מול קברה הפתוח של אמו המנוחה שנפטרה לפני כחודש, כשהוא לבדו ושלושת אחיו מרוחקים ממנו, עמד השחקן והכוריאוגרף חיליק כהן מהרצליה ופתח את סגור לבו: "אני סולח לך אמא, נוחי בשלום על משכבך". עבורו זו לא רק הייתה השלמה במסגרת היחסים הרעועים מאוד שהיו לו עם אמו, אלא עוד נתח מהתצרף החדש שהוא מנסה לבנות בשנים האחרונות בהן נעלם "וירד למחתרת", כהגדרתו.
קראו גם >>>>
פאזל שבור לחלקים פזורים שנקראים חייו שידעו עליות ומורדות, שעם הרבה דמעות הולך ונרקם לו, חיליק האחר, השונה, הסולח: "השלמתי עם מה שהיה ולא רוצה לדבר על העבר הכואב מאוד, לא בגלל שאני לא צודק בעוול הנורא שעשה לי, גם במשפחה, גם בתעשייה ובברנז'ה, אלא בגלל שאני היום במקום אחר לגמרי".
איזה?
"מקום שבו אני לא חי באובססיה להיות כוכב, הייתי שם, הגעתי להכרה בישראל ואפילו בחו"ל. היום אני רוצה לעלות על במה, כשחקן, ולשמוע את מחיאות הכפיים לא כי אני רוצה לסמן עוד וי, אלא בגלל שאני מתגעגע מאוד לכפיים האלו, לריח של הקהל, לא בשביל חיליק הכוכב אלא בשביל חיליק כהן הפרטי, והכי אינטימי שיכול להיות".
ההתרסקות
בזמן שאתם קוראים את השורות הללו, יסדר חיליק כהן את הארגזים בדירתו החדשה בהרצליה אותם שינע במהלך השבוע האחרון מעפולה עיר הולדתו. זה השלב האחרון במסגרת מסע ההחלמה האישי שלו שנמשך בשבע השנים האחרונות, בהן "החלטתי לקחת כמה צעדים אחורה ולהתחיל הכול מההתחלה". הוא מגיע לעיר באוטובוס, כמעט חסר כל, אבל עם הרבה השלמה ואהבה שהוא מפזר לסביבה, שונה מאוד ממה שהצטייר בתקשורת שלא בטובתו: "אני נוסע באוטובוס, הלימוזינות שבעבר חיכו לי ביציאה מנמלי תעופה של בירות אירופה כבר לא נמצאות, הדירה שלי בהרצליה לא משהו, ואני לא מתבייש לומר שבשנים האחרונות גם הגעתי לפת לחם, חייתי מאוויר ולא מאוכל, אבל אני היום במקום הכי שלם עם עצמי, הכי לא מסכן שיכול להיות עם פוטנציאל וכשרון שכולם יודעים שיש לי ואותם אני מתכוון לממש כאן. גם ממרומי גילי 47".
אתה בן 47?
"ברור שלא, אני משקר (חיליק בן 59 א.א), אבל נראה לי שהראיון הזה כבד מדי, בואו נקליל אותו קצת. שמחת החיים שנעלמה לי בשנים האחרונות חוזרת לאטה, אל תוריד לי".
למה היא נעלמה?
"חסר סיבות? עשו לי לינץ' באקס-פקטור לפני כמה שנים, איבדתי שם את העשתונות וכל עם ישראל ראה השפלה פומבית שעוד עברה עריכה. זה ריסק אותי לרסיסים".
את האודישן של הכוריאוגרף חיליק כהן, שהופיע בתכנית הראשונה של "אקס פקטור" בשנת 2013, אף אחד מצופי התכנית לא יכול לשכוח. אם בגלל הביקורת הכואבת של השופטים עליו ואם בגלל הקללות של כהן אותן סינן ושודרו אחרי שירד מהבמה. מה שהרבה לא יודעים, הוא מה קרה בימים שלאחר מכן, שבעקבותיו זומן כהן שוב, כאומן אורח לתוכנית באותה עונה. כהן, עד אז שחקן וכוריאוגרף מצליח, ששיחק בהצגות מחזמרים וסדרות רבות ("שמש", "סיטי טאוור", "צימרים" "השיר שלנו", ובמחזמרים, "עלי באבא", "סיפור הפרברים", "אנני", "רובין הוד", ועוד) חושף לראשונה את שאירע, ומה שהוביל אותו לחשב מסלול מחדש.
"התרסקתי לגמרי אחרי האודישן ההוא. לי היה ברור ששתלו אותי שם בשביל הרייטינג. ניסיתי להתאבד פעמיים בעקבות התוכנית, באחת הפעמים הייתי כבר במוות קליני. היו לי התקפי חרדה מאוד קשים. פתאום אנשים ברחובות תל אביב במקום לבקש ממני סלפי, היו מקללים אותי, דבר כזה שובר כל אדם לא כל שכן אומן. זה החזיר אותי לילדותי בעפולה, אז כילד נשי, שעבריינים היו מכבים עליו סיגריות בשכונת העוני שבה גדלתי".
פצעי ילדות
הילדות עליה מדבר חיליק, שעליה הוא הרבה לדבר בעבר, בעיקר על נוראותיה, הייתה אז הקטליזטור שהובילה אותו להצלחה המסחררת בו כל אדם בגיל 30 ומעלה בישראל ידע מיהו, והיא גם זו ככל הנראה שגרמה לו, בעקבות האודישן הנורא ההוא, לקרוס אל תוך עצמו: "לא מאחל לאף אחד בעולם ילדות כמו שהייתה לי, אבל נחלצתי ממנה בזכות הכשרון שהיה לי, ובזכות הרבה אנשים שהאמינו בי. לא הייתה לי תמיכה מהמשפחה, לא מהאמא, מאף אחד. להיפך. אבל האמנתי בדרכי, ומצאתי לי מקום של כבוד על בימות ישראל. מה שקרה שם באודישן ההוא, היה סוג של לינץ' שהכרתי מעברי כנער מתבגר בגיל 14 שכולם מנדים אותו, פרק אימה שאולי לעולם לא אוכל לסגור אותו. אז ברור שקרסתי. הייתי בשיחות פסיכולוגיות, והחלטתי שאני לוקח כמה צעדים אחורה, מתכנס לתוך קונכיה, ויורד מהבמות. לא לגמרי כמובן, כי הייתי צריך להתפרנס, אבל דחיתי כל הצעה שהיה בה משהו פומבי. עבדתי בשקט, התמקדתי במשחק ולא בריקוד, לא יכולתי להיכנס לסטודיו, עד היום אני מתקשה".
למה?
"כי אחרי המקרה הזה 'ננעלתי', לא מסוגל להניע את גופי כבעבר, זו תסמין שדבק בי לצערי, אבל כן חידדתי את כישורי המשחק ובעיקר את ההדרכה. גם צריך לומר בהגינות וביושר, ולא משנה מה יחשבו עליי, כל הדלתות נסגרות והייתי צריך להתפרנס. היה לי סטודיו בעפולה ללימודי ריקוד, אז ההורים אמרו לילדים לעזוב, כי 'איך יתנו למי שמקלל ככה בטלוויזיה להדריך ילדים'. עברתי תקופה מאוד קשה, גם נפשית וגם כלכלית. הגעתי עד פת לחם, אבל ידעתי שאני בדרך הנכונה שתשקם אותי, שתביא אותי למקום אחר".
לאיזה מקום?
"למקום של אדם שפחות מבקש אהבה מהסביבה, ויותר רוצה לאהוב את עצמו, ולהיות שלם עם מה שהוא. גיליתי שגם בדרכי זו אני מצליח לעשות הרבה למען הזולת, ילדים שאותם אני מלמד פסיכו דרמה, נמצאים הרבה פעמים בסיטואציות מורכבות שדומות לשלי. אחת הילדות שלימדתי לאחרונה באה אליי בוכיה ואמרה שכולם קוראים לה 'דבה', אמרתי לה מתוקה 'מה את מרגישה?' היא אמרה לי 'אני חושבת שאני יפה'. אמרתי לה מצוין, זה באמת מה שחשוב, לכי עכשיו אל המראה ותגידי שאת מהממת. וזה מה שהיא עשתה, אמא שלה באה אליי ואמרה לי 'שינית את הילדה לגמרי'. זה נותן לי אושר הדברים האלו, בחיים לא הייתי יכול להאמין שאני אלך להתנדב במקומות כמו 'מחסן המעשים הטובים' ודברים מסוג זה. היום אני עושה את זה ומשתוקק לזה. זה עוזר לי לעזור לאחרים".
מתגעגע לקהל
"עברתי הרבה בחיים, ישנתי בטירות, הייתי במאי של סדרות, מנחם גולן היה המנטור שלי, האבא שלי, לאה ויורם גלובוס היו חבריי הטובים, לא נתתי אף פעם לדברים הרעים שעברתי להשפיע עליי ובעיקר על מי שאני, דילגתי, הייתה לי מטרה בחיים, לא חשבתי הרבה בזמן אמת על מה עובר עליי, זו גם הסיבה שלא שמרתי כסף וחסכתי ליום פקודה, שאולי היה מציב אותי במקום אחר. גם חמישים אלף השקלים ששמרתי בבית במזומן ליום צרה, אחד מבני הזוג שהיה לי גנב אותם באישון לילה ונעלם. גם על זה סימנתי וי, גם על זה שניצלו אותי כל חיי וגם אפילו על מה שעברתי בצבא".
מה עברת בצבא?
"עברתי אונס על ידי ארבעה חיילים, בהם קצין בכיר, הסיפור פורסם והגרוע הוא שאף אחד מהאשמים לא נענש. בצבא שמרו עליהם ועליי לא. התרגלתי שאני תמיד זה שצריך להבליג, וזה שהוא נשי ושיגיד תודה בכלל שנותנים לו לנשום. חשבתי תמיד שאני צריך להוכיח לכולם שאני כשרוני, ואמרתי לעצמי זו הדרך אל תתמקד ברע שעושים לך תתעלה ותהיה זה שאלו שהשפילו אותך יתחננו יום אחד שתקבל אותם לאיזו הפקה. וזה אכן מה שקרה בפועל. אבל יכול להיות שהדרך הזו, בה לא עיכלתי את כל מה שעברתי, רצתי בריצת אמוק לעבר ההצלחה, הזנחתי הרבה דברים, כלכליים ונפשיים שהיו חייבים טיפול והשגחה. היום אני במקום אחר לגמרי, עם אותו כשרון, אבל עם הרבה יותר נסיון, חשדנות מצד אחד, והבנה רבה וגם פיזור אהבה מצד שני. זה לא אותו חיליק שאתה מכיר. עכשיו המטרה שלי היא להריח את הקהל אפילו במתנ"ס, בבית תרבות מקומי, לשמוע את מחיאות הכפיים קודם כל בשבילי, ולא בשביל האדרה עצמית, ובעיקר לעבוד עם ילדים בפסיכו דרמה, להראות להם איך ילד עפולאי, שהיום קצת יותר מבוגר, אבל תמיד מרגיש בן 7, יכול להוביל אותם למקום שבו הם יהיו שלמים עם עצמם".
