"הבטחתי לאמא שלא ישכחו את שחר. כמה שהכירו אותו בחייו, אין מי שלא יכיר אותו עכשיו". כך אומרת השבוע חגית גולן גורמן מצור משה שאיבדה את אחיה שחר בן נעים במסיבת הנובה הקטלנית, וכמעט מיד החלה להנציח אותו במועדון הגלישה 'בלו ביי סאפ אנד סרף', שהיא מנהלת יחד עם חברתה מעין גנור, בחוף ארגמן בנתניה. במסגרת זו מתקיימות סדנאות גלישה בשילוב שיח עם מטפלים ופסיכולוגים לנפגעי הנובה ומשפחותיהם אליהם מגיעים שורדי נובה ומשפחות שכולות מכל רחבי הארץ.
4 צפייה בגלריה
"המשתתפים בסדנה הם אנשים שחושבים שאין להם כבר כוח לכלום, ואז מגיעים לים ומבינים שיש להם עוד כוח ומקבלים חדוות חיים לרגע"
(צילום: יאיר שגיא)
העמותה לזכרו 'אור השחר העולה' ופעילותה כבר מוכרת על ידי הביטוח הלאומי, יש גם שיתופי פעולה עם 'יד לבנים', וכיום היא מצויה בתהליך דומה מול משרד הביטחון. "התמונות של שחר נמצאות בכל מקום ואני מחלקת מדבקות שלו. באחת הפעמים עשינו מעגל גולשים להנצחתו והתגובה הכי יפה שקיבלתי עד כה, היתה מאבא שכול שאמר לי 'גם אני מנציח את בני, אבל לעולם לא אשכח את שחר'", אומרת האחות חגית (45), גרושה ואמא לשניים.
קראו גם:
ההילה של שחר
("אהב מאוד את המשפחה")
חגית משרטטת את הקשר בין שחר ז"ל (42) לבין בני המשפחה: "שחר מאוד אהב את המשפחה, הוא היה מגיע לארועים משפחתיים ומביא איתו מן הילה כזו".
4 צפייה בגלריה
סדנת הגלישה. חגית: "רציתי להקים עמותה שלא רק תנציח את שחר, אלא גם תעזור לנפגעי ה־7 באוקטובר באמצעות הים"
(צילום: יאיר שגיא)
מי היה שחר?
"שחר היה אדם של טבע, מלא רוח חופש ועצמאות. הוא אהב לרכב על סוסים, אהב את הים והיה גולש. בשנתיים האחרונות היתה לו חוות סוסים ביקום. הוא מאוד אהב חיות וכילד היה מביא הביתה חיות עזובות ומגדלן. יש לו שלושה ילדים שאחת נולדה אחרי השבעה באוקטובר. המונים הגיעו ללוויה שלו. אנשים אמרו עליו שכשנכנס לחדר היה מכניס איתו אור גדול. קיבלתי הודעות מכל מיני אנשים שהוא עזר להם בתקופות חשוכות".
לדבריה, בשבת השחורה יצא אחיה, יחד עם חבריו ליאור אסולין ז"ל, חנן יבלונקה ז"ל, מרסדס אוריה עמר ז"ל והילה קליין ז"ל לחגוג יום הולדת לאסולין שיום ההולדת שלו חל בשישי באוקטובר. זו היתה נסיעה ספונטנית, לא היו להם כרטיסים ורק ברגע האחרון החליטו החלטה גורלית לנסוע דרומה: "קצת לפני השבת השחורה שחר ערך בחווה מסיבה של הנובה, השכיר להם את המקום, כך שהוא הכיר את המפיקים של הנובה. ב7־ באוקטובר הוא כלל לא היה אמור להיות במסיבה. הם חגגו לליאור בחווה ואיכשהו ספונטנית החליטו לנסוע לשם. שחר יצר קשר עם המפיקים והם ארגנו לו כרטיסים וככה יצאו החמישה למסיבה שאף אחד לא חזר ממנה בחיים".
צומת המוות
("הם לא יכלו לעשות דבר")
על ארועי השבת ההיא היא מספרת: "בארבע בבוקר בערך הם הגיעו למסיבה. מיד כשהתחילו האזעקות הם התפנו משם. שלחו לנו הודעה בשעה 6:41 שיש מלא אזעקות ושהם יוצאים לכיוון המרכז. בצומת מפלסים הם נתקלו במחבלים, שם יבלונקה כנראה נרצח ואחר כך נחטף. רק אחרי כמה חודשים החזירו את גופתו ארצה. בצומת הזו גם ליאור נפגע. שחר ושתי הבנות הספיקו לנסוע קילומטר, ואז הרכב נעצר להם. שחר התקשר למד"א, את זה למדנו בדיעבד מהפלאפון שלו, וסיפר שיש לו פצוע ברכב. ניסו להסביר לו מה לעשות, ברקע יריות, מחבלים. הם לא יכלו לעשות שום דבר", היא אומרת, "אז שחר אמר לבנות בואו נצא אין מה לעשות עד שהאמבולנס יגיע ואז הם ברחו לפרדס. כל זה קרה ב־6:57. שומעים אותו רץ לפרדס, אבל הם היו מאד קרוב לכביש כי חיכו לנהג האמבולנס שיגיע. בדיעבד נהג אמבולנס הגיע ונרצח גם הוא".
לדבריה, שחר לא רצה להדאיג את אמא שלו ולכן לא ענה לטלפון. "כשהבין שאין מה לעשות הוא התקשר אליה והיא התקשרה אליי בצעקות ואמרה ששחר במסיבה. עוד לא הבנתי מה העניין עם המסיבה הזו. בינתיים הוא שלח לנו מיקום, המשכנו להתכתב עם שחר שסיפר לנו ששני חבריו נרצחו, יש מחבלים ויריות ואין לו כמעט סוללה. הוא דיבר איתנו שלוש פעמים בטלפון עד כמעט הרגע האחרון. בשעה 8:56 ביקשנו שינסה לשמור סוללה. ב־9:24 כתבתי לו מה קורה שחר יש חדש? והוא לא ענה יותר. בדיעבד אנחנו יודעים מהטלפון של אחת הבנות שנרצחה איתו שב־9:24 הם כבר לא היו בין החיים".
הוא נפרד מכן בשיחות הטלפון?
"לא כי הוא לא חשב שהוא לא ייצא מזה, אף אחד לא האמין שהוא לא יחזור".
בתוך אי הוודאות לגורלו של שחר ובכאוס הגדול ששרר בשבת ההיא, ניסתה המשפחה לאתר כל בדל מידע אודותיו: "מאחר ושחר לא ענה עוד ולא ידענו שנרצח, ניסינו למצוא מתנדבים שיגיעו למיקום ששלח לנו. הייתי בטלגרם כל היום מתוך נסיון למצוא מידע אולי רואים משהו, הלכנו גם לתת דגימת די. אן. אי. למשטרה. רצינו לנסוע בעצמנו דרומה. בראשון בבוקר החלטתי לחפש אותו בעצמי. לקחנו סכין ואקדח עם כדורי פלסטיק ויצאנו לדרום. קצת לפני שדרות אמרו לנו לעצור בצד. קבוצת מתנדבים כבר הגיעה למיקום של שחר והם הראו לנו את התמונה שהבהירה ששחר לא בין החיים".
ראיתם אותו?
"אמא ואני הלכנו למחנה שורה ביום חמישי לזהות אותו. מבחינתי זה לא היה טראומטי, כי הלכתי להיפרד מאחי. ביקשתי שיכסו את החלק הפגוע בראש כי שחר עבר וידוא הריגה", הסבירה, "חיבקנו אותו, דיברנו אליו חצי שעה ונפרדנו ממנו. אחרי שעתיים כבר הבאנו אותו לקבורה בצור משה. אמא כל יום פוקדת את הקבר שלו ואני אחת לשבוע".
הגלים ירפאו
("הים הוא מקור כוח גדול")
אחרי חודשיים שלא היתה מסוגלת לקום מהספה, החליטה להנציח את אחיה בדרך שחשבה שהכי מתאימה לרוחו: "מעין, חברה טובה ושותפה למועדון הגלישה, הקימה אותי ואמרה לי 'אני לא אתן לך ליפול'. הרגשתי שאני שומעת את שחר כי זו גם השפה שלו כאילו הוא אומר לי 'קומי, תתעוררי ותעשי מעשה'. החלטתי יחד עם מעין שאני רוצה להקים עמותה לזכרו ולהנצחתו. רציתי לפתוח עמותה שלא רק תנציח אותו אלא גם תעזור לנפגעי ה־7 באוקטובר באמצעות הים. ביקשנו מחברים שחותרים אצלנו במועדון או שגולשים והם גם מטפלים ופסיכולוגים, שנעשה מפגש. החשיבה היתה שאנחנו כוח כקבוצה הומוגנית שמדברת שכול או טראומה, וביחד עם הים שהוא מקור כוח מאוד גדול, שמשלב תנועה וכיף, זה יכול לעזור לנו. כשאתה גולש או חותר זה זמן ניתוק. כמה שעות שאתה לא חושב על כלום".
כך נפתח פיילוט להורים ואחים שכולים מהנובה שהגיעו לסדנה שחציה פעילות בים וחציה שיח קבוצתי."כיום יש ארבע סדנאות פעילות, שתיים להורים ואחים שכולים, ושתיים לשורדי הנובה עצמם. בנוסף להכרה מביטוח לאומי, אנחנו עובדים צמוד גם עם 'יד לבנים'. לאחרונה עשינו ריטריט למשפחות שכולות של שלושה ימים. 'יד לבנים' הלינו אותם במלון וורט ואנחנו עשינו ימים מלאי תוכן של ים כששני פסיכולוגים ליוו את המשתתפים. אמרו לנו בתגובות שזה נתן להם הרבה כוחות לעבור את החג. אלו אנשים שחושבים שאין להם כבר כוח לכלום, ואז מגיעים לים ומבינים שיש להם עוד כוח ומקבלים חדוות חיים לרגע".
נדרש ידע מוקדם?
"שום ידע. בכל מפגש המשתתפים לומדים עוד משהו על הים ועל עצמם ומגיעים אלינו מכל מקום אפשרי בארץ, מאשדוד ומצפת, ראש העין ומירושלים וכמובן מהשרון. הם עושים מאמץ כי הם מרגישים כמה זה מסייע לנפש. הסדנה היא בת 16 מפגשים פעם בשבוע לשלוש שעות. בתחילת המלחמה עשינו אותה כמעט בהתנדבות מלאה. הזמנו את ביטוח לאומי, הם התלהבו ואישרו לנו וכיום זה ממומן על ידי הביטוח הלאומי. עובדים סוציאלים שמלווים משפחות יכולים להפנות אלינו משתתפים".
במועדון מקיימים בנוסף בכל יום שישי שיעור גלישה בחינם עבור לוחמי ולוחמות צה"ל. ב־25.10 הן צפויות לארח גם פלוגת לוחמים מילואימניקים יחד עם משפחותיהם ליום כיף.
בחלוף שנה היא מספרת שבסופו של דבר, הפעילות הזו סייעה גם לה: "אחרי השבת השחורה היה לי קשה לחזור לים. היום בדיעבד אני יודעת שהייתי צריכה קבוצת אנשים שיודעים מה אני מרגישה וככה הצלחתי לחזור לים ואפילו חזרתי להדריך. ב־17 לנובמבר נקיים גם הופעה של טל קרביץ עם להקת אקפלה ממלאווי, והופעה של רמי קלנשטיין במתנ"ס דורה בנתניה, לזכר נרצחי ה־7 לאוקטובר בחסות עיריית נתניה. האמנים מגיעים בהתנדבות, העירייה אמונה על קבלת הפנים הכיבוד והמיצגים ולמופע יגיעו גם 100 ניצולי שואה".
על השינוי בחייה היא אומרת: "אני בכלל רואת חשבון במקצועי בעלת משרד קטן בבית, ומצאתי את עצמי בתחום אחר מנציחה את אחי, ומשאירה אותו חי בלבבות של הרבה אנשים".
למעוניינים להשתתף בסדנאות יש להקליד בגוגל "עמותת אור השחר".
