"אנחנו צריכים לקחת את ההזדמנות הזו בשתי ידיים, כמשבר מאוד גדול שניתן צמוח ממנו לחברה בריאה ומאושרת יותר", הכדורסלנית לשעבר ליעד סואץ-קרני מרמת השרון, ממובילות מחאת הנשים ומיזם "סיפורה של שפחה", מנסה לאחות את השברים שהצטברו בישראל בחודשיים האחרונים עם פרוץ ההפגנות: "יש תהום גדולה מאוד בין הצדדים, כולנו פצועים, הבנו שהדמוקרטיה שלנו לא כל כך חזקה, הגיע הזמן שנעשה חוזה חדש בין המדינה לאזרחים".
תמיד מקצוענית
בזמן שכל המדינה עצרה את נשמתה בהמתנה להצהרת ראש הממשלה בנימין נתניהו על הקפאת החקיקה, הייתה סואץ־קרני (42) בדרכה לירושלים, תקועה בפקקים, כמו חצי מדינה בשבועות האחרונים. היא הייתה עייפה. כאחראית השטח של קבוצת "בונות אלטרנטיבה" שלקחה חלק פעיל במחאה נגד הרפורמה המשפטית וקיבלה תהודה עולמית עם מיזם "סיפורה של שפחה", פעילותה הייתה מעל ומעבר לכל מה שציפתה: "התחלנו עם קבוצה קטנה מאוד בהפגנה בתל אביב, השבוע הגענו ל-30-40 מוקדים בכל הארץ שכוללים לא פחות מ-23 אלף נשים, זו חתיכת לוגיסטיקה מטורפת".
זמן רב לפני המחאה ועוד הרבה לפני האג'נדה המגדרית אותה היא נושאת בגאון בשנים האחרונות, סואץ־קרני, היא ראשית ספורטאית מאוד מוכרת בישראל. למי שלא מכיר, סואץ־קרני ששיחקה כדורסל מקצועני מאז היותה בת 16, הפכה לאות ומופת לכדורסלניות צעירות רבות ולקידום ענף כדורסל הנשים בכלל.
ברזומה הבלתי נגמר של הכדורסלנית שהייתה בין השאר קפטנית נבחרת ישראל, ניתן למצוא 3 אליפויות, 3 זכיות בגביע המדינה, תואר ה-MVP של הליגה (09/10) כדורסלנית השנה 2016, אליפות התיכונים עם נבחרת אוסטרובסקי ועוד אינספור תארים אישיים וקבוצתיים מגוונים. סואץ-קרני אף הספיקה לשחק במכללת וילאנואבה בארצות הברית ובקבוצות אירופיות בפולין ובצרפת. בפבואר 2018 הודיעה על פרישה ומאז למעשה היא עובדת כמאמנת מנטאלית של ספורטאים צעירים, ומעבירה הרצאות המעניקות עוצמה רבה לנערות ונשים.
איך הגעת מתחום הספורט להיות אקטיביסטית?
"ראשית, לשאול ספורטאית מקצועית ישראלית איך היא מגיעה לתחום האקטיביזם וזכויות הנשים, זה קצת מצחיק. תחום הספורט המקצועי לנשים בישראל, בטח לפני כעשרים שנה, אך גם היום, למרות השיפור, הוא מופלה לרעה. מאות מאבקים ועשרות מחאות נעשו במהלך השנים כדי לשפר את המצב, כך שמה שנקרא, נולדתי לתוך זה, והבנתי שאם לא נקים קול זעקה שום דבר לא יקרה. אבל זה היה בעיצמות נמוכה ובטח לא חשבתי שאהיה אחת ממובילות מחאות הנשים בישראל, מי חשב על הפגנה, לא בזמן הקריירה הספורטיבית שלי, וגם לא כשפרשתי".
אז איך הכול התחיל?
"הכי במקריות. היה קמפיין המונים של קבוצת בונות אלטרנטיבה שביקש לסייע לאפרת אנשל שהותקפה באכזריות על ידי בעלה שעמד להשתחרר מהכלא. זה היה לפני כשנתיים, חצי שנה בכלל אחרי שקבוצת 'בונות אלטרנטיבה' הוקמה על ידי מורן זר קצנשטיין בשנת 2020 לאחר האונס הנורא של הנערה באילת. חברות שלי ביקשו בעצם שאתרום. נכנסתי לדף התרומות והתחלתי לקרוא על איזו קבוצה מדובר, קראתי ומאוד מאוד התחברתי. החלטתי שאני מצטרפת בהתחלה בעצימות נמוכה, אבל מהר מאוד נשאבתי ופתאום מצאתי את עצמי מארגנת השטח של כל הקבוצה, שבהתחלה מנתה פחות מעשר נשים, והיום היא חולשת על מאות".
דבקותה של ליעד במטרות הקבוצה וביחוד בפעילויות שונות בהן היא פעלה שגרמו גם לתיקון עוולות בתחום המגדרי, הביאו אותה להיות אחת מהמובילות בישראל בתחום קידום זכויות הנשים. כאמא לתאומים (הבת אריאל והבן יהונתן) המגדלת אותם באושר עם בעלה אמיר קרני, ליעד הרגישה כי מאבקיה הם גם למעשה שליחותה למען דור העתיד של משפחות שרוצות לחית פשוט את חייהן מבלי שייפגעו להן הזכויות. ככה למעשה היא הפכה בזכות מיצג 'סיפורה של שפחה' להירשם בדפי ההסיטוריה של המחאה נגד הרפורמה המשפטית בישראל.
הגלימה והכובע
המיצג ששאב השראה מספרה של הסופרת הקנדית מרגרט אטווד, "סיפורה של שפחה" וקיבל את השם "מחאת השפחות", צבר תאוצה מטורפת בישראל עם השתתפות של כ-23 אלף נשים בעשרות מוקדים, ועורר הדים נרחבים בכל העולם שהגיעו אפילו לסופרת אטווד בעצמה ששיתפה סרטון של המחאה בעמוד האינסטגרם שלה והוסיפה מילה אחת: "מדהים!".
סואץ-קרני: "המיצג הוא לא יוזמה מקורית שלנו, עוד הרבה לפני המחאה אחרי חוק ההפלות בארצות הברית, מישהי שלחה לנו סרטון על מיצג זהה שנעשה בקליבלנד כמדומני. נדלקנו, ואמרנו לעצמנו ננסה לעשות את זה מתישהו. כשהחלה החקיקה והבנו שבעקבותיה עלולה להיות פגיעה אנושה גם בזכויות הנשים, נכחנו בהפגנה הראשונה ברחוב קפלן. ואחרי שהיא הסתיימה, אמרתי למורן (זר קצנשטיין, יו"ר קבוצת 'בונות אלטרנטיבה' א.א) 'שמת לב שלא דיברו על זכויות הנשים? את חייבת לעלות ולדבר'. בהפגנה הבאה מורן הייתה כבר על הבמה, ואנחנו הגענו עם חולצות אדומות. כשחזרנו אחת הבנות הזכירה לנו בווטסאפ הקבוצתי את המיצג ההוא מארצות הברית. החלטנו ללכת על זה, למזלנו, היינו כשלושה שבועות לפני פורים, והחלטנו לרכוש גלימות אדומות. את הכובעים מישהי הביאה את חמותה כדי שתתפור, ואחת מבנות הקבוצה שיש לה סטודיו אופנה, תרמה את הסטודיו והתחלנו לייצר, בהתחלה כמה עשרות בודדות.
"הפעם הראשונה שעלינו עם המיצג הייתה בירושלים ופתאום זכינו להד תקשורתי נרחב, וזה התפוצץ למימדים אסטרונומיים מה שנקרא, והשאר היסטוריה. למותר לציין, שהלוגיסטיקה, שאני כמארגנת שטח, הייתי אמורה להפעיל הפכה למשהו בלתי רגיל. שלא יהיו טעויות, אף אחד, אף אחת, אף גורם, אף מוסד, אף עמותה, לא נתן לנו שקל. מישכנו כולנו את החיים שלנו בשביל זה. כולן עסקו בהתנדבות, מרמת קניית הלבוש, תפירתו ועד לרמת השינוע למוקדים מקריית שמונה ועד אילת".
יש תקווה
עתה, אחרי השהיית החקיקה, את סואץ-קרני מעניין רק דבר אחד בימים אלו: לאחות את השבר והקרע שנוצר בעם: "בתכל'ס 80% מהישראלים מסכימים על 80% מהדברים. למה אנחנו לא יכולים לחיות ביחד?", אומרת ליעד. "עד היום מאז קום המדינה חיינו מאיום חיצוני אחד לאיום שני. עכשיו הגיעה ההזדמנות שלנו לשבת יחד, לעשות חוזה חדש בינינו, בין בני העם שלנו, שהוא מכל קצוות הקשת הפוליטית, נשים גברים, דתיים, חילונים. איך חיים עם כל זה יחד, פסק הזמן הזה שניתן לנו הוא הזדמנות מעולה ליצור סדר יום חדש, חוזה חדש ראשית בינינו, ושנית, בינינו לבין השלטון. אמנה חדשה, שתביא בחשבון את כל הדברים.
קראו גם:
"בחוזה החדש הזה כולם יצטרכו לוותר, גם הצד הליברלי, גם השמרני, גם הדתיים, וגם החילוניים, כדי שנוכל לחיות כאן יחד בשלום. צריך תיקונים במערכת המשפט, נעשה אותם, אבל עדיין שתהיה מערכת איזונים ובלמים, שהרוב לא יבואו ויכפה על המיעוט, ולהיפך. צריך חוקה שתעגן את זכויות הפרט כנגד עריצות הרוב, לא משנה איזה.
את אופטימית?
"אני מאוד אופטימית עכשיו, מה שראיתי במחאה הזו, שהיא ממש חוצת מגזרים, חוצת דעות, חוצת דתות, היו כאן נשות ימין שהתלבשו כשפחות, היו מבוגרות בנות 80, היו גם נערות, היו כאן גם דתיות וערביות, כולן רוצות לחיות יחד, לא רוצות את הקרע הנורא הזה. הן הבינו כמו שאני שבהורדת ידיים אף אחד לא מנצח, יש רק מפסיד אחד - וזה העם. אני באמת מאמינה שיצאנו לדרך חדשה שהלוואי ותביא אותנו לצמוח ולהיות חזקים הרבה יותר ממה שהיינו".
