במשך ארבע שנים התמודדה אבישג גורי עם מחלת האנורקסיה, שהחלה בתיכון. המחלה כרסמה בה עד שהיא הגיעה למשקל של 35 קילו. היום בגיל 29, גורי יכולה לרשום לעצמה ניצחון. לא רק שהחזירה לעצמה את השליטה על האוכל, היא גם הפכה את השנים הקשות בחייה להזדמנות לסייע למתמודדים להחלים ודרך עמוד האינסטגרם שפתחה בשם "אני-רקסיה", הפכה כתובת לבני נוער והורים רבים.
גורי (29) שעוסקת בשיווק בחברת תכנות של למידה מקוונת, הקליטה גם פודקאסט "לגדול מהכל" על נושא הפרעות אכילה. היא מרצה בזום ובקרוב תצא בסבב הרצאות להורים ואנשי חינוך.
"מאז השבעה באוקטובר כל נושא הפרעות האכילה הוא אישיו. אין ספק שהאירועים הקשים הם טריגר משמעותי לכולם, טראומות מעוררות את זה, לאכול אובר או להיפך, לאכול מאוד מעט. אני למשל הייתי בכאוס כי הייתי אמורה להתחתן ב-9 באוקטובר ופתאום הכול התהפך. דחיתי הכל לנובמבר ואני יודעת בוודאות שזה פגע בתאבון שלי. זה עניין אבולוציוני, זה נטוע בנו, כי בעת צרה צריך לשמר משאבים בגוף, כמו מערכת העיכול. לכן דווקא עכשיו צריך לשים לב לסביבה, זו תקופה שצריך יותר מתמיד להסתכל על בני הנוער. הם אמנם בוגרים יותר היום אבל גם כולאים רגשות שזה בדיוק מה שמוביל להפרעות אכילה. מערכת החינוך חייבת לתת יותר דגש על הנושא ולראות את התלמידים. אתה אף פעם לא יודע עם מה ילד מתמודד".
בקרוב תשיק גורי את ספרה הראשון "הקללה המבורכת של החיים שלי", אותו היא מקדישה דווקא למבוגרים. "הסביבה חייבת לשים לב מה קורה, מתי ילד לא מסוגל להסתכל על עצמו בראי ומתי הוא פוגע בעצמו".
קראו גם:
המחלה בשיאה. "פתאום איבדתי הכול"
גור (29) מרחובות, גדלה בבית"ר, בת רביעית במשפחה של 5 אחים ואחיות, ובת להורים אמנים. "גדלנו בבית של מוסיקה ואומנות, היו הרבה קשיים כלכליים, אני זוכרת חודש שאמא ביקשה שלא נזמין חברים כדי שלא יחסר לנו אוכל. מגיל 12 רקדתי אז כדי לממן לעצמי את החוג הייתי עובדת בחופש הגדול. בקיץ לפני י"ב עבדתי מאוד קשה וירדתי במשקל. בריקוד מראה חיצוני מאוד משמעותי וזה עשה לי טוב, פעם ראשונה שאהבתי את הגוף שלי. כל חיי אמרתי שיום יבוא וארזה, אבל הייתי צוחקת שזה המבנה שלי יש לי 'טוסיק עירקי' ואי מה לעשות. כשהמשקל ירד לבד התרגשתי, כשהתחילו הלימודים קיבלתי מחמאות מכולם, מה שגרם לי להרגיש שאני רק מתחילה ׳לחיות את החלום׳, אבל הוא הפך לחלום בלהות.
"מאותו רגע המשקל המשיך לרדת בלי שליטה. לפני שהכל התחיל שקלתי 55 קילו ובספטמבר שקלתי 48 קילו, עדיין נראיתי טוב ובריאה אבל כבר איבדתי שליטה על הגוף שלי. עד ינואר כבר הגעתי ל-45 קילו והמחזור שלי הפסיק".
איך היו התגובות מסביב?
"התגובות המחמיאות הפסיקו, פתאום אנשים היו מעירים 'זה כבר לא יפה' 'את ממש מגזימה' וכדומה, הרגשתי שאני מאבדת את עצמי. בבית הייתה סוג של הכחשה, אנחנו בית שאוכל מאוד בריא והמשכתי להקפיד על תזונה בריאה עד שאיבדתי את התאבון. אחרי שהפסיק המחזור התחילה נשירה בשיער ואז הציפורניים הפכו למאוד חלשות. אני הייתי עסוקה בבגרויות ושנת הלימודים האחרונה של התיכון אז כולנו חשבנו שהכל בסדר וזה יעבור. אבל התיכון הסתיים וכולם המשיכו בחייהם ורק אני נשאבתי יותר ויותר למחלה".
בגיל 19 לראשונה היא מכירה בעובדה שהיא זקוקה לטיפול רפואי, במרפאה היא כבר מקבלת את הטייטל אנורקסית ואיתו את כל תופעות הלוואי. "זה הדבר הכי לא נעים בעולם לעלות על משקל מול דיאטנית בתחתונים. ברגע אחד איבדתי את הבריאות שלי, שלחו אותי לממוגרפיה בגלל חשד לגוש בשד והתברר שזה פשוט העצמות שלי, אחר כך שללו לוקמיה כי היו לי כתמים בעמוד השדרה שהתגלו כסחוס כי לא הייתה לי טיפת שומן. בגיל 20 הגעתי למשקל הנמוך ביותר שלי 35 קילו ו-400 גרם".
כשהרפואה הקונבנציונאלית אכזבה אותה גורי פנתה לרפואה טבעית. "ניסיתי רייקי, דיקור והילינג. כולם הבטיחו לעזור לי וזה לא קרה, עם הזמן נרקמת בי אמונה שהבעיה בי ולא במטפלים. מסביבי כולם טסים, מתגייסים, לומדים, מתאהבים ומביאים ילדים ואצלי אין משמעות לזמן. אני חיה מקילו לקילו. לא חושבת על העתיד, רק לצלוח עוד יום. מציעים לי להיפגש עם בחורים אבל אני בלי מחזור, לא יודעת אם יש לי ביציות בכלל. תמיד היה לי קר, השפתיים כחולות ובמקום קוקו יפה נשארה לי צמה דלילה. עם הזמן גם הפסקתי לרקוד כי זה גרם לי לאבד יותר משקל".
מה מנע ממך לאכול?
"פשוט איבדתי את התאבון, לא היה בי רצון למזון. אמא שלי הייתה באה אליי כל צהרים לעבודה עם קופסה של אוכל ויושבת לידי עד שהייתי מסיימת אותה. בשלב הזה אנשים כבר הפסיקו להעיר לי והתחילו להעיר למשפחה 'אתם מטפלים בה?' 'אחותכם חולה?' זה היה עלבון, איך הבאתי אותם למצב כזה?. סבלתי גם מ'חוכמת הרחוב', לכל אחד יש עצה, זאת מציעה לי לקחת כמה קילו משלה, אחרת אומרת 'הלוואי עליי'. הכי שנאתי ששאלו אם אני חושבת שאני יפה, ברור שלא. לא הסתכלתי בראי בכלל".
כמוצא אחרון גורי פונה למטפל רגשי, ושם החיים שלה משתנים. "אמא שלי אמרה לי שאם גוף חולה לא מסוגל לקבל טיפול כנראה שהבעיה בשורש, בנשמה שלי. הלכתי אליו והעלנו זיכרונות מהילדות, בהתחלה לא הבנתי מה זה קשור, פתאום הבנתי איזו ילדה הורית הייתי, תמיד דואגת להורים ולאחים ואחר כך לעצמה. כמה הייתי לוקחת על עצמי במקום לומר מה הצרכים שלי. נולדתי כילדה שתמיד רצתה לרצות את כולם ושהכל יהיה בסדר, שנים התעלמתי מעצמי אז הנשמה שלי החליטה לאלץ אותי להתייחס אליה באמצעות פגיעה בגוף.
תהליך ההחלמה. להעיז לאכול במסעדה
בגיל 21 החל המסע שלה להחלמה. "עם הזמן אני לומדת לאהוב את עצמי. הנפש שלחה אותי לעשות דברים שישמרו עליה בריאה, בדיוק כמו שאנשים סגרו את החדשות ב-7 באוקטובר כדי להגן על הנפש שלהם, כך הנפש שלי ניסתה להגן עליי. השינוי המהותי הראשון היה שהתחלתי לראות עתיד, כבר לא חייתי מיום ליום, שזה מאוד מאפיין דיכאון, אלא התחלתי לראות את האור בקצה המנהרה. בגיל 22 קיבלתי חזרה את המחזור, וזה היה היום הכי מרגש בחיי.
למדתי תואר ראשון ותואר שני. חזרתי להתאמן, לעשות מדיטציה, מתיחות ומיינדפולנס, אני מבינה שהטיפול שעברתי לא יסתיים כל החיים. לפני שנה גם התחלתי לראשונה לצאת למסעדות עם אנשים, פעם לא הייתי מעיזה כי כולם היו מסתכלים על הצלחת שלי".
גורי יוצאת גם לעולם הדייטים ולא מסתירה לרגע את מי שהיא. "למרות שרבים יעצו לי לא לספר החלטתי שכל דייט ראשון אני אומרת שהייתי אנורקסית. גם לבעלי סיפרתי בדייט הראשון, היה חשוב לי שידע".
להציל אחרים. המפתח אצל ההורים
היום היא הגיעה לנקודה עליה חלמה, בה היא מסייעת לאחרים להימנע ממעגל האנורקסיה והפרעות אכילה, אך הדרך לשם לא קלה. "זה התחיל אחרי שהייתי בבדיקת דם, כחלק מהשגרה שלי לשמור על הבריאות, ולקוחה בחנות בה שאלה אותי מה קרה. סיפרתי לה שהייתי אנורקסית ופתאום היא אמרה לי שהבת שלה בת 14 והיא גם מראה סימנים של הפרעות אכילה. התחלנו לדבר על זה והיא הודתה לי על השיתוף. אבל פתאום נכנסה לקוחה אחרת ומשום מקום מול כולם אמרה לי 'את יודעת שזו מחלת נפש?'. זה היה הלם, לשמוע את זה ככה בפרצוף מול כולם. הבנתי שאם עדיין יש כל כך הרבה חוסר ידע על התחום וסטיגמות כל כך שליליות על מחלות נפש, אז זה הזמן שלי לספר את הסיפור שלי, בתקווה שיעזור לאחרים.
"פרסמתי פוסט והייתי המומה מהתגובות, אנשים שלא העליתי על דעתי שמתמודדים עם זה כתבו לי, אנשים שבכלל מתמודדים עם התמכרות שונה מאוד הזדהו איתי, זה נגע בכולם. את הספר אני מוציאה בעיקר עבור הדור הבוגר. חשוב לי שכל מבוגר ידע שלמילים שלו יש ערך. הערות יוצרות תפיסות עולם של ילד והוא גדל להיות מבוגר שלוקח החלטות לא טובות".
איזו עצה יש לך להורים?
"הורים צריכים לזכור להזין את הילדים שלהם במילים טובות, לשים לב מתי ילד לא אוהב את עצמו ולא מסתכל בראי, מתי טיפוח הופך לנזק. היום אני שוקלת 51 קילו של חיים, תשוקה וכוח לחיות מבחירה. אבל זה לא תמיד היה כך ואני מנצלת את הכלים שרכשתי כדי למנוע את הסבל הזה מאחרים".
