"הלילה האחרון היה הקשה ביותר עבורי מאז פרוץ הקורונה", אמר טרוט עיניים ד"ר אלעד דנה אחראי טיפול נמרץ מחלקת חולי קורונה בבית החולים מאיר. השיחה התנהלה אחרי משמרת קשה שעברה עליו ביום ראשון השבוע, אחת מעשרות אותן עושה בחודשים האחרונים ד"ר דנה מאז פרצה המגיפה, "אומנם האסימון לחומרת המגיפה נפל לי די מזמן, אבל הלילה היה הקשה ביותר".
למה?
"ישנם כחמישה חולים קשה ומונשמים במחלקה שהייתי אחראי עליה במשמרת. הנשמתי אותם, ואני יודע שאלו נשימותיהם האחרונות. חלקם צעירים, בשנות הארבעים המוקדמות לחייהם, חלקם גם ללא מחלות רקע. ואני יודע שהם לא ישרדו. האכזבה, כמעט החוסר אונים, שכל מה שאנחנו עושים עבורם לא יועיל היא קשה מנשוא. היא נוגדת את כל מהותנו כרופאים שמנסים להשתדל ולהציל חיים, אבל הנגיף הזה כה מתעתע, כל כך קטלני, שאנחנו עושים מה שאנחנו יודעים הכי טוב לפי המידע שיש בידינו, אבל הפרוטוקולים לא פועלים. אז זה כואב, מאוד אפילו".
5 צפייה בגלריה
ד"ר אלעד דנה. "אנחנו עושים הכי טוב לפי המידע שיש בידינו, אבל הפרוטוקולים לא פועלים"
(צילום: טל שחר)
קראו גם >>>
שעה לאחר שיחתנו התקבלה ההודעה הלקונית עד אימה מבית החולים מאיר: גבר בן 42 ללא מחלות רקע נפטר מהקורונה.
חילוץ מהסרטים
ד"ר אלעד דנה בן ה-37 מהוד השרון הוא רופא מרדים במערך ההרדמה של המרכז הרפואי מאיר שפעל החל מפרוץ המגיפה ביחד עם צוות הדרכה המורכב מרופאים מרדימים, צוות סיעודי וטכנאי הנשמה, להכשיר את צוותי בית החולים להנשמה המונית של חולי קורונה בעת הצורך. הוא למעשה ה-מומחה של בית החולים המקומי לטיפול בנגיף.
מומחיותו ובקיאותו הרבה הביאו אותו עוד בהיותו סטודנט לרפואה להצטרף לחברת ima - חברת סיוע רפואי לישראלים בחו"ל, בה שימש אף כמנכ"ל לצדו של גיא כרמון במשך שנה וחצי (היום הוא סמנכ"ל החברה). המומחיות הזו גם הביאה אותו למה שהוא כינה השבוע "הרגע הכי שמח שהיה לי מאז פרוץ המגיפה": חילוץ הירואי ביום שישי האחרון של ליאור שבת, בן 41 ומשפחתו מטנזניה שבאפריקה שנדבק בנגיף וחלה אנושות: "הרגע הזה שאני נוחת בארץ, ומצבו של ליאור התייצב לאחר שהיה במצב נורא ואיום והאמבולנס לוקח אותו לבית החולים להמשך טיפול, זה הרגע שאנצור אותו כאחד מהרגעים המרגשים ביותר במגיפה הארורה הזו".
ספר מה היה.
"אנחנו חברה שמסייעת לחברות הביטוח בארץ לחלץ או לסייע רפואית לישראלים השוהים בחו"ל. כל ישראלי שנוסע לחו"ל מקבל למעשה קוד אצלנו למקרה וחלילה יקרה משהו. ביום רביעי אני מקבל טלפון מגיא (גיא כרמון מנכ"ל החברה א.א) על חולה בקורונה שנמצא במצב גרוע מאוד בטנזניה. כידוע, טנזניה היא מדינה מכחישת קורונה, הם אפילו לא נבדקים. לחולה קראו ליאור שבת, שמסתבר שהוא גר לא רחוק ממני בהוד השרון. הוא שהה שם יחד עם רעייתו נירית וילדיו לצורך עבודה. אני מבין שהתמונה הקלינית קשה מאוד. ואנחנו מחליטים באופן מיידי לחלץ אותו תוך מתן טיפול תואם ומורכב כבר במטוס.
"חששנו מהגרוע מכל, ובדיעבד אם היינו מאחרים אפילו ביום - הוא לא היה שורד את זה. נשכר מטוס נוסעים גדול של חברת ישראייר לצורך החילוץ בלבד. הייתי בדיוק אחרי משמרת לילה אבל כשנמצא אדם במצוקה כה גדולה אין מצב שנשאיר אותו מאחורה. העלינו את הציוד ותוך חמש שעות נחתנו בטנזניה. ליאור לא היה אפילו בבית חולים, אלא באיזה אוהל יחד עם עשרות חולים.
"כדי לא להיכנס לבידוד בחזרה ארצה לא ירדתי מהמטוס והמתנתי לצוות האמבולנס שיביא אותו. ואז אני רואה שמצבו של ליאור ממש רע. חום גבוה מאוד, בדיקת החמצן שלו - סטורציה - מסוכנת, קשיי נשימה, בקיצור, חולים שעוד רגע אמורים להיות מונשמים ואז זה כמעט סוף הסיפור.
"אני מתלבט מאוד מה לעשות, האם להנשים אותו במטוס, שזה דבר מורכב כשלעצמו, ושכאמור, אחרי שעושים אותו צריך להתפלל הרבה כי לא רבים שורדים אותו, או לנסות לייצב אותו רפואית, עם מתן תרופות מתאימות וטיפול תומך. לא היו לו מחלות רקע ואכן אחרי הטיפול אנחנו רואים שהמדדים מתחילים להתייצב וליאור עצמו נראה הרבה יותר טוב, גם קלינית וגם במראה החיצוני. כל דקה ודקה בחמש השעות של הטיסה בחזרה ארצה הייתה כמו נצח. חילוץ מהסרטים כמו שנקרא. חששנו מאוד כל רגע שמצבו ידרדר, כי הנגיף הזה מתעתע בתוך שניות. בסופו של דבר נחתנו, מצבו התייצב והוא פונה לבית החולים תל השומר".
מה מצבו עכשיו?
"אני נמצא בקשר עם רעייתו וגם עם הרופא המטפל שלו. הוא בהכרה, מצבו יציב, אבל הוא לא יצא מכלל סכנה ועדיין מוגדר חולה קשה. אני מאוד מקווה שהוא ייצא מזה ונוכל להיפגש ולצחוק על הכול. שמע, לנו כישראלים יוצאי צבא יש כלל - לא משאירים פצועים בשטח, ולא הייתי מעלה בדעתי להשתהות אפילו שניה אחת בחילוצו או בחילוץ של כל ישראלי".
האישה שאיתי
מסלול חייו של ד"ר דנה הוא אידיאלי. עתידו של הנער המבריק שנולד בנווה מונסון, היה רשג"ד הצופים, סיים בהצטיינות את התיכון במגמות פיזיקה ומתמטיקה והתגייס לסיירת מובחרת בצה"ל, היה מזהיר.
הוא למד רפואה באוניברסיטת תל אביב: "רציתי להציל חיים 'הארד קור' - וזו נראתה לי הדרך הישירה ביותר". בלימודי הרפואה הכיר את רעייתו הדס, שהיום עובדת איתו בבית החולים מאיר כרופאה במיון ילדים. לאחר לידת בתם הבכורה, שחוגגת שש היום, הם עברו להתגורר בהוד השרון והביאו לעולם בת נוספת, כיום בת 3 וחצי.
איך זה לעבוד יחד?
"אנחנו אומנם נפגשים לעיתים בעבודה, קצת מקפידים שהמשמרות לא יתנגשו בגלל הילדים, אבל לפעמים יוצא לנו לעבוד בחפיפה. כשאשתך נמצאת לידך, גם בעבודה, לא יכול להיות יותר טוב מזה. אבל מאז הקורונה אין לנו זמן אפילו לשתיית קפה יחד. הבטחתי לעצמי שאחרי הקורונה אני והיא נצא לאיזה מסע ככה בארץ אקזוטית - גיאורגיה למשל - לא נראה לי שזה עוד רחוק".
אתה אופטימי.
"האמת מסוכן להגיד את זה, למרות שמבחינה רפואית ככל הנראה החיסונים ידבירו את המגפה אך יחד עם זאת לא את המחלה. בסביבות יוני בשנה שעברה, אחרי ה'לכו לשתות בירה' שאמר ראש הממשלה, באמת כרופא חשבתי שזה מאחורינו. אבל אז הגיע הגל השני והעוצמתי ונפל לי האסימון לראשונה שהנגיף הזה הוא לא משהו שראינו או למדנו אודותיו. זה משהו ייחודי ויוצא דופן. שלא לדבר על הגל הנוכחי, שאין לי הסבר מדויק מדוע הוא כל כך קטלני וחמור יותר מכל קודמיו".
דיבורו ברור, ישראלי, מקפיד לדייק במילותיו, בורר אותן בקפידה וצנוע באופן קיצוני: "אל תכתירו אותי בבקשה בכל מיני תארים שאני לא", הוא מזהיר, "אני ד"ר אלעד דנה רופא מרדים שמתעסק במחלקת הקורונה ביחידה ההנשמה וטיפול נמרץ. זהו. עזוב אותך מסופרלטיבים", לא עזרו כל הניסיונות לדלות ממנו תגובות על המחמאות שהוא מקבל ממנהלי בתי חולים בישראל ומקולוגות על היותו "הרופא המבטיח של ישראל'. "זה נחמד לשמוע", הוא יפטיר בחוסר שביעות רצון, "אבל כולם מגזימים".
המבט שלא אשכח
חשוב לד"ר דנה לספר על תפקידו כרופא מרדים בתקופת הקורונה: "צריך לזכור", הוא מסביר, "שהפנים של הרופא המרדים, אלו הם הפנים האחרונות שהאדם הנמצא במלחמה על חייו רואה. הוא רוצה להיות בטוח שהרופא שנמצא מולו יעשה הכל על מנת שהשיחה עמו ברגעים שלפני פעולת ההרדמה וההנשמה לא תהיה השיחה האחרונה שלו.
"היה לי מקרה שנחרת בזכרוני והוא מלווה אותי כבר כמה חודשים טובים. מבט של אישה מאוד מבוגר רגע לפני הנשמה. זה היה ממש בהתחלה של הקורונה, באתי להנשים אותה והסברתי לה שאנחנו עושים את זה כדי לטפל בה טוב יותר. היא הסתכלה בי מבוהלת מאוד. היא הייתה בת 87. ידעתי בלבי שזה יהיה כנראה המבט האחרון שלה. היא הביטה בי בפחד ולא אמרה מילה. מבט שצורח שקט מקפיא. את המבט הזה לא אשכח לעולם.
5 צפייה בגלריה
ד"ר אלעד דנה. "אנחנו עושים הכי טוב לפי המידע שיש בידינו, אבל הפרוטוקולים לא פועלים"
(צילום: טל שחר)
"אנשים לא מכירים את המחלה הזו בכלל, גם לנו הרופאים לקח זמן עד שהבנו. זו לא מחלה נשימתית כמו שרבים חושבים, זו מחלה שפשוט חולשת ומקריסה את כל המערכות: מלב דרך הכליות ועד למוביליות של זרימת הדם. יחד עם עוד רופאים מרדימים יצאנו בשליחות בתחילת המגיפה להכשיר צוותים שלמים בביה"ח מאיר. גייסנו צוות הדרכה המורכב מרופאים מרדימים לצד צוות סיעודי בעל ניסיון רב בעבודה בטיפול נמרץ וטכנאי הנשמה מנוסים. זה יוצר שיתוף פעולה שאנחנו כל כך גאים בו, הנה עוד דבר חיובי שיצא לנו מהמגיפה הזו".
ד"ר דנה עייף, לילה קשה עבר עליו. גם רגשית. הקורונה ממלאה את חייו והסטרס ניכר. בעיקר הדאגה לחולים במחלקה שהוא יודע שלא ישובו, ושבעוד שעה קלה משיחתנו נתבשר שאחד מהם הלך לעולמו: "יהיה טוב", הוא אומר באנרגיות מחודשות ועוצמות שלא ידוע מהיכן צבר אותן לפתע. "ניפגש ביוני?", אני אומר לו, "ביוני אני טס עם אשתי, זוכר? בוא לגיאורגיה".
תודה על התפילות
עם נחיתתו ארצה מטנזניה הובהל ליאור שבת לבית החולים תל השומר להמשך טיפול. היום, בדיוק שבוע אחרי, כשהוא עדיין מוגדר חולה קשה אבל לא מורדם ומונשם, מספרת נירית שבת, אשתו, על מה שעברה: "ליאור הוא בחור בריא, שירת בצנחנים ואפילו רץ כל בוקר 10 ק"מ. אין לו שום מחלות רקע. לפני שבועיים הוא התחיל להרגיש לא טוב, וזה די התדרדר.
וחששנו מאוד עד שיגיע החילוץ המיוחל. כשראיתי את ד"ר דנה בכבש המטוס, נרגעתי. עבורי הוא היה מלאך בלבן. ואז ד"ר דנה בא אליי ואמר לי שמצבו של ליאור לא טוב. ראיתי על הפנים של הרופא שהוא מודאג מאוד. הוא חשש מאוד מהטיסה, אבל לא הייתה לנו ברירה אחרת. באמת עברנו חמש שעות של סיוט עד שהגענו וראיתי על הפנים של ליאור שהוא נראה קצת יותר טוב.
"כרגע יש שיפור במצבו בבית החולים. אני מאוד שמחה, אבל עדיין מודאגת. ד"ר דנה נמצא איתי בקשר מתמיד, גם עם הרופא של ליאור, זה מחמם לב. אני ומאוד מודה על כל התפילות שעורכים עבור ליאור ואני מקווה שעוד מעט זה יהיה מאחורינו".
