"נלחמת על טיהור שמי"
ג'קלין גוריש, מנהלת מעון החוסים השקמה ברעננה, שהורשעה בין היתר בהתעמרות בעובדים, זוכתה כליל בבית המשפט, אומרת השבוע: "אני בפוסט טראומה"
בתחילת השנה פרסמנו את סיפורה של ג'קלין גוריש, מנהלת מעון החוסים השקמה ברעננה, שאחרי ארבע שנים שבהן נחקרה, הואשמה והורשעה בבית הדין המשמעתי של נציבות המדינה, לאחר טענות שווא זוכתה כליל בבית המשפט.
כזכור, בתום ארבע שנות חקירה, הורשעה בבית הדין המשמעתי של נציבות המדינה וחצי שנת דיונים בבית המשפט המחוזי בירושלים, זוכתה כליל מנהלת מעון "השקמה" ברעננה ג'קלין גוריש (68) מכל האישומים נגדה שכללו ניגוד עניינים, ואפילו התעמרות בעובדים, תוך כדי השמעת ביקורת חריפה של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים עבאס עאסי על עינוי הדין שעברה: "תמונה מטרידה המגיעה לכדי ניסיון רדיפה". גוריש, אף עברה בתקופה קשה זו אירוע מוחי.
השבוע היא מספרת: "אני עדיין בפוסט טראומה מהתקופה הזו, לקחו אישה, רדפו אותה עד חורמה, הכפישו את שמה, ולקחו חיים שלמים, 47 שנות קריירה שנתתי למעון, והפכו אותי לפושעת. הצביעו עליי ברחוב, הילדים, עברו גיהינום, גם בעלי, אני הייתי חזקה, אבל אני מבינה היום שעדיין קשה לטהר שם, להרוס אפשר בדקה, לבנות ולשקם לוקח הרבה יותר".
הכתבה שינתה אצלך משהו?
"בהחלט, היא עשתה תיקון, תיקון טוב, היא נתנה לי קצת חיוך בתום השנים הארורות האלו, אבל זה עדיין לא מספיק".
מה את עושה היום?
"קודם כל קיבלתי את הפיצויים שלי במלואם לפי החלטת בית המשפט, המדינה ניסתה למנוע את זה, אבל בית המשפט חייב אותה וקיבלתי כל מה שמגיע לי. אנחנו עדיין שוקלים אם לתבוע את המדינה בשל ההכפשה הזו, זה לא הולך ברגל.
"נכון להיום אני עובדת כמנהלת הוסטל השייך לרשת אקי"ם ברמת השרון. זו עבודה דומה למה שעשיתי בעבר, רק בסדר גודל קטן יותר, אני מרוצה, אבל עדיין מרגישה תחושת החמצה ואכזבה גדולה".
"יש לי קצת מנוחה"
טל קושניר, אחותו של גד ארד ז"ל ששם קץ לחייו בסין והתקשתה להביאו לקבורה בשראל, אומרת השבוע: הקמנו לו מצבה
Dont hate me i love you all - בהודעת מסרון זו נפרד מהעולם בסוף חודש פברואר השנה גד ארד ז"ל בן ה-43 מהרצליה, שהתגורר ב־20 השנה האחרונות בסין, והותיר מיליוני גיימרים ברחבי העולם המומים ואת שתי אחיותיו דפנה וטל קושניר שבורות מכאב. האחיות ניסו להביאו לקבורה בישראל, דבר שהצריך מהן הרבה מאמצים ואף בקשה לתרומות.
בראיון שערכנו עם האחיות, אמרה טל קושניר, אחותו הגדולה כי "נודע לנו על מותו בצורה הזויה. ביום חמישי, יום לפני מותו, הוא שלח בקבוצת הווטסאפ המשפחתית הודעה: 'סליחה על הבלגן' עם אייקון מנופף לשלום. למחרת, ביום שישי, יום מותו, בשעה 06:30 בבוקר הוא שלח הודעה באפליקציית מסרונים אמריקאית שם הייתה קבוצה של הגיימרים, "donthate me i love you all", זה כבר יותר הלחיץ", אמרה האחות. "שלחתי לו הודעה בפרטי, האם זה קשור למשחק או משהו? והוא כמובן לא ענה. הזעקתי דרך משרד החוץ את הקונסוליה והשגרירות ואת כל העולם. הקונסולרית הגיעה לכתובתו עם משטרה ושם מצאו אותו ללא רוח חיים. בגלל ניכור הורי של אשתו בסין, הוא לא הורשה לראות את בתו, וזה שבר אותו".
בזמן הראיון גופתו של גד הייתה עדיין בסין, והאחיות ניסו להביאו לקבורה בישראל, דבר שהצריך ביורקרטיה רבה, גם בשל הקורונה, וגם עזרה פיננסית: "הוא במקפיא וקר לנו בלב", אמרו האחיות בזמנו.
השבוע, כשמונה חודשים לאחר הכתבה ולאחר שגד הובא לקבורה בישראל, אומרת קושניר: "לא יודעת אם זו סגירת מעגל, אנחנו מאוד מתגעגעות אליו, זו התמודדות יומיומית".
הכתבה שינתה משהו?
"היא בהחלט סייעה בתרומות והביאה למודעות למצבו של אחי, כשבועיים לאחר הכתבה כבר ערכנו לו הלוויה בית הקברות בחולון. עברנו הרבה תלאות. זה לא פשוט להביא תושב חוץ לישראל אם אין ביטוח, ובטח לא ממדינה דיקטטורית כמו סין. אני חייבת להודות שבכל המסע שהוא סיוט עבורנו, גיליתי הרבה מאוד אנשים טובים".
מה השתנה מאז הפרסום?
"הקמנו לו מצבה וזה נתן לי קצת מנוחה. הבת שלו, למרות הניכור ההורי, יודעת היום שאביה נפטר והוא אהב אותה בכל מאודו, היא מתמודדת עם זה, ואני מניחה שזה לא קל. אנחנו גם חושבים עכשיו במשפחה כיצד להוקיר את זכרו במיזמים שונים".
"המודעות לתסמונת עלתה"
אנסטסיה מורוז בת ה-9 אובחנה בתסמונת הנדירה "איש האבן", הגורמת לשרירים בגוף להתאבן. השבוע אומרת האם אנה: החיוך שלה הוא הסיפוק שלי
את סיפורה המדהים של אנסטסיה מורוז בת ה-9 מכפר סבא פרסמנו בתחילת השנה בכתבה שטלטלה רבים שלא הכירו כלל את התסמונת הנדירה. בגיל שלוש אובחנה אנסטסיה בתסמונת הנדירה "איש האבן", הגורמת לשרירים בגוף להתאבן. מאז הוריה מתרוצצים בעולם בניסיון למצוא תרופה למחלה.
אמה של אנסטסיה, אנה בת ה-32, סיפרה בריאיון כיצד היא מתמודדת כבר חמש שנים עם התסמונת הפוגעת באחד משני מיליון בני אדם.
תסמונת "איש האבן" גורמת להיווצרות של עצמות משרירים, מגידים, מרצועות ומרקמות חיבור נוספות בגוף. תהליך זה מוביל בהדרגה למגבלה קשה בתנועת הגוף, ויוצר למעשה שלד שני שכולא את הגוף בתוך עצמות ובעקבות זאת נהפכים למעין "פסל אנושי".
"אנסטסיה לא יכולה לעשות כמה דברים טריוויאליים, כמו להתלבש ולנעול נעליים לבד, היא צריכה עזרה, היא גם לא יכולה לשבת רגיל. אבל לראות אותה מחייכת, זה הסיפוק הכי גדול. כשהיא לומדת, היא יורדת על הברכיים ואז מתיישבת. היא כבר רגילה לזה. הזריקות והדאגה שמעניקים ומטפלים בה הרופאים מבית חולים 'מאיר' מאוד מיתנו את המחלה, רואים ממש שיפור".
מה מצבה כיום?
"אנסטסיה התחילה ללמוד בבית ספר רגיל וצמודה לה סייעת רפואית. היא נחשבת בכל קנה מידה לילדה מחוננת על גבול הגאונות כאשר מומחים העריכו את רמתה היום בכיתה ד' לתלמיד תיכון בכיתה י"א-י"ב: היא טובה מאוד במתמטיקה בעיקר. עם העברית קצת קשה לה, אבל היא קוראת וכותבת המון ברוסית", אומרת השבוע אנה בגאווה, "היא מנגנת על פסנתר, אוהבת לשיר, ובעיקר אוהבת מחשבים. היא כבר עכשיו רוצה לפתח תוכנת משחקים ייחודית משלה וכששואלים אותה מה תרצי להיות כשתהיי גדולה היא ישר אומרת: מתכנתת בכירה בהייטק. היא גם מאוד חברותית ופעילה. לצערי היא גם מאוד אוהבת לרקוד, אבל היא לא יכולה בגלל המחלה. היא עצובה בגלל זה, ואני מעודדת אותה ואומרת לה 'זה נכון שאת לא יכולה לרקוד, אבל יש דברים אחרים שאת עושה אותם מצוין', והיא די מקבלת את זה".
הכתבה שינתה משהו?
"מבחינה חברתית, הכתבה העלתה את המודעות לתסמונת בבית הספר. בעקבות הכתבה היו הרבה שפנו אלינו, גם מהטלוויזיה. היו גם שניים שהתקשרו אליי, בגילאים קצת יותר מאוחרים מאנסטסיה, שגם הם אובחנו בתסמונת. הם ביקשו סיוע בהתמודדות, ולשמחתי הרבה, הצלחנו לסייע להם, אנחנו נמצאים איתם בקשר עד היום".
"זו אהבה שלא נפסקת"
האופנוען עמרי חן בן ה־12 ייצא בקרוב לאימונים בספרד במסגרת האקדמיה לספורט מוטורי לילדים
לפני שנתיים פתחו אלי ונועה חן מהוד השרון פרויקט לגיוס 35 אלף שקלים למימון השתתפותו של בנם עמרי, אז בן 10, בסדרת אימונים ותחרויות באופנועים שנערכה באיטליה, כולל אליפות איטליה לילדים. הכסף גויס, עמרי נבחן ונמצא מתאים, והספיק להשתתף בכמה אימונים ובשני מרוצים, פחות מהמתוכנן בגלל הקורונה.
חלפו שנתיים. "זו אהבה שלא נפסקת", אומר עמרי, כיום בן 12, תלמיד בית הספר הדמוקרטי בהוד השרון, שממשיך להתאמן ולהתחרות בדבקות ובנחישות. עד כה הוא רכב על אופנוע 110 סמ"ק ובקרוב יעבור לאופנוע גדול יותר - 250 סמ"ק. בסוף חודש מרץ הוא אמור לצאת לאימונים ותחרויות בספרד, במסגרת האקדמיה לספורט מוטורי לילדים המובילה בעולם. "כדי להתקדם ולרכוש את המיומנויות הנדרשות להתחרות ברמה העולמית, עליו לעבור אימונים אינטנסיביים באחת מהאקדמיות שמטרתן להכשיר ילדים להשתתפות באליפות העולם היוקרתית לאופנועי כביש (Moto GP) כשיגיעו לגיל 16", מסביר אביו אלי חן.
עמרי למד את יסודות הרכיבה מאביו ומחזיק ברישיון לרכיבה ספורטיבית מגיל 8, לאחר שעמד במבחן עיוני ומעשי (בהתאם לחוק הספורט המוטורי). הרישיון המיוחד מתיר לו לנהוג רק במסלולים המקצועיים בשדה תימן שליד באר שבע, בפצאל שבעמק בית שאן ובבית ברל. "הספורט המוטורי זורם בעורקי משפחתנו", אומר האב, מורה לנהיגה וממייסדי הספורט המוטורי בישראל. כרוכב מקצועי הוא החזיק בתואר אלוף ישראל במרוצי כביש בשנים 2002 ו- 2009 והשתתף באליפות העולם למרוצים SuperBike. "בני הבכור, עידו בן ה-17 וחצי, תלמיד תיכון הדרים, כבר רוכב מקצועי וגם עמרי נדבק בחיידק", הוא אומר. בחצר ביתם שבשכונת נווה נאמן הם מחזיקים שישה אופנועים בגדלים שונים.
הקריירה של עמרי אומנם קצרה, אבל כבר לפני שלוש שנים זכה באליפות ישראל לגילאי 8 עד 11. השנה השתתף באליפות לגילאי 8 עד 12 והגיע רק למקום השלישי. "לא התאכזבתי כי אני יודע שאני מתקדם".
שגרת הפעילות שלו קפדנית. הוא מתאמן ברכיבה פעמיים בשבוע ובנוסף עורך אימוני כושר גופני, קפוארה ואקרובטיקה כדי לפתח יכולות גופניות.
מה קורה השנה?
"מכיוון שזו כבר ממש קריירה ספורטיבית", מסביר אביו, "עדיף לבנות מערכת של פרסום וחסויות שיוכלו ללוות אותו לאורך השנים. כבר עכשיו עומרי מלווה על ידי מותג חליפות המרוץ העולמי Berik".
בעת שעמרי רוכב על אופנועו באימונים ובתחרויות הוא מגיע למהירות של 120 קמ"ש תוך כדי סיבובים חדים, השכבות של האופנוע, ועקיפת היריבים.
זה לא מפחיד?
"קצת מפחיד, אבל זה גם עושה לי כייף בלב".
"מפלגה ימנית עם מצפון סוציאלי"
יצחק פרחי מרעננה יתמודד על הנשיאות בגוואטמלה, הפעם עם מפלגה משלו, שהקים באחרונה
לפני שלוש שנים התמודד יצחק פרחי מרעננה לנשיאות גוואטמלה, ארץ מולדתו, משם עלה לארץ לפני 21 שנה לאחר קריירה פוליטית וציבורית עשירה. הוא לא הצליח להיבחר, אבל השנה הוא מתמודד שוב על התפקיד והפעם בראש מפלגה חדשה שהקים וכבר צברה כוח פוליטי משמעותי.
פרחי, שנולד למשפחה יהודית ציונית, נכנס לפעילות פוליטית בגיל צעיר. בגיל 28 היה בין מייסדי המפלגה הלאומית המתקדמת (PAN) מפלגה ימנית שמרנית שהפכה לאחת הגדולות בגוואטמלה. כמזכ''ל המפלגה הוא ניהל את המערך הלוגיסטי שלה, ניהל את מסע הבחירות של מועמדים רבים והוביל שניים מהם לנשיאות. ב־1995 נבחר לפרלמנט וכיהן בו חמש שנים.
במסגרת פעילותו הציבורית שימש גם מפקד בכיר במערך כיבוי האש בגואטמלה, הקים וניהל בהתנדבות תחנות כיבוי אש, מונה כחבר בדירקטוריון ועסק בגיוס כספים מהמגזר הפרטי לבניית תחנות כיבוי אש ברחבי המדינה. כמו כן היה פעיל בארגון "ליונס" והיה מעורב בהקמת בתי מחסה לנשים מוכות וליתומים. הוא היה גם איש עסקים מצליח, שבבעלותו מפעל עץ ופלסטיק, כיהן במשך עשר שנים כנשיא הקהילה היהודית, והיה אחד ממנהלי חברא קדישא.
לאחר שעלה לארץ והתיישב ברעננה עם אשתו ריטה וארבעת ילדיו (רותי, ג'ייקוב, שרה וניסים) - הקים חברה לתיירות מרפא, שאותה נאלץ לסגור בתקופת קורונה, ובמקביל עסק גם בייעוץ מסחרי וחקלאי במדינות שונות באמצעות מומחים שגייס. המשפחה נקלטה היטב והשתלבה והילדים שירתו בצבא.
פרחי היה פעיל חברתי גם בארץ, אבל נותר גוואטמלי פטריוטי שפועל כל השנים למען מולדתו. נציגים ממפלגת "ויוה" הציעו לו להוביל את המפלגה לנשיאות. פרחי נענה להצעה, ולאחר שלא הצליח לעבור לסיבוב השני החליט להקים מפלגה חדשה, ולהכין אותה לקראת הבחירות הבאות לפרלמנט ולנשיאות שיתקיימו בשנה הבאה. מאז הוא ממשיך להתגורר בגוואטמלה ואחת לארבעה-חמישה חודשים מגיע לישראל.
מה האידיאולוגיה של המפלגה שלך?
"אנו מפלגה ימנית אבל עם מצפון סוציאלי, לא סוציאליסטי".
אז למה בגוואטמלה, למה לא תשקיע את האנרגיה שלך בישראל?
"אני לא צריך את זה בשביל יצחק פרחי, וזה גם מה שאני מלמד את הילדים שלי שפועלים איתי: בני ג'ייקוב הוא סגן ומזכיר כללי של המפלגה החדשה והבן ניסים הוא המזכיר הלוגיסטי הלאומי במפלגה. אני תמיד פעלתי למען אנשים ועצוב לי לראות שגוואטמלה הולכת אחורה".
מה הסיכוי שלכם בבחירות?
"בתוך שבעה חודשים המפלגה שלנו, 'פרטידו אזול' (המפלגה הכחולה) צמחה ל־120 אלף חברים, שנייה בגודלה. אם ננצח ואם אצליח להביא את גוואטמלה בתוך 12 או 20 שנה למצבה של ישראל היום - אוכל למות עם חיוך על הפנים".
ובקרוב יש בחירות בישראל. תבואו להצביע?
"אנחנו מקווים".
מי יפסיד את הקול שלכם אם לא תגיעו?
"ביבי. אנחנו תמיד ביבי".
"השירים שלי מתבגרים איתי"
הזמרת אן B, רק בת 14, כבר עובדת על הסינגל ה־11 שלה, ולא מתכוונת לעצור גם כאן
בגיל 14, הזמרת וכוכבת הנוער מהרצליה-פיתוח, אן B, תלמידת חטיבת סמדר, הוציאה לא מכבר סינגל עשירי בתוך שנתיים. לסינגל נלווה כמובן, קליפ, כמו לכל קודמיו. "אני לא מכירה עוד זמרת בגילי שהוציאה כל כך הרבה סינגלים וקליפים בתקופה כל כך קצרה", היא אומרת.
מי שעוקב אחר הקריירה המוזיקלית של אן בלושינסקי מצליח לראות את תהליך ההתבגרות שהיא עוברת. לבני גילה היא התגלתה בשלושת הקליפים הראשונים שחרכו את הרשת בתוך פחות משנה, ובכולם שזור שמה כאקט שיווקי. בימים אלה כבר מופקים הסינגל והקליפ ה-11.
היא נולדה ברמת השרון ובגיל 4 עברה להרצליה-פיתוח. מגיל צעיר אהבה לשיר ולרקוד, ואת הקריירה הרשמית שלה החלה כבר בגיל שש וחצי כשלוהקה לאחד התפקידים הראשיים במחזמר "סירות בודפשט" שעוסק בשואה, זכה במקום ראשון בפסטיבל המחזמר, ואחר כך הועלה במשך כחמישה חודשים בתיאטרון הקאמרי. בהמשך היא רכשה גם ניסיון קולנועי. תחילה גילמה תפקידים קטנים בשתי קומדיות - "All In" ו"המוסד", ואחר כך לוהקה לתפקיד הראשי בסרט העלילתי "להתעורר בסנואולנד", שבו היא מגלמת ילדה חולת סרטן שהוריה מתגרשים תוך כדי המאבק במחלתה. הסרט יצא לפני כחודשיים לבתי הקולנוע, והצפייה בו ריגשה אותה מאד.
היא לא רק כוכבת רשת. מזה שנים היא מופיעה על הבמות ברחבי הארץ. "בחתונות עדיין לא יצא לי להופיע אבל כבר השמיעו שם את השירים שלי".
והיה גם מופע חימום לנועה קירל בבריכת הסולטן. ההורים של נועה והוריה של אן חברים טובים. "נועה? היא תמיד תהיה המודל שלי, זמרת מטורפת והשראה מטורפת. היא תמיד מרימה לי בטירוף".
מאחורי אן B עומדים הוריה, גיא בלושינסקי (57), קבלן בניין מצליח, ואשתו דנה (54). הם מנהלים את הקריירה שלה מממנים במיטב כספם את הפקת השירים והקליפים המושקעים.
אן B מוקפת בצוות יוצרים מוכשרים שיודעים להתאים את הכתיבה שלהם בצורה מושלמת לכוכבת המבצעת אותם. "אני גם משתתפת בכתיבה. ברעיונות, במסרים, בבחירת המילים. חשוב לי להיות חלק מכתיבת השיר. כשאני שרה אני רוצה שכל מה שעובר לקהל יהיה מנקודת המבט שלי".
מה השתנה מאז שהכתבה פורסמה?
"השירים שלי. ככל שאני מתבגרת השירים שלי מתבגרים יחד איתי".
