר ארטיום.
אתם מתגעגעים לרוסיה?
"אנחנו אוהבים את נתניה ויש לנו חברים כאן שהם לא רק דוברי רוסית. מילדות גדלנו כיהודים, אמנם החגים צויינו כמיקס מסוים ולא כמו כאן, אבל עדיין אנחנו מרגישים כאן בבית ולא חסרה לנו תרבות רוסית. אנחנו לא הולכים כמו הדור הוותיק יותר לקריוקי 'נטליה'", הם צוחקים, "אנחנו צעירים ולכן אם אנחנו רוצים לבלות, אנו נוסעים לתל אביב".
