עם פתיחת שנת הלימודים השבוע והחזרה למסגרות, הילדים עומדים בפני אתגר כפול: השגרה החשובה ללימודים ולמפגשי חברים, אך בו בזמן גם החשיפה להשפעות שונות, בהן שליליות. רצוי שתדעו: מאחורי הקלעים, ובחלק מבתי הספר בארץ, קיים מנגנון גיוס ילדים ובני נוער לפעילות פלילית, תהליך הדרגתי שבו עבריינים מנצלים את נקודות התורפה של הנוער ואת מבנה בית הספר עצמו.
עבריינות כמחאה
"אין נער שמתעורר בבוקר ומחליט להיות עבריין", מסביר רב פקד (בדימוס) אברהם לוי, ששירת שנים רבות ביחידת הנוער של המשטרה. "בדרך כלל מדובר בשילוב של גורמים: מצב סוציו־אקונומי ירוד, חשיפה לאלימות בבית או בסביבה, חוסר השגחה הורית ובעיקר רצון להשתייך. בגיל ההתבגרות, הזהות האישית מתגבשת וקבוצת השווים מקבלת חשיבות עצומה. לפעמים, הצטרפות לחבורת רחוב או ארגון פשע נתפסת כדרך לזכות בכבוד, במעמד ובביטחון, שחסרים בבית או בבית הספר".
ד"ר יעל כהן, פסיכולוגית קלינית המתמחה בנוער בסיכון, מציעה נקודת מבט נוספת: "נוער שגדל בשכונות מצוקה או בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, חש לעיתים קרובות תחושת קיפוח עמוקה. עבורם, לפעמים, עבריינות היא לא רק דרך לשרוד אלא גם סוג של מחאה נגד הממסד והחברה שבעיניהם התעלמו מהם. הם מרגישים שאין להם מה להפסיד, ולכן הסיכון נתפס כמשתלם".
רב פקד לוי, אשר בילה חלק ניכר משירותו בסמטאות יפו, מספר כי "חלק מהצעירים מושפעים מדמויות עברייניות, והן משמשות כמודל שלהם לחיקוי. אלה ילדים ממשפחות שבורות, והם מאמינים שזו הדרך היחידה לצאת ממעגל העוני. אם הילד רוצה להיות עבריין, הוא יהיה עבריין. כך למשל, הוא יכול לקבל 5,000-6,000 שקל בחודש כדי להסתובב ולאיים על תושבי השכונה באקדח. הנער נוסע על קטנוע חדש שקיבל כדי להעביר סמים, תמיד יש לו בכיס מזומן, החברים רואים שהוא קונה ג'ינס חדש ב-900 שקל, ועבורו זה מעמד ויוקרה".
ה'חברים' החדשים
על פי נתוני הלמ"ס, בשנת תשפ"ג (2023), נפתחו תיקים פליליים לכ-5,615 בני נוער בגילים 12-18, המהווים כ-4.8 תיקים על כל 1,000 בני נוער בגילים אלו. עם זאת, יש לציין כי מדובר בירידה ניכרת לעומת נתונים משנים קודמות.
אולי יעניין אתכם:
על פי ניתוחי המשטרה, קיים קשר בין מצב סוציו־אקונומי ופשיעה בקרב נוער. בערים מרכזיות כמו תל אביב וירושלים, העבירות הנפוצות בקרב נוער הן עבירות רכוש (כמו גניבה, פריצות לבתים ומכוניות). באזור השרון, ראשון לציון, אשדוד, אשקלון ועוד אפשר לפגוש הרבה עבירות סייבר, הטרדות ברשתות חברתיות ומידע פוגעני. לעומת זאת, ביישובי פריפריה, בפרט במגזר הערבי והבדואי, ישנה שכיחות גבוהה יותר של עבירות אלימות חמורות, כגון שימוש בכלי נשק, סחיטה באיומים וריבוי מקרי רצח בתוך המשפחה או החמולה.
בניגוד לתפיסה הרווחת, הגיוס אינו מתבצע תמיד על ידי עבריינים מבוגרים שמגיעים מבחוץ. לרוב, הגיוס נעשה על ידי 'מתווכים' - תלמידים מבוגרים יותר, חלקם בוגרי בית הספר, או אחים גדולים שמוכרים בסביבה ונהנים ממעמד מסוים בקרב קבוצת השווים. הם פועלים בשליחות של גורמים עברייניים חיצוניים, או כחלק מארגון עצמאי קטן שהקימו. המתווכים הללו מזהים מראש את הילדים הפגיעים ביותר. אלה יכולים להיות ילדים המגיעים מרקע חלש, ילדים שחווים בדידות או דחייה חברתית, או כאלה שמחפשים 'ריגושים' או רוצים לצבור כוח ומעמד חברתי.
"כשהייתי בן 15 התחלתי לבלות עם חברים חדשים שפגשתי בבית הספר. הם היו מוכרים במשטרה, אבל מבחינתי הם היו האחים הגדולים שלי", מספר ג' מבת ים, כיום בן 22, שבעברו עסק בפעילות פלילית. "התחלנו בקטנות, פריצות למכוניות. בהתחלה הייתי בודק אם אין מישהו בקרבת מקום, אבל מהר מאוד נשאבתי עמוק יותר. התחלתי לסחור בסמים ובכסף מזויף. בשכונה שלנו, זה היה הדבר ה'נכון' לעשות, הדרך היחידה להרוויח כסף ולקבל כבוד. לא היה לי אף אחד שיגיד לי 'תפסיק, זה לא נכון', או שיציע לי אלטרנטיבה".
טיפול או ענישה?
כפי שצוין לעיל, מספר הקטינים שעמדו לדין ירד באופן ניכר בשנים האחרונות. בשנת 2005, כמעט 6,000 קטינים קיבלו פסק דין, בעוד שבשנת 2022 המספר צנח ל-2,043. "יש היום הבנה רחבה יותר שבית משפט ובית כלא הם לא הפתרון היחיד, ובטח לא הטוב ביותר, עבור בני נוער", מסביר רפ"ק לוי.
"בשנים האחרונות, אנו רואים עלייה בשימוש בגישות אלטרנטיביות. במקום לשלוח נער לכלא, אנחנו מנסים להפנות אותו לתוכניות שיקומיות, עבודה בשירות הציבור וטיפול פסיכולוגי. זה לא אומר שאין ענישה, אבל המטרה היא לתת לו הזדמנות אמיתית לחזור למוטב, בלי להטביע אותו בסטיגמה פלילית".
ד"ר כהן מסכימה: "כשהמערכת מתייחסת לנוער עבריין כאל מי שצריך עזרה ותמיכה, ולא רק כאל מי שצריך להיענש, אנחנו מגדילים משמעותית את הסיכויים לשיקום. ילדים ובני נוער זקוקים להדרכה, גבולות ברורים, ובעיקר, למישהו שמאמין בהם. כשאנחנו מצליחים לספק להם את המסגרת הזו, אנחנו לא רק מונעים מהם לחזור לפשע, אלא גם נותנים להם כלים להפוך לאזרחים יצרניים ותורמים לחברה".
לוי: "חלקם רואים בכך הזדמנות יחידה לצאת ממעגל העוני. הנער נוסע על קטנוע חדש שקיבל להעברת סמים, יש לו מזומן, החברים רואים שהוא קונה ג'ינס ב-900 שקל, ועבורו זה מעמד ויוקרה"
הורים, ראו הוזהרתם: שיטות הגיוס העיקריות
פיתוי והבטחות: השיטה הנפוצה ביותר. המגייסים מציעים לילדים פתרון קסם לבעיותיהם: "אין לך כסף לקנות את הסניקרס שאתה רוצה? בוא תעבוד איתנו, תוכל להרוויח הרבה בקלות". ההבטחות כוללות רווח כספי מהיר, מעמד חברתי (השתייכות ל"חבורה"), וביטחון אישי מול גורמים חיצוניים.
הדרגתיות והסלמה: התהליך מתחיל בעבירות קלות ולא מאיימות, כמו גניבת חטיפים ממכולת שכונתית או הפצת תכנים לא הולמים ברשתות החברתיות. לאחר מכן, הם מועברים למשימות מורכבות יותר, כגון מכירת סיגריות או סמים קלים לתלמידים אחרים. המעבר ההדרגתי מקשה על הילד לזהות שהוא כבר חלק מעולם פלילי, והוא נשאב עמוק יותר ויותר.
שימוש בכוח ובאיומים: כאשר הפיתוי לא עובד, המגייסים עוברים לטקטיקות אלימות יותר. הם עשויים להפעיל לחץ חברתי קשה, להפיץ שמועות מזיקות, או להשתמש באלימות פיזית כדי להכריח את הילד להצטרף. ילדים שנתפסים כחלשים או מבודדים הם המטרות העיקריות לאיומים אלה.
