השבעה באוקטובר תפס את ניר דורפמן באמצע ברית מילה שביצע באוקראינה. מכיוון שהוא גם חבר באיחוד הצלה, הוואטספ שלו נשטף בהודעות, ומיד הוא הבין שקורה משהו חריג בארץ. כשקיבל את התמונה המלאה הוא עלה במהירות על המטוס הראשון והספיק לחזור לארץ לפני שהטיסות אליה הופסקו.
אז מי הוא האיש שרבים חבים לו את חייהם, ורבים עוד יותר אומרים לו תודה בלי סוף? דורפמן הציל מאות אנשים מבת ים והסביבה ב־20 השנים האחרונות, אין כמעט תינוק שלא נפגש איתו אישית, וכשיש לו ממש מעט זמן, הוא גם מקדיש אותם לאשתו ולשמונת ילדיו
דורפמן (42) מתגורר בשכונת החרדית קריית באבוב במרכז בת ים. קשה להגדיר את המקצוע של ניר (כך הוא מבקש שיקראו לו), כי הוא גם רב, גם מוהל, מגיש עזרה ראשונה, נהג אמבולנס, מאמן ג'ודו, מתנדב בזק"א, בכיר באיחוד הצלה, מנהל משמרות במשטרה, מתנדב בארגון ידידים, מייסד עמותת 'מאפה טוב', וזו רק ההתחלה. אבל מה שהוא ראה בשבועות הראשונים של המלחמה, לא היה דומה לשום דבר אחר.
קראו גם:
"אני מתנדב בזק"א כבר שנים על שנים, הייתי בכל הפיגועים בארץ, כבר ראיתי דברים קשים, אך לא כמו בתקופה זו", הוא מספר. כשהגיע שלב זיהוי הגופות במכון לרפואה משפטית באבו כביר, היה מקרה אחד שהסעיר אותו במיוחד: "מיינו שקית אחר שקית של גופות שהגיעה אלינו. בשלב מסוים, פתחתי שקית אחת נוספת של גופה והיו שם שלושה ילדים קטנטנים. כבר לא ניתן היה לזהות אותם - איברים איברים. אני בן אדם חזק מאוד בטבע שלי, אבל הדבר הזה שבר אותי לחלוטין".
לקחת את זה איתך הביתה?
"פחות שיתפתי את המשפחה, דרך משרד הבריאות נתנו לי טיפול פסיכולוגי. הבנתי שצריך להמשיך את החיים. החיים שלי מורכבים גם מאבל וגם משמחה של ברית, גם ממשפחה וגם מהצלה".
ג'ודו ותורה. "המאמן שלי החזיר אותי בתשובה"
הוא נולד בדרום תל אביב למשפחה חילונית לחלוטין. נכד לסבא ולסבתא ניצולי שואה, הוא ושני אחיו היו רחוקים מאוד מכל מה שקשור לדת ולמסורת. הוא למד במגמה ריאלית בתיכון אורט סינגלובסקי, ואף החל להתמחות בג'ודו. הוא היה כל כך טוב בספורט זה, כך שהחל לטפס ברמות, ניצח בתחרויות מוכרות, וכשהגיע לחגורה חומה – כבר החל להדריך ברמת גן בני נוער וצעירים מכל הארץ, ואף הרוויח מכך את לחמו: "במהלך הג'ודו, התחלתי קצת לחזור בתשובה", הוא מספר, "המאמן שלי הוא למעשה מי שהחזיר אותי בתשובה, והלכתי קצת לשיעורי תורה. לאט לאט התקרבתי, וזה היה עולם שממש לא הכרתי".
ככל שעברו שנות הבגרות של ניר, כך הוא הלך והתעמק בדת: "ההורים שלי חשבו בהתחלה שזה יעבור, קטע של אופנה או נעורים, אבל גם כיבדו אותי. לא ידעו שזאת תהיה מהות חיי, אבל עד היום אנחנו בקשר מצוין בין כל בני המשפחה".
ניר התגייס לצה"ל, אולם לא זכה להיות ספורטאי מצטיין ונאלץ לוותר על הקריירה שייחל לעצמו בתחום הג'ודו: "קיוויתי להמשיך בספורט, אבל ראיתי שזה כבר לא ניתן מבחינת זמנים. איך שסיימתי את הצבא, נכנסתי לישיבה – ומשם למעשה התחלתי את החיים החרדיים שלי", הוא מספר, "אחרי שנתיים כבר התחתנתי עם קטי. כיום היא עקרת בית שמטפלת בשמונת הילדים שלנו, וזה תפקיד שאין שני לו. הקטן בן שנתיים וחצי והגדול בן 21".
ניר מספר כי כשהחליט שהוא חוזר בתשובה, הוא יעשה זאת, אבל רק אם יקדיש כל רגע מחייו למען הציבור: "החלטתי לעשות את זה בכל דרך אפשרית וכל הזמן, מה שנקרא 'לקדש שם שמיים ברבים', כלומר להיות היהודי הטוב ולהיות אדם טוב". מאותו יום החל להתנדב באינספור ארגוני חסד (זק"א תל אביב, איחוד הצלה, ידידים ועוד), וזאת לצד השתתפות פעילה במשמרות במשטרת ישראל ושאר גופי הצלה וביטחון.
המוהל המעופף. "ביקרתי ביותר משלושים מדינות"
"הוסמכתי למוהל ב-18 השנים האחרונות, ומהלתי אלפי על אלפי ילדים ובכל העולם. אני המוהל הרשמי של אודסה באוקראינה, ובשם ארגון "ברית יוסף יצחק" שולחים אותי מטעם חב"ד כמוהל הרשמי שלהם לכל מקום, וכבר ביקרתי ביותר מ-30 מדינות כדי למהול תינוקות, אם זה סינגפור, סיביר, בודפשט או איביזה, כל חור בעולם שאין מוהל, אני מגיע לשם".
דורפמן מוכר בבת ים, ובישראל בכלל, גם אחד מן היחידים בארץ שעושה בריתות למבוגרים בחדר ניתוח: "יש בארץ אוכלוסייה גדולה שמגיעה ממדינות חבר העמים, שלא יצא להם לעשות ברית מילה בארץ מולדתם, ולכן אנו עושים פעולה כירורגית זו פה בארץ. במהלך 30 השנים האחרונות, אפשר לספור בקלות כ-100,000 מבוגרים שעשו ברית בארץ".
אני מבין שאתה מסתובב בכל מקום עם כפפות של עזרה ראשונה?
"במהלך המלחמה נהגתי באמבולנס בדרום וטיפלנו בהרבה מקרים של הצלה, אבל הכפפות תמיד אצלי בכיס. לך תדע מתי צריך לעשות החייאה".
אחד המקרים הדרמטיים שבהם זכה להציל חיים היה דווקא בספרד. "ישבתי לפני כמה שנים במסעדה בספרד עם הרב הראשי של ברצלונה. פתאום שמעתי מישהי נשנקת בקצה האחר של המסעדה. קמתי במהירות, תפסתי אותה מאחור ועשיתי לה 'היימליך', זה כמובן הציל אותה. אנשים היו בשוק מסביב איך אדם עם כיפה שחורה טיפל בגברת. בסינגפור אירעה תאונת דרכים מול העיניים שלי. הוצאתי שתי כפפות שתמיד איתי בכיס, והתחלתי להגיש עזרה ראשונה. אנשים היו המומים, ואמרו 'הוא יהודי', 'מה אתה עושה פה', 'למה בן אדם מסתובב עם כפפות', ניסיתי להסביר להם שאני מארגון הצלה בישראל. לא תמיד זה נקלט אצל אנשים, בטח שלא בארץ זרה. אני תמיד זמין לכל דבר שצריך ואני חייב לציין שזה 24/7 ו-365 יום בשנה, כולל ביום כיפור".
זמין כל הזמן. "ההודעות פתוחות אצלי כל היממה"
אתה חרדי, מה הכוונה 24/7?
"אני מתנייד עם אופנוע כבד של איחוד הצלה. האופנוע משמש להצלת חיים במהלך שבעה ימים בשבוע. בין תפקידיי, אני משמש גם כרכז הלשכה של כל אזור השפלה באיחוד הצלה: ההודעות פתוחות אצלי כל היממה וכל הזמן, ואני תמיד מוכן לזנק עם האקדח, מכשיר קשר והטלפון עליי. איתם אני הולך גם לבית הכנסת ולכל מקום. למעשה, לא הייתה שבת אחת שלא הפריעו לי באמצע קידוש, או יום כיפור אחד בבת ים, שבהם לא הוקפצתי. בכל שבת יש לנו כ-50 מקרים של עזרה ראשונה בעיר או בסביבה, וזה יכול להיות חוסר הכרה, טביעה בים, התקף לב, תאונות דרכים, וזה רק בשבת האחרונה".
המשפחה מקבלת את זה שאתה סביב השעון?
"המשפחה מקבלת את העובדה שאני מסביב לשעון, הם מבינים שזה הצלת חיים, אבל זה לא קל. אני משתדל ללכת עם הילדים בשבת לחוג תהילים, אבל אני צריך להיות קרוב לאופנוע, זה הייעוד שלי".
אתה יוצא לנופש?
"פחות לנופש, אבל כשאני יוצא לא אחת לבריתות לחו"ל, זה מבחינתי הנופש שלי".
אני מבין שיש גם עמותה שהקמת?
"פתחתי ארגון שנקרא 'מאפה טוב' והפרויקט הזה צבר תאוצה במיוחד במלחמה האחרונה. יחד עם כל המתנדבים שלי, אנו מחלקים עוגות וממתקים לאלמנות וליתומים. כל שבוע האלמן או האלמנה או הילדים מקבלים איזשהו מאפה טרי, ממתק, משחק צביעה, חוברת עבודה ועוד. וזה כל יתום בבת ים – ולא רק יהודים, אין הבדל. הכל מגיע מתרומות של אנשים טובים. לצערי הרב, לא מזמן הצטרפו אלינו כמה יתומים מהמלחמה. כך למשל בט"ו בשבט כל ילד או אלמנ/ה קיבלו צלחת גדולה של פירות יבשים, זה יכול להיות בפורים מסיכות ותחפושות, בחנוכה כולם קיבלו נרות שמן מהודרים. אני דואג שיקבלו את הדברים הטובים ביותר. לא יד שנייה, ובטח שלא פחות ממה שאני מביא לילדים שלי".
המשפחה מעורבת במה שאתה עושה?
"בדיוק כמוני, כך אני גם מחנך את ילדיי. הבן הגדול שלי סיים עכשיו קורס חובשים של שמונה חודשים, והיום הוא חובש באיחוד הצלה. הילדים הקטנים עוזרים להכניס ולמיין חבילות ולמארזים אישיים עבור אלמנות ויתומים. כל כל המשפחה מתנדבת בארגון ידידים, ורק השבוע אשתי הוקפצה כמה פעמים לסייע בכלי רכב שלא נדלקו בגלל הגשם וההצפות. יש לה בוסטר, מצברים ומסייעת לכל מי שניתן. הבן הנוסף הוא מוקדן בידידים. אני מרגיל את המשפחה לחסד מההתחלה".
דורפמן מסיים את השיחה בבהילות, הוא מספר שיש לו מקרה של חייל מבת ים שנמצא בלב עזה ואיבד את התפילין שלו: "ראיתי אתמול הודעה בפייסבוק שהוא איבד את זה, ומיד פניתי להכין לו תפילין חדש, כולל טלית ודאגתי לרקום את השם שלו. עכשיו קיבלתי הודעה שזה מוכן".
איך תביא לו את התפילין?
אני נוסע דרומה להביא לו. אם צריך, ניכנס גם ללב עזה".
