צעירים שמשתלבים בחקלאות הם דבר שכמעט ולא רואים היום. גדל כאן דור שעבורו חקלאי הוא מקצוע ששייך לדור ההורים שלו, או יותר מזה, לסבים והסבתות. שני צעירים חריגים בנוף הם ארז פרנק ותומר ברקאי מגבעת ח"ן, שנבחרו לרשימת ארבעת הצעירים המבטיחים בחקלאות.
קראו גם >>>
השכמה בחמש בבוקר
פרנק, בן 25, מנהל את משק הפרחים הוותיק של משפחתו. הוא היה ילד ששיחק כדורגל, אחרי התיכון ברעננה התגייס למגלן ואחרי הצבא יצא לטיול הגדול במזרח. משם חזר ישר לעסק המשפחתי. ברקאי הוא בן 23, והוא מנהל שטח במשק המשפחתי המגדל תות שדה ועגבניות שרי. הוא אוהב לשחק כדורגל וטניס ומתעסק גם באילוף כלבים כתחביב. הוא שירת כלוחם ביחידה מסווגת במודיעין, ואחרי השירות הצטרף לעסק. לפני כחודשיים חזר מטיול של חצי שנה במרכז אמריקה אליו הספיק לטוס בין גלי הקורונה.
גם למי שגדל למשפחה חקלאית הבחירה בתחום היא לא טריוויאלית.
ידעתם תמיד שתשתלבו במשק?
פרנק: "לא ידעתי מההתחלה שאני הולך להיכנס לעסק. ידעתי שזה תחום שמעניין אותי, שאני רואה בו עתיד ואוהב את העשייה בו".
ברקאי: "אני גם לא ידעתי. השתחררתי מהצבא ונכנסתי כי היה צריך עזרה פה במשק. בהתחלה היה קצת מבלבל אבל עכשיו אני נורא נהנה. אני מתפתח ולומד ומקבל אחריות על דברים".
תארו לי את סדר היום שלכם. באיזה שעה הוא מתחיל?
פרנק: "העבודה מתחילה בדרך כלל בשש בבוקר. בעונת הקטיף מתחילים בזה, כי צריך לקטוף בשעות הבוקר כשעוד לא חם. אחר כך ממיינים, מכינים שטחים לשתילה חדשה ושותלים. יש כל מיני דברים במהלך היום כמו לתקן מה שצריך וסיום יום העבודה משתנה לפי העונה. מסיימים בסביבות ארבע או חמש אחרי הצהריים ומתכוננים למחר. בזמן הקטיף צריך בערב גם להעמיס את הסחורה ולנסוע לחלק ללקוחות".
ברקאי: "אני קם בבוקר בחמש וחצי ובשש אני בשטח. אני בודק שכל העובדים הגיעו והתחילו בעבודה. בשעתיים הראשונות אני עם העובדים בשטח, הם קוטפים בדרך כלל. אחר כך אני עובר איתם לבית האריזה, למיון. אני עובד מול הסוחרים שאנחנו מספקים להם סחורה ואחראי על החנות שלנו. מקבל סחורה בבוקר ופותח את החנות. בין לבין אני חוזר לשטח לראות שמי שנשאר לעבוד עושה את זה כמו שצריך. אני מסיים את היום שלי באזור שש-שבע בערב".
יום קשוח.
ברקאי: "מתרגלים, אני נהנה מזה היום. אין לי בעיה לקום בבוקר. בסופי שבוע אני יותר עם חברים".
כשאבא הוא הבוס
פרנק וברקאי שניהם דור שלישי לחקלאות. האבות שלהם, איתן פרנק ורונן ברקאי, הקימו ביחד את "התות והפרח": חנות מקומית שמאגדת את הסחורה של שני המשקים. כל חורף הם מקיימים יריד של קטיף עצמי עליו אחראים הבנים.
איך נראית העבודה בעסק משפחתי?
פרנק: "סבתא שלי היא הבוסית הגדולה, אחריה יש את אבא שלי שהוא בעל המשק ואז אותי. אני מנהל את העובדים, ויושב הרבה ביחד עם אבא שלי על איך לייעל את העסק ומה אפשר לחדש".
איך זה לעבוד כשאבא שלך הוא גם הבוס שלך?
ברקאי: "מדהים. אין תלונות".
"הייבוא הורג אותנו"
מלבד לחנות המשותפת, הסחורה של המשק של ברקאי מגיעה גם לרשתות ולסוחרים בארץ, ואילו הפרחים של פרנק מגיעים ללקוחות שונים בארץ כאשר מעט מהסחורה נשלחת לבורסה בהולנד. את השתילים והפקעות הם מייבאים מחו"ל. נושא הייבוא והייצוא בחקלאות שמשפיע גם על מחירי הפירות והירקות, הוא נושא משמעותי בתחום.
"שוק הפרחים בארץ גדל אבל הוא לא ענק", מסביר פרנק. "הוא לא יכול להכיל את כל המגדלים שיש בארץ, והרבה מהם מייצאים לחו"ל. אנחנו מתמקדים בשוק המקומי כי אנחנו תומכים בעסקים ישראליים.
"שוק הייבוא קטן ואת רוב הסוגים שאנחנו מגדלים לא מייבאים לכן זה לא פוגע בנו ישירות. אבל בתחום הפירות והירקות, לפי דעתי, הייבוא הורג את החקלאים. זה שהפירות והירקות יקרים זה לא אשמת החקלאים אלא של מי שמעליהם שמוכר את הסחורה לצרכן".
ברקאי מסכים. "ברור שהייבוא פוגע בנו, כל הכנסה זרה מבחוץ פוגעת. העלות של פועל במקומות מסוימים בחו"ל היא פי כמה וכמה זולה מאשר בארץ ואין לנו אפשרות להתחרות עם זה. אנחנו פה צריכים להוריד מחירים. עליית המחירים היא לא בהכרח לטובתנו, אנחנו לא מרגישים אותה בסופו של דבר בכיס שלנו".
מה ההבדל במוצר שאני מקבלת אם אני קונה עגבניות מיובאות או עגבניות מגבעת ח"ן?
"את יודעת את הרקע שלהן. איפה זה גדל ומה זה עבר. אני רוצה להאמין שאת מקבלת את הסחורה הכי טובה שיש. בחו"ל דוחפים לך חומרי הדברה וריסוסים שאת לא יודעת מהם. אנחנו מגדלים בצורה ביולוגית, אין אצלנו ריסוסים".
קבוצת מיעוט
פרנק מספר כי אין הרבה צעירים שנכנסים לתחום החקלאות ובתחום הפרחים הוא לא מכיר עוד צעירים בסביבות הגיל שלו, וברקאי אומר כי בעוד הדור של האבות שלהם במושב עדיין עוסק ברובו בחקלאות – תופעת הדור הממשיך היא קטנה והם נמצאים במיעוט.
למה לדעתכם נדיר לראות היום צעירים בחקלאות?
פרנק: "מאוד קשה לראות עתיד בתחום החקלאות בארץ. ההעסקה של העובדים הזרים יקרה יותר משנה לשנה. גם השטחים, לפחות במרכז, הולכים ונעלמים לנו בגלל עוד כביש ועוד עיר שבונים. חוץ מזה, זאת לא עבודה קלה שיושבים בה כל היום במשרד. אני לא מזלזל, אבל זאת עבודה פיזית שלא מתאימה לכל אחד".
ברקאי: "זאת עבודה פיזית ששואבת ממך את רוב היום. היום אנשים רוצים לעשות כסף בכמה שפחות מאמץ".
איזה יתרונות הם מפספסים?
פרנק: "הרבה פעמים אנשים מסתכלים רק על כמה אני מרוויח מזה ולא מסתכלים על איך אתה חי ומה אתה רואה בבוקר. הרגע שאתה רואה את השדות ואת הפרחים הוא כל כך יפה".
ברקאי: "סיפוק עצמי. לשתול משהו, לראות שהוא גדל ולהוציא ממנו פרי זה משהו גדול, זה מספק".
אתם רואים את העתיד שלכם בתחום?
ברקאי: "כרגע כן. במידה ואני אצא ללמוד אני מאמין שאני אלמד משהו שקשור ואני אחזור למשק. התכנון הוא להישאר במושב ובחקלאות".
פרנק: "אני רואה את עצמי שנים קדימה בתחום, ואני מקווה שהמדינה תעזור לנו להמשיך".
מה למשל?
"כל מיני הטבות לחקלאים שידחפו אותנו קדימה להמשיך לעבוד. לא להעלות עוד את המס על הייבוא ועל כל עובד, ועוד דברים שכרגע לא מקלים עלינו.
"תמיד נשמח לקבל עבודה עברית, שלא יהיו פה רק עובדים זרים", מסכם פרנק. "זה תמיד כיף לראות שיש עוד צעירים בתחום חוץ ממך, כי כרגע אין הרבה".
