מחקר בהובלת פרופ' נועה שנקר ותלמידת המחקר גל נבון מבית הספר לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, מצא ריכוז משמעותי של שיירי תרופות שנדגמו ב-11 אתרים שונים לאורך חופי ישראל. שיירי התרופות נדגמו בחסרי חוליות ימיים קבועי-מקום הניזונים מסינון מי הים.
קראו גם >>
במחקר השתתפה גם המעבדה ההידרוכימית, של המרכז לחקר המים בביה״ס פורטר לסביבה ומדעי כדור הארץ בפקולטה למדעים מדויקים, אוניברסיטת תל אביב, בראשות פרופ' דרור אבישר.
במסגרת המחקר החוקרים דגמו חסרי חוליות (איצטלנים) מ-9 אתרים לאורך חוף הים התיכון (אכזיב, עכו, המרינה בחיפה, שדות ים, תחנת הכוח בחדרה, חוף אכדיה בהרצליה, חוף הסלע בבת-ים, המרינה באשדוד והמרינה באשקלון) ו-2 אתרים בים סוף (המרינה באילת וריף הדולפינים).
איצטלנים הם חסרי חוליות ימיים שגודלם מספר סנטימטרים, הנצמדים למשטחים קשים – כמו סלע, מזח או שובר גלים. מכיוון שהם ניזונים מחלקיקים קטנים שנמצאים במים נאגרים בגופם במהלך הזמן חלקיקים רבים מהסביבה הימית – ביניהם חומרים מזהמים. החוקרים ביצעו אנליזה כימית של האיצטלנים על מנת לחפש בהם חומרים פעילים משלוש תרופות נפוצות בשימוש האדם: בזפיברט, המשמש להורדת רמות שומנים בדם; קארבאמזפין לטיפול באפילפסיה ולייצוב מצב הרוח; ודיקלופנק, נוגד דלקות המצוי בתרופה המוכרת וולטרן. ידוע כי שלושת החומרים הללו עמידים מאוד, כמעט ואינם מתפרקים במכונים לטיהור שפכים, ונותרים זמן רב בסביבה הימית.
הממצאים מדאיגים מאוד: ב-10 מתוך 11 האתרים שנדגמו נמצאו שיירים של התרופות שנבדקו בריכוזים משמעותיים.
• ב-4 אתרים (באשדוד, באשקלון, בשדות ים ובחיפה) נמצאו כל שלושת החומרים
• ב-5 אתרים (אכזיב, עכו, הרצליה, בת ים והמרינה באילת) נמצאו שיירים של שתיים משלוש התרופות.
• באתר אחד – ריף הדולפינים באילת, נמצאו רק שיירי תרופה אחת – דיקלופנק, אך בריכוז מדאיג
• רק באיצטלנים בתחנת הכוח בחדרה שנדגמו מהעומק לא נמצאו כלל תרופות.
• ריכוזים גבוהים במיוחד של דיקלופנק ובזפיברט נמצאו בעכו, באשדוד ובאשקלון.
פרופ' שנקר והחוקרת גל נבון מסבירות כי התרופות שבני האדם צורכים אינן מתפרקות בגופנו בשלמותן ואחוזים גבוהים מהחומרים הפעילים מופרשים מהגוף בצורתם המקורית. בנוסף, עקב חוסר מודעות, תרופות שאינן בשימוש מושלכות לעתים קרובות לאסלה או לפח. מכוני טיהור השפכים הקיימים היום אינם ערוכים לטפל בשיירי תרופות, ואין פיקוח על ריכוזם בתום הטיפול בשפכים, בניגוד למזהמים אחרים. בסופו של דבר, חלק ניכר מהחומרים הללו מגיע דרך הביוב אל הים. לדבריהן, ברחבי העולם נמצא בסביבה הימית מגוון גדול של שיירי תרופות – סוגי אנטיביוטיקה, נוגדי דלקות, משככי כאבים, הורמונים, נוגדי דיכאון ועוד.
"חלק ניכר מתרכובות אלה הן יציבות מאוד", מציינות החוקרות, "אינן מתפרקות במהירות בסביבה הימית, והנזק ליצורים ימיים עלול להיות גדול במיוחד מכיוון שהתרופות נועדו מלכתחילה לפעול על מערכות ביולוגיות (גוף האדם). כך למשל, מחקרים שונים שנעשו בעולם מצאו כי אסטרוגן המצוי בגלולות למניעת היריון יוצר סממנים נקביים בדגים זכרים, ולכן פוגע ביכולת הרבייה של מינים מסוימים; פרוזק גורם לאגרסיביות וללקיחת סיכונים בקרב סרטנים; נוגדי דיכאון פוגעים בזיכרון ובכושר הלמידה של דיונונים ועוד.
פרופ׳ אבישר: "אנו עובדים כבר 15 שנה על הגורל הכימי-פיסיקלי של שיירי תרופות במקורות מים יבשתיים, והימצאותם של שיירים אלו בסביבה הימית הפתיעה אותנו. תוצאות המחקר מעידות על ההיקף הגדול של זיהום כרוני בשיירי תרופות, וכן על קליטתם של מיקרו- וננו-מזהמים, הנמדדים בריכוזים נמוכים מאוד, באורגניזמים הימיים".
לסיכום אמרה פרופ' שנקר: "במחקר שלנו מצאנו שישראל אינה פטורה מהבעיה הגלובלית החמורה של זיהום מי הים בחומרים תרופתיים. התרופות שאנו צורכים מגיעות לים, בעיקר באמצעות הביוב, וגורמות נזק רב לסביבה הימית, ולהשפעה עקיפה על בני אדם הניזונים ממאכלי ים הנחשפים לזיהום זה. כדי להתמודד עם הבעיה ניתן לנקוט בצעדים שונים: ברמת הפרט, אנו ממליצים לכלל האוכלוסייה לקחת אחריות אישית ולהשליך תרופות שאינן בשימוש למיכלים המיועדים לכך – בבתי המרקחת ובקופות החולים. כמו כן, אנו פועלים להרחבת המחקר בנושא ניטור זיהום התרופות לאורך חופי ישראל על ידי אנליזה מתקדמת למגוון גדול יותר של תרופות שנמצאות בשימוש נרחב, ובנוסף לבחון אילו שינויים נגרמים לבעלי חיים הנחשפים לריכוזים סביבתיים של תרופות אלה".
