על דלת הכניסה לביתם ברעננה של דני ומירטה ורבר, הוריו של אלון ורבר ז"ל בן ה-26 שנרצח בפסטיבל הנובה ב-7.10, תלוי שלט מצמרר: "תיכנסו עם חיוך בלב וחיוך על הפנים". השלט נתלה ביום הראשון של השבעה, ומאז מקדישים השניים את עיקר יומם ומרצם כדי להעלות חיוך בעיקר בקרב שורדי הנובה ומשפחותיהם. זה גם המניע שעומד מאחורי המסע המרגש שאותו הם מתכננים - "מסע בעקבות מלאכים" - שאמור לאגד בתוכו קבוצה של ניצולים מהטבח בפסטיבל הנורא ההוא, חבריהם ובני משפחותיהם.
לא מוותרים
("הפצע חייב להגליד")
"אנחנו מאוד אופטימיים מטבענו", אומר דני ורבר (61), העוסק באבטחת תעופה ופעיל חברתי מוכר ברעננה, "כבר ביום הראשון של השבר הנורא ראינו את הפנים הנפולות, את הכאב האדיר שמקנן בלב כל מי שהגיע לדלת ביתנו, והחלטנו שאי אפשר ככה. החברים של אלון ובני המשפחות של אלו שנרצחו, מתהלכים כמו זומבים, יש כאלו שלא מסוגלים לקום מהמיטה בבוקר. כבר אז אני ומירטה אשתי, שהיא פעילה חברתית הרבה יותר ממני, הבנו שיש כאן פצע שחייב קצת להגליד, אחרת אנשים לא ימשיכו בחייהם.
קראו גם:
"התחלנו להקדיש את חיינו פשוטו כמשמעו בניסיון להביא מזור לחברים ולבני המשפחות. יש גם אוכלוסיה שקופה שלא שמים אליה לב, אני קורא להם חברים שכולים. כאלו שלא היו במסיבה אבל היו חברי ילדות של אלו שנרצחו בה. אף אחד לא מכיר בהם, והם שבורים בצורה נוראה. לבני אלון היו כמה חברי ילדות כאלו מכיתה ג', הם לא חזרו לעצמם מאז אותו יום.
"לא לכל השורדים יש משפחות תומכות, לא לכולם יש משענת, מירטה ואני החלטנו לנסות ולהיות המשענת שלהם ולנסות להקל במעט את החיים מאז. זו גם הסיבה שהחלטנו להוציא את המסע הזה לפועל. הצלחנו אפילו להכניס שני חברים שכולים, שלא היו במסיבה. אנחנו מקווים שזה ייתן להם קצת הבנה שאפשר לחיות וליהנות ושהחיים חייבים לחזור למסלול, הם צעירים מאוד, מותר להם להתקדם בחיים, הם לא צריכים להתבוסס בכאב הנורא ולא לצאת ממנו".
ומה איתכם?
"עבורי ועבור מירטה וגם עבור תום וליאן, האחים של אלון, זו סגירת מעגל. לפסוע באותם שבילים בהם אלון פסע, להשלים את הטיול ההוא שבו הוא והחברים שלו, שחלקם כבר לא איתנו, כל כך נהנו. ביום ה-7.10 אנחנו נהיה בנקודה אחת במדבר בראג'סטאן, נקודה שבה אלון וחבריו היו ונהנו מאוד ושלחו לנו תמונה למזכרת. אנחנו נהיה שם ברגע המיוחד הזה עבורם, אנחנו וכל החברים, ונקיים שם טקס לזכרם ונזעק מתוככי הנשמה, נזעק להשבת החטופים, בתקווה גדולה שעד אז הם יחזרו. זו תהיה זעקה של כאב וגם של הרבה אופטימיות, זעקה שיש בה גם תקווה".
כאמור, כדי לממש את הטיול פתח דני ורבר את קמפיין מימון ההמונים תחת השם "מסע בעקבות מלאכים", שבו כתב: "עזרו לנו לסבסד את המסע הטיפולי של קבוצת ניצולי פסטיבל נובה, פוסט טראומטיים, משפחות שכולות וחברים שכולים".
המסע יכלול טיסות להודו וחזרה, לווי של מטפל מקצועי, שיחות, סדנאות טיפול ביוגה, מדיטציה, מוסיקה ועוד ויעבור בתחנות הטיול האחרון בהודו, לפני ארבע שנים, של הנרצחים וחבריהם, שנקטע אז בגלל מגיפת הקורונה.
פוסט טראומה
("החלטנו לא להיכנע")
"מדובר ב-26 ניצולים", מציין ורבר, "חברים אישיים ובני משפחה של הנרצחים אלון ורבר ז"ל, גיא אילוז ז"ל, שחר גינדי ז"ל, עמרי אחרק ז"ל, ושל אלמוג סרוסי שעדיין חטוף בעזה. הם גיבשו תוכנית לצאת יחד לשלב חשוב במסע השיקום, בתקופה שהמדינה לא ממש מצליחה לתת מענה לצורך העצום בשיקום נפשי של כה רבים שהולכים לאיבוד".
לדברי דני ורבר, כפי שציין בקמפיין, "ניצולים רבים נתקלים בקושי עצום להשתחרר מהחרדות, מהמועקה, מתחושת הצער הנורא ואף מרגשות האשם על שבניגוד לחברות ולחברים שנרצחו לידם - הם שרדו. וזה, כך מתברר, נכון גם לחברות וחברים שברגע האחרון לא הגיעו למסיבה. לאחר חודשים ארוכים, הבינו החברים של אלון, שגורלם מכאן ואילך, תלוי ביכולת ללמוד לחיות עם הטראומה ולהתגבר עליה".
בבוקר השבעה באוקטובר ניסה אלון ורבר להימלט מהתופת במסיבה: "במכונית הראשונה בשיירת הנמלטים המאולתרת, היו אלון וחברו הטוב גיא אילוז", כתב האב בדף קמפיין גיוס ההמונים. "הם נקטלו בדרך דרומה, סמוך לגדות הוואדי שלמרגלות תל גמה, הצופה אל קבוץ רעים. אלון נהרג במקום. גיא נפצע בהיתקלות, נחטף לחאן-יונס, ונרצח שם שבוע אחר כך. במכונית השנייה, שנעה מאחוריהם, היו שחר גינדי, אלמוג סרוסי, דניאל ולדמן, נועם שי ועומרי אחרק. שחר, דניאל, נועם, ועומרי נרצחו במכונית ואלמוג נחטף לעזה. מאז כולנו מתפללים לשובו. במכונית השלישית ישבו שני זוגות. אביב קובי ונועם אבטליון, יחד עם שלו כהן ויובל יצחק. במהלך הנסיעה הם שמרו על קשר טלפוני עם אלון וגיא. כששמעו בטלפון את זעקות השבר מהמכונית של גיא ואלון, בזמן שהשניים נתקלו ברוצחי החמאס, הם סטו מהמסלול בהחלטה ספונטנית, וניצלו בדרך לא דרך.
"מאז, הם חלק בלתי נפרד מחיינו וכעת גם שותפים מלאים למסע הזה. הם היו, ולעולם יישארו, חברי ילדות. אז כשהם חזרו מהודו, הם הבטיחו זה לזה, שיחד ישובו להשלים את המסע לשם. כעת מבקשת החבורה שנותרה להשלים את המסע להנצחת חבריהם הנרצחים".
לדברי האב, סמיכות המועדים של ראש השנה ושמחת תורה, והרצון העז לחוות את הרגעים היפים שהנרצחים, החטופים והניצולים חוו יחד, הביאה אותם למסקנה שהמקום היחיד בו עליהם להיות בחודש אוקטובר הקרוב, ובו להמשיך את מסע השיקום, הוא דווקא בהודו. "לשם אנחנו יוצאים לקראת מלאת שנה לטבח הנורא. זו תהיה תחנה חשובה במסע שיקום ארוך. המשתתפים הם החברים הקרובים של אלון, גיא ושחר, שנרצחו בנובה, ושל אלמוג שעדיין חטוף בעזה".
על פי ורבר, את המסע ילווה מטפל מוסמך שהיה חלק מצוות המטפלים בחוות רונית, וליווה ניצולים רבים. במהלך המסע יתקיימו גם שיחות, סדנאות טיפוליות ביוגה, מדיטציה, מוזיקה ועוד. המסע יחל בתחילת חודש אוקטובר 2024, ויימשך כשבועיים. הוא יתמקד בפושקר שבמדינת רג'אסטאן, שם שהו הארבעה, יחד עם חבריהם, עד שנאלצו לקטוע הכל וחזור ארצה בגלל הקורונה.
כך זה התחיל
("הם חוו את הנורא מכל")
מהיממה הראשונה שלאחר בוקר השבעה באוקטובר, הפך בית משפחת ורבר ברעננה, לביתם של עשרות חברות וחברים של אלון ז"ל. "כבר למחרת, בשמונה באוקטובר, הגיעו אלינו ראשוני החברים הניצולים, לספר על הרגעים האחרונים יחד, עד שניתק הקשר. אז עדיין לא ידענו מה עלה בגורלו של אלון. השיחות הארוכות על גג הדירה, המבטים, השקט, ההאזנה למוזיקה, החיבוקים, יום ולילה ללא הפסקה, עם החברות והחברים הנסערים שחוו זה עתה את הנורא מכל, חיברו והפכו את כולנו למשפחה אחת", מספר האב.
שלושה ימים אחר כך קיבלה המשפחה את הבשורה המרה.
"אנחנו מתמודדים עם השכול הפרטי שלנו. אבל שגרת המפגשים הקבועה עם החברים של אלון חשפה את זוגתי ואותי לעולם ומלואו של מצוקות הצעירים הנפלאים האלה שהמדינה לא מסוגלת לתת להם מענה. כאן נולד רעיון המסע הטיפולי להודו והחל התכנון הקפדני, יחד עם החברים של אלון ובני משפחה, רובם ניצולים של הטבח ברעים, וכולם ללא יוצא מן הכלל - שַׁכּוּלים".
לתרומה ניתן לכתוב "מסע בעקבות מלאכים" בגוגל.