ב־1 בינואר 2024 הפכו אביטל ורועי היימן ממושב שדמות דבורה להורים בפעם הראשונה. לבנם הבכור, שנולד לאחר 15 שנות זוגיות, הם קראו שחר - שם המבטא תקווה והתחלה החדשה. אך שבעה חודשים לאחר שנולד החיים שלהם התהפכו ברגע כאשר בגופו של שחר התגלה גידול ממאיר.
"ערב אחד השכבתי את שחר לישון וראיתי שהוא לא רגוע, הוא היה קצת מצונן והרגיש לא טוב", משחזר האב רועי את אותו רגע מטלטל, "ראינו שהוא בוכה והחלטנו לקחת אותו לרופא ילדים, זה היה בסביבות השעה 22:30. פניתי עם אביטל לרפואה יועצת בעפולה כשבאותו הערב הרופאה התורנית הייתה ד"ר שירי קורלרו. נכנסנו אליה, היא הסתכלה על שחר ואמרה שהבטן שלו נראית לה נפוחה וגדולה מדי. באותו רגע, מחוסר הבנה של הסיטואציה, לא דאגתי. אמרתי לה שגם אני כשהייתי ילד הייתי ככה, אבל היא התעקשה ואמרה שיש פה משהו אחר".
ד"ר קורלרו החליטה להפנות את ההורים המודאגים לבית חולים העמק להמשך בדיקות, שם התגלה בבטנו של שחר גידול שלאחר מכן התברר כגידול ממאיר. "בשלב הזה עוד לא תפסנו לאן זה הולך", סיפר רועי, "חשבתי שיכול להיות שהרופאה ראתה משהו, אבל האמנתי שיעשו לו צילום ונשתחרר הביתה. כשהגענו לבית החולים, לקחו לו בדיקות דם, הסתכלו ובדקו. התאשפזנו ונשארנו שם כל הלילה, בבוקר עשו לו אולטרסאונד וגילו את הגידול הממאיר בבטן. סביב 10 ס"מ, גידול מאוד גדול וחריג שדחק את האיברים מסביב לצדדים".
כשראיתם את האולטרסאונד איך הגבתם?
"לא ראינו את הצילום אבל הרופאים הסבירו לנו שראו את הגידול. הם לא אמרו עד הסוף מה קרה ואז החליטו שרוצים לעשות גם MRI. בשלב הזה הבנו שיש פה משהו כנראה גדול, אבל אפילו שהבנתי מה הולך, עדיין אמרתי לרופאים 'זה גידול שפיר'.
נאחזתם כמה שיותר באופטימיות?
רועי: "כן, אמרנו שזה לא רציני, מה גם שזה לא היה ניכר מפאת ההתנהגות של שחר. הוא תינוק מאוד פעיל וחייכן. לא היה אפשר לנחש מההתנהגות שלו שמתבשל לנו דבר כזה".
כל הזמן במתח
שחר נשאר בבית החולים מספר ימים נוספים לסדרת בדיקות כשכל אותה עת ההורים שרויים במתח, דאגה וחוסר וודאות. "ברגע שאמרו לנו שרוצים להכניס אותנו לייעוץ של אונקולוגית שתסביר לנו את המצב בהרחבה, כבר הבנתי למה הכוונה", אמרה האם אביטל, "אונקולוגיה זה מילה שכבר כולם מכירים היום וזה היה 'טוב אנחנו הולכים לשם'. רק חיכינו לתוצאות".
אלו מחשבות עברו לכם בראש?
רועי: "לא ידענו לאן זה הולך ומה יהיה. חשבתי האם שחר בסכנת חיים או לא בסכנת חיים, האם הוא יעבור כימותרפיה או לא ומה יהיה הליך הטיפול. בשלבים המוקדמים עדיין לא ידענו את זה. לא ידענו גם אם יש גרורות בעוד מקומות בגוף. עשו לנו בדיקה גם בבית חולים רמב"ם שיצאה שלילית לגבי הגרורות, מה שקצת הקל עלינו".
3 צפייה בגלריה
משפחת היימן עם הצוות הרפואי מ'העמק' - ד"ר מארק ארקוביץ', ד"ר טל דוחובני וד"ר שירי קורלרו
(צילום: דוברות המרכז הרפואי העמק)
אחרי ימים נוספים של אשפוז ובדיקות נוספות הוחלט על תאריך לניתוח להסרת הגידול שנקבע ל-22 באוגוסט. "הרופאים ישבו איתנו והסבירו לנו. אני רציתי להאמין בתחילת הסיפור שזה לא ממאיר, אבל במשך האשפוזים בשבועיים האלה הם אמרו אחרי כל הבדיקות שהם ראו את כל התמונה ושצריך לעשות ניתוח", נזכר רועי, "אני חייב להגיד שאפו לבית חולים העמק על המהירות. הכל הלך כל כך מהר, הם בדקו וניטרו את הכול ותוך שבועיים הגענו לניתוח. הרגשתי שאנחנו בידיים טובות. הרגשתי שבית חולים העמק ממש דאגו לנו. זה היה חיבוק מאוד חם מצידם. הרגשתי שהם עושים הכל כדי שזה יצליח".
הסרטן שתקף את גופו של שחר הוא מסוג נדיר במיוחד. "האונקולוגית ד"ר טל אמרה שבארצות הברית יש 200 מקרים כאלה בשנה, שזה מאוד נדיר", אומרת אביטל.
הניתוח המורכב נמשך ארבע שעות והוכתר בהצלחה. "היינו כל היום במתח אבל הרופאים נתנו לנו הרגשה טובה מלכתחילה וליוו אותנו בכל התהליך", מספרת האם אביטל, "בסיום של הניתוח הפרוגנוזה הייתה מצוינת ושחר היה צריך להישאר רק במעקב של בדיקות. אחרי הניתוח הייתה הרגשה של הקלה. ידענו שאנחנו באים לתקופה של החלמה ארוכה, הוא היה כמובן מורדם ומונשם אבל אחרי הניתוח הכל כמעט היה מאחורינו והתחושה שהייתה שהולכים למקום טוב".
החיים שבריריים
לאחר יומיים בהם היה שחר מורדם ומונשם ומספר ימים נוספים של התאוששות, הוא שוחרר מבית החולים.
איך עברו עליכם הימים שאחרי?
אביטל: "זה היה קשה לראות אותו כי הוא סבל מכאבים והיה קשה לראות את התפר של הניתוח, אבל ידענו שכל התהליך מאחורינו והייתה תחושה של הקלה. היום הוא החלים לחלוטין, אבל אנחנו נמצאים במעקב לראות שהכול בסדר וזה לא חוזר חס ושלום. אנחנו עם הפנים כבר לעתיד. רק חושבים על שחר שהכול יהיה בסדר אתו מבחינה בריאותית".
רועי: "היכולות הרפואיות היום מצילות חיים. זו מחלה שהיא לא פשוטה ויכולה להיות קטלנית. אנחנו זכינו וקיבלנו את הצוות הנכון שגם עזר לנו לקחת את ההחלטות הכי נכונות. המצב לא היה אבוד בשום שלב. הם עשו באמת את המיטב".
עכשיו אתם דואגים לו יותר?
אביטל: "בטח, הוא עדיין איתנו בבית, עדיין לא הכנסנו אותו למסגרת. אנחנו מאוד תומכים בו ומקווים שהכול יהיה בסדר".
מה התובנה שהגעתם אליה מהסיפור הזה שקרה לכם?
אביטל: "אנחנו בזוגיות מאוד חזקה ובונים את המשפחה שלנו ואחרי אירוע כזה אנחנו עוד יותר מחוזקים ביחד להמשך החיים המשותפים שלנו".
רועי: "זה כואב וזה קשה. אבל זה חיזק אותנו יותר, זה גם גרם לי להבין כמה החיים הם שבריריים ועדינים. אתה יכול להיות בריא וחזק והכל הולך טוב ואתה קם יום אחד בבוקר והכל מתהפך".
מה עוד עזר לכם לעבור את התקופה הקשה הזאת, מה נתן לכם כוח?
רועי: "בכל התקופה הזאת נאחזנו וחיזקנו אחד את השנייה במה שצריך. כמובן המשפחות, ההורים שלי וההורים של אביטל תמכו בנו מאוד וליוו אותנו בכל התהליך הזה".
קראו גם:
אחרי שהכול עבר בשלום ושחר החלים הרגשתם שקיבלתם את החיים שלו במתנה שוב?
רועי: "כן, ההרגשה הייתה שהוא ניצל ממשהו מאוד אגרסיבי. הכל הולך בכיוון חיובי אבל הכל עדיין בבדיקות. מכל מה שראינו עד עכשיו זה נראה טוב ואני מקווה שזה ימשיך כך ושזו תהיה אפיזודה חולפת בהיסטוריה שלנו ושל שחר, שזה יהיה מאחורינו. נכון להיום שחר לא עובר טיפולים אקטיביים, את מה שהיה הוציאו באופן מלא והוא לא יעבור כימותרפיה והקרנות. הוא חזר לחיים רגילים. אנחנו מקווים אחרי החגים להכניס אותו לפעוטון. אנחנו חייבים להודות מקרב לב לצוות בית החולים העמק שעזר לנו - ד"ר מרק ארקוביץ', ד"ר טל דוחובני, ד"ר סרגיי פוסטובסקי, פרופסור רונן שפיגל, ד"ר גור זמיר, ורד אלפיה העובדת הסוציאלית ולכל שאר צוות הרופאים והאחיות".
ד"ר מארק ארקוביץ', מנהל מחלקה כירורגית ילדים במרכז הרפואי העמק, שביצע את הניתוח המורכב: "שחר היה בן שבעה חודשים כשביצענו את הניתוח. המשקל של שחר היה 7 ק"ג והגוש היה במשקל קילו אחד. זה היה גוש ענקי מצד ימין שצמוד לכבד ולכליה. אם לא היינו מבצעים את הניתוח ומסירים את הגידול זה היה מסכן את חייו מזל גדול שגילו אותו בזמן. הניתוח עצמו לא היה פשוט גם בגלל הגודל של הגוש וגם בגלל שהוא היה דבוק לכבד. הניתוח ארך שעתיים. יצאתי ובישרתי להורים שהניתוח עבר בשלום והם נרגעו. עכשיו שחר נמצא במעקב אצל הרופא האונקולוגי".
