"אור בבית"
נעמי זרביב מנתניה אמא לשלישיית בנים, אושפזה חודשיים וחצי לפני הלידה במחלקת היריון בסיכון ב'לניאדו'. בעלה דילן, שהה מרבית זמן האשפוז במילואים
ההורים: נעמי זרביב, עקרת בית, ודילן, קצב בעסק משפחתי, שניהם בני 31, עולים יחסית חדשים מצרפת והוריהם של נאור, לאל ומילן.
"ההיריון היתה תקופה מאוד קשה עבורי. הייתי מאושפזת חודשיים וחצי בבית חולים לניאדו. בשבוע 23 הגעתי לבדיקה והרופאים היו די פסימיים בהישרדותם של העוברים. כמובן שדילן, בעלי, היה במילואים לאורך מרבית זמן ההיריון, וההיעדרות שלו הקשתה עליי, אבל כשהוא הגיע הכל היה טוב. אני תמיד האמנתי בעזרת הקב"ה שזה יהיה בסדר, האמנתי תמיד שהכל יהיה טוב ושאלד את שלושתם".
כך מגדלים שלישייה: "לא אשקר, לגדל שלושה תינוקות זה מאוד קשה. זה אתגר כל יום מחדש. הם עדיין בגיל שקמים בלילה לבקבוקים. בנוסף לזה, הם כל יום במעון, מה שאומר שהם נדבקים בווירוסים וחוזרים חולים. אם אחד חלה, אז רוב הסיכויים שהשניים האחרים גם יפתחו תסמיני חום. אבל בסוף, זה אושר גדול. הם עדיין קטנים והם כבר חברים הכי טובים, משחקים האחד עם השני כל הזמן".
המסר שלי: "אני רוצה להעביר להורים עתידים, לא משנה אם זה ילד יחיד או תאומים או שלישייה - לא לוותר אף פעם כי עם הזמן הכל נהיה יותר קל ואתם תשכחו מהרגעים הקשים שהיו. הבית שלנו התמלא באור".
קראו גם:
"בלתי נפרדות"
רחלי שמואילוב מחריש מספרת על הפסקת לימודים אקדמיים בעקבות ההיריון, על לידת תאומות בלידה רגילה שארכה לא פחות מ-40 שעות. ועל הלק שהיא מרחה לתאומות שלה על זרת הרגל כדי להבדיל ביניהן
ההורים: רחלי שמואילוב (24) עקרת בית, וליאור (25) עובד בכיר בפריגת, הורים לנויה וליה תאומות, ולבת נוספת בת חודשיים.
"ההריון של הבנות היה לא קל, זה הרגיש שהוא לא נגמר, המון מעקבים במחלקה, הרגשה כבדה, מתישה, וכל זאת תוך כדי שאני לומדת לתואר ועובדת, אבל ברוך השם לא היו סיבוכים קריטיים, ילדתי אחרי 40 שעות. אין ספק שלמרות הקושי, זה היה שווה את שתי הבנות המהממות שלי, נויה וליה.
כך מגדלים תאומות ותינוקת טרייה: "אני מסתדרת איתן טוב. אבל אם נודה על האמת, בחצי שנה הראשונה היה לי קשה מאוד, אולי החצי השנה הקשה ביותר בחיי, אבל למזלי, הייתה לי עזרה. עברנו לבית חמותי והיא עזרה לי המון. כדי להבדיל ביניהן מרחתי על הזרת של הרגל שלהן לק שונה. היום כשהן בנות שנתיים זה יותר קל, הן מבינות ויותר עצמאיות.
"היתרון בתאומות שהן מעסיקות אחת את השנייה ולא ניתן להפריד ביניהן. החיבור שלהן זה משהו שאי אפשר להסביר במילים. אנחנו נעזרים במשפחה כשאפשר אבל לא תמיד זה זמין. בעלי עוזר לי המון אחרי העבודה ובלילות. הוא אבא מדהים. אנחנו משתדלים לתמרן הכל ביחד ולא להזניח את הזוגיות שלנו".
המסר שלי: "ללא ספק אין אושר כזה, תאומים זו מתנה ענקית. והחיבור ביניהן זה משהו שמרגש אותי כל יום מחדש".
"הכל שווה את זה"
דגנית לוי-מכלוף מנתניה, אמא לשני בנים, מספרת על סיבוך מורכב שהתגלה במהלך ההיריון ובעיקר על הסיפוק שאחרי הכל: "כל הקשיים שעברנו פשוט שווים את זה"
ההורים: דגנית (38) ושימי (שמעון) מכלוף (42). שניהם מורים בתיכון אורט יד ליבוביץ בנתניה. הוא רכז מגמת מדעי המחשב והנדסת תוכנה. היא רכזת מגמת ניו מדיה, עיתונאות ופרסום בדיגיטל. דגנית גם דוקטורנטית במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית. הורים לתאומים זהים לביא שלום ומיכאל.
"ב־28 בנובמבר 2024 ילדתי תאומים זהים בשבוע 31+1. אני אומנם ילדתי בבלינסון, אך בחודשים הראשונים של ההיריון הייתי במעקב של הרופאים המדהימים בלניאדו, ד"ר יעל פסטרנק וד"ר ניר דובדבני. החל משבוע 20 הייתי בשמירת הריון בבית ובשבוע 28 אושפזתי להשגחה בבילינסון שם ד"ר ניר דובדבני והצוות המדהים שלו טיפלו בי.
"ילדתי בשבוע 31 בניתוח קיסרי דחוף. לאחד התאומים היה עם selective iugr ולכן היה צריך להיות במעקב רפואי מאוד צמוד. מיכאל נולד במשקל של 1,600 קילו והיה כחודש בפגיה בשניידר. לביא נולד במשקל של 1,100 קילו, והיה כחודש וחצי בפגיה".
כך מגדלים תאומים: "יש עזרה של המשפחה (לא היינו יכולים לעשות זאת בלעדיהם). יש ימים שאני נמצאת עם התאומים לבד וזה די מורכב, אבל מצליחים להסתדר".
המסר שלי: "כשהם מחייכים מבינים שכל הקשיים שעברנו פשוט שווים את זה".
"התפוצצנו מצחוק"
גיל אייזן-טפל, מעין הוד מספרת על הפנטזיה ההורית אותה גנזה ברגע שהבינה כי מדובר בתאומות: "חשבתי לגדל בת ברוגע, בשלווה, וזה הפך למרתון של עבודה אינטנסיבית ־ אבל בדיעבד לא הייתי מוותרת על זה בעולם"
ההורים: גיל אייזן טפל, פסיכולוגית התפתחותית ואיתמר טסל מהנדס כלי שייט מעין הוד. הורים לאור בן 5 ולנגה וזהר התאומות בנות שנתיים.
"בבדיקת הדופק בשבוע השביעני בתחילת ההיריון עם התאומות הרגשתי שכדאי שאני אשאל אם מדובר בתאומים והרופאה אמרה שהיא רואה רק דופק אחד ושבאמת יש איזה כתם שאולי מעיד שהיו תאומים ואחד נספג. בשבוע 12 בבדיקת שקיפות עורפית הרופא הניח את המתמר על הבטן ומייד ראו שני ראשים. בעלי ואני לא האמנו שאנחנו רואים טוב. חשבנו שזה תצלום מהזוג שנכנס לפנינו או טעות אופטית. אבל אז הרופא אמר - אתם ודאי יודעים שמדובר בהיריון רב עוברי. חשבתי שהוא צוחק עליי וענינו שאנחנו לא יודעים. אז הוא אמר 'כן, תאומות זהות'.
"היינו בהלם הכי גדול שחווינו בחיינו. התחלנו להתפוצץ מצחוק ואז עלה פחד ולחץ ושוב צחוק. בימים שלאחר ההבנה שמדובר בתאומות הרגשנו כאילו באבל על אובדן הפנטזיה ההרמונית של גידול ילד בן 3 ותינוקת אחת. אחרי שלושה ימים הפנטזיה השתחררה והתחלנו לבנות פנטזיה חדשה על ילד בן שלוש ושתי תינוקות. לחברים הכי טובים שלנו יש גם תאומים זהים וקיבלנו מהם הרבה הכוונה".
כך מגדלים תאומות ועוד ילד: "לאחר שהבנות נולדו היינו עטופים בעזרה יום יומית של בני המשפחה. כולל עזרה בלילות. הבנות היו מופרדות באיזורים שונים של הבית חולים כי נגה הייתה זקוקה לתמיכה של הפגיה בעוד שזהר הייתה בביות מלא ולכן ההורים שלנו ישנו איתנו בבית החולים בעוד אני ואיתמר מג׳נגלים בין מחלקת יולדות ב׳ , לפגייה ולבית עם הבן הבכור שלנו. למזלנו זכינו במשפחה מופלאה שעזרה לנו בהכל".
המסר שלי: "זה מעבר מטורף כהורה להיות מוכוון לילד אחד ובן לילה מוכוון לשלושה ילדים. אבל למזלנו הילדים פשוט מדהימים ודואגים האחד לשני ממש מהרגע הראשון".
"הכי מתוקות בעולם"
תמר שילה מפרדס חנה, יוצאת תוכנית "האח הגדול", חברה בהרכב הסטנדאפ "אנדרדוס" ומחברת הספר "ארבע רווקות והקדוש ברוך הוא", משתפת על לידת התאומות שלה בגיל לא צעיר ובלי הרבה שינה. והיום? "אושר אחד גדול"
ההורים: תמר שילה (39), סופרת תסריטאית וסטנדאפיסטית, בעלה, מתניה קינן, מכונאי עובד בחברה שמתמחה בארונות חכמים. הורים לרועי ואיתי ולתאומות שקד וכרמל.
"זאת הייתה הפתעה מאוד מצחיקה. לאח שלי יש תאומים ומאוד פחדתי שיהיו לי תאומים משום מה ואז ממש בתחילת ההיריון השלישי התעוררתי עם מחשבה שאולי זה תאומים ורצתי לבדוק את זה. ביקשתי מטכנאית האולטרסאונד לוודא שיש דופק ושיש שק אחד. היא בדקה והיא אמרה שאכן יש דופק ברוך השם ואכן זה שק אחד, ואז התחלתי להגיד מזמור לתודה, ולפתע היא אמרה 'אבל בתוך השק יש שניים'. אז לרגע אחד צעקתי שאני לא מאמינה, אבל ישר הלב שלי התמלא בהתרגשות והודיה וברוך השם ההיריון עבר בטוב.
"הגענו משבוע 13 למרפאה של ד"ר יעל פסטרנק וד"ר ניר דובדבני ב'לניאדו' וקיבלנו ליווי פשוט מקצועי, אנושי ועוטף. בשבוע 34 עברתי ניתוח קיסרי והבנות נולדו ברוך השם בריאות והיו בפגיה 21 יום. נכנסנו משפחה של הורים פלוס שניים ויצאנו הורים פלוס ארבע".
כך מגדלים תאומות ועוד שניים: "זה אירוע שהוא מאוד בלתי צפוי ודורש המון השקעה והמון לנשום עמוק ולנסות לצחוק מהכל. הסביבה מאוד נרתמת, ההורים שלי ושל בעלי מאוד עזרו, אבל יש גם לילות ללא שינה ויש קושי, אבל זה קושי מבורך. כדי להרגיע את עצמי ואת בעלי הייתי פשוט כל הזמן מזכירה לעצמי שזאת תקופה קצרה יחסית ולעבור את השנה הראשונה בלי לנסות לעשות משהו אחר פשוט לתת לבית להתרגל לחידוש הזה".
המסר שלי: "היום, שנתיים וחצי אחרי, זה פשוט אושר. כל מה שהורים לתאומים אחרים הבטיחו לנו קרה. הילדות משחקות ביניהן, מצחיקות האחת את השנייה. זה פשוט הדבר הכי מתוק בעולם וזה ממיס את הלב".
______
"אין מתנה שווה מזו"
ד"ר יעל פסטרנק מנהלת המרפאה להיריון מרובה עוברים במרכז הרפואי לניאדו על הסיבוכים האפשריים ורגעי האושר
"היריון של תאומים זהים או של תאומים כחלק משלישיה נוצר כתוצאה מהתפצלות של עובר החל מהיום הרביעי להיווצרותו. ישנם גם תאומים זהים שאינם חולקים שילייה ולעיתים לא יודעים שהם זהים אם הם התפצלו לפני היום השלישי להיווצרותם. אנחנו לא יודעים לגמרי למה זה קורה, אבל כן יודעים שבהיריון של הפריה חוץ גופית זה נפוץ פי עשרה".
מה הסיכונים המרכזיים בהיריון כזה?
"בהיריון כזה שבו שני עוברים חולקים שיליה ישנם סיבוכים ייחודיים. יש כלי דם שעוברים מהשליה מעובר אחד לשני, וב-15-10% מהמקרים מתפתחת תסמונת מעבר הדם בין העוברים. לרוב זה קורה באמצע ההריון, שבוע 26-16, ואז נראה עובר אחד עם עודף גדול של מי שפיר, שלפוחית השתן שלו תהיה כל הזמן מלאה והלב שלו יעבוד קשה כי יש לו עודף נוזלים.
"העובר ה'תורם' יהיה בלי מי שפיר בכלל. חשוב לזהות את זה מוקדם כי יש הליך רפואי לטיפול במצב ואותו מבצע מנהל היחידה, ד"ר ניר דובדבני, יחד עם קולגות בבית חולים אחר. לפעמים עובר אחד גדל יותר מהעובר השני ולכן גם צריך לעקוב באדיקות אחרי המשקלים וזרימות הדם לעובר. ולפעמים צריך ליילד את התאומים מוקדם כי אחד מהם במצוקה.
"לשמחתי המרפאה הזו ובכלל העבודה בתחום אם ועובר מקנה המון רגעים של נחת. בדרך כלל אם זכיתי גם להיות בלידה, לרוב בניתוח הקיסרי, זו סגירת מעגל מאוד מרגשת עבורי. וזה השכר לכל עמלי - לדעת שאני מחזיקה בידיים את העוברים האלה שהיו שחור-לבן על המסך וראיתי אותם כל כך הרבה בחודשים האחרונים, והנה- הוצאתי אותם צבעוניים, תלת מימדים ובעיקר בריאים, בידיים שלי. אין מתנה יותר שווה מזו".
