"הרגע שעשה את השינוי? כן, יש רגע כזה. 24 שעות לפני השחרור ממאסר של שנתיים על סחר בסמים קשים. הייתי בן 22, ישנתי במיטה בתא והמחשבות רצות. אמרתי לעצמי, דניאל, אתה לא הולך לחזור למיטה הזו בחיים, הגיע הזמן שתבנה משפחה. מה תגיד לילד שלך שתהיה אבא ואיזה ערכים תביא לו? בבוקר יצאתי והתחלתי את המסע הקשה בחיי - מסע של אדם שעשה רע ועושה מעכשיו רק טוב".
קראו גם >>>>
שש שנים עברו ודניאל שוקרון בן ה-28, המתמודד הכריזמטי של "נינג'ה ישראל" בעונה האחרונה, הנדימן בחסד עליון ושף מקצועי יושב ומדבר על הכול: על המשפחה הדתית בת 13 הנפשות בה נולד, אחיו שנרצח לפני שנתיים, החסך הרגשי העמוק שחווה בנערותו, הרחובות המסוכנים, בתי הכלא מהם נכנס ויצא, השיקום הארוך, הספורט האתגרי, הקריירה החדשה בתחום הקולינריה, וגם על הרגע הקטן הזה שבו אביו, הרב שוקרון, גבאי בית כנסת ודמות ידועה ומוכרת בהוד השרון, הסתכל עליו לראשונה בעיניים אוהבות ואמר לו: "בני, אני גאה בך".
"מתבייש בעבר שלי"
"אני לא מתבייש מאף אחד ומשום דבר, רק מהעבר שלי", אומר דניאל, "היום אני במקום שאני צריך לתקן את כל הרע בעשיית טוב וחלק מזה זה גם להראות לאיזו ג'יפה הגעתי ואיך כל אחד יכול לצאת ממנה אם רק הוא רוצה.
"נולדתי למשפחה בת 13 נפשות בהוד השרון בדירת ארבעה חדרים, אני אחד לפני הקטן. מה שנקרא פנימיית שוקרון", הוא צוחק, "ההורים עסקו בהישרדות, עבדו מאוד קשה, גם אמא גם אבא, לא החסירו לנו אוכל, לא בגדים, לא היה מחסור בכלל חוץ ממחסור רגשי. לא יכולתי לבוא הביתה מבית הספר ולדבר, אפילו לא עזרה בשיעורי הבית, ההורים עבדו כל הזמן והתוצאה היא שבמצב כזה ילדים יכולים להגיע לרחובות כי שם הם מקבלים את תשומת הלב.
"שלא תבין אחרת, אין לי מילת ביקורת על המשפחה שלי, אני מבין אותם מאוד, קיבלנו מהם אהבה גדולה. אמא שלי דואגת עד היום שלכל ילד יהיה בדיוק את הסיר והמאכל שהוא אוהב. לשבת במשפחה כזו בשולחן שישי שכולם שרים 'שלום עליכם' מרעיד את השכונה. אבל איך יהיה להם זמן עכשיו לפתח שיחות נפש ולהדריך כל ילד? אני מכניס אותך עכשיו לבית עם חמישה ילדים קטנים ותוך שעה אתה מזמין מד"א. אבל יש לזה השלכות, ואני מה שנקרא נפלתי בין הכסאות והגעתי מאוד מהר לרחובות. תכל'ס, מגיל 8 אני ברחובות עם תחתונים. בגיל הזה שרפתי, ודווקא זה היה בלי כוונה, את החדר של אב הבית בבית הספר החרדי שבו למדתי. העיפו אותי בטיל. הסתובבתי ברחוב, מתחבר לכל מיני אנשים ועושה רע, הרבה רע.
"היום אני גם מבין שהכי קל זה להפנות אצבע מאשימה לאחרים, משפחה או חברים, אבל בינינו יכולתי לבחור אחרת. גם במצב הגרוע ביותר יכולתי לשמור על דרך הישר ואני בחרתי דווקא לברוח למקומות הקלים שנתנו לי תשומת לב. לא שמעתי לדברי ההורים והאחים הגדולים שהזהירו אותי. אח שלי, כרמי ז"ל, שגדול ממני בשנה היה גם בעולם הזה. הוא התחבר לכמה אנשים בעייתיים ונרצח לפני כשש שנים".
וואו.
"כן, זה היה רצח כפול ביהנסבורג בדרום אפריקה שעד עכשיו לא פוענח. אומרים שזה סוג של חיסול, ואני לא רוצה להכנס לזה גם בגלל שאני לא יודע הרבה פרטים, וגם בגלל שזה נושא שעדיין כואב. זו הייתה מכה אנושה למשפחה. כאב שקשה להרפא ממנו, המזל ששני ההורים מאמינים אז הם מקבלים עליהם את הדין וחיים עם זה איכשהו".
ואיך אתה ממשיך?
"המזל שלי שזה קרה כשהתחלתי בדיוק לעלות על דרך הישר ולמדתי לקבל דברים בפורפורציות. אחרת אולי זה היה מדרדר אותי לשלב שלא היה ממנו חזרה, לא יודע".
המאסר הראשון
הוא מהיר דיבור, חייכן בצורה שובת לב גם כשהדברים שהוא אומר קשים לעיכול והוא בהחלט מודע לזה: "זה נדיר שאני יושב עכשיו ומדבר הרבה זמן", הוא אומר, "בעבר, לא הייתי מסוגל לנהל שיחה יותר מדקה, תגיד מה אתה רוצה 'תיק-תק' ואל תאריך. ככה התנהלתי בעולם הפשע. הגעתי למקומות שאני לא מאמין היום שהגעתי אליהם. המאסר הראשון שלי היה בגלל ששרפתי קיוסק שמישהו ביקש שאעשה את זה. הייתי בן 14 ולא הנדתי עפעף, היה בזה כסף טוב ולא חשבתי על ההשלכות חשבתי על הכסף הקל. הגעתי לדרגה שבה נכנסתי לבנאדם באמצע הלילה לתוך הבית כשהוא ישן כדי לגבות חוב למישהו אחר, אתה יודע איזו טראומה זה לבנאדם שישן שמישהו מעיר אותו ולוחש לו 'תביא את הכסף'?
"היום? מיליון שקל יתנו לי ואני לא אעשה משהו שדומה או מתקרב לזה. בכלל, כל מה שיתנו לי עכשיו לא שווה דקה אחת של אושר אמיתי שבו אני נמצא, כשאני מרוויח כסף מלעשות לאנשים טוב. זו הרגשה טהורה שאין עילאית ממנה. כל העולם הזה שבו התנהלתי בעבר והתמקדתי בשלילי וחייתי באדרנלין תמידי שכל רגע מישהו יכול לירות בי בראש, למרות מאות אלפי השקלים שהיו לי בחודש לא שווה שעה אחת, איזה שעה אפילו לא דקה, מאיפה שאני נמצא".
איך הגעת למקום הזה עכשיו?
"דקה אחרי שיצאתי מהמאסר האחרון, אחרי הלילה הארוך במיטה של בית הסוהר, התקשרתי שיבואו לאסוף אותי ומיד ניפצתי את הטלפון על הרצפה, לא רציתי להיות בקשר עם אף אחד מהעבר. התחלתי תהליך שיקום במכללת גל בבית חולים לוינשטיין, שזו מכללה חברתית שנותנת הכשרה ושיקום מקצועי לבעייתים כמוני. תמיד הייתי טוב בידיים, הנדימן כזה, מפרק דברים ובונה אותם, מפרגולות ועד שיש, יש לי גם קליטה מהירה.
"הבנתי שאני טוב בזה, ושם גם נתנו לי להבין שאני טוב במשהו שהוא לא שלילי. בנוסף, הציבו בפניי גם מראה והאמת? לא אהבתי מה שראיתי שם, היו התפרצויות בכי, כי זה לא סתם לעשות שינוי, זה לבנות את עצמך מהתחלה, להתנתק מכל מה שהכרת ולאט לאט לבנות דניאל חדש. וזה לא פשוט, וזה ים התנגשויות. לא ידעתי בכלל איך יושבים ומדברים עם בנאדם או עם בחורה, כולי על קפיצים, השפה שלי גם הייתה די גסה, ופתאום אתה לומד איך חיים נכון. זה לא להחליף מסלול ברכב של החיים שלך, זה להחליף את הרכב. כשקיבלתי את התעודה אחרי הלימודים והשיקום, זה היה הרגע הכי מאושר בחיי. זו הייתה קבלה שלי לחברת בני האדם. התחלתי לעבוד ולקבל שבחים מאנשים שמעריכים אותך לא בזיוף או בפחד, אלא באמת".
להיות נינג'ה
הוא מסיט את מבטו בפתאומיות וממהר להרים סכין שנפלה לאחד הסועדים בבית הקפה שהיה גדוש בצהרי יום שלישי השבוע. "יש לך אינסטינקטים מהירים?", אני מתפעל, "תמיד היו לי. בגלל זה אני טוב בספורט בעיקר אתגרי. הספורט עבורי הוא סוג של פורקן כי אני חווה את האדרנלין באקסטרים. בגלל זה כשרשמו אותי לנינג'ה ישראל הסכמתי מיד, לא באתי עם ציפיות גדולות, כי בשבילי זה לא העיקר. הרגע הקשה ביותר שלי שם לא היו התרגילים או האתגרים, זה בכלל לא הזיז לי, אלא הרגע הזה באתגר הראשון שכל הזרקורים עליך והמשפחה בקהל מסתכלת יחד עם חצי עם ישראל, אסי ורותם מציגים אותך והלב פועם בחוזקה כי פתאום אני במרכז תשומת הלב והאדרנלין הוא לא אדרנלין של פשע אלא אחר, מזוקק טהור וזך. המעבר בין שני סוגי האדרנלין האלו הוא לא פשוט".
הודחת בחצי הגמר, זה אכזב אותך?
"ממש לא, כי זו לא הייתה המטרה. זה אפילו דרבן אותי אחרי זה ללמוד עוד כמה תרגילים שאני היום יודע לעשות ואז לא. בשכיבות שמיכה ומתח אני מוחא כפיים עכשיו לפני שאני נוחת לקרקע. היום, כל משבר או מכשול הוא עבורי מקפצה להצליח יותר. רק לפני שבוע עבדתי בדירה בתל אביב בשיפוץ רציני, ירדתי למטה להביא איזה כלי וגיליתי שהרכב נעלם ויש לי דוח של 500 שקלים, הנחתי שגררו את האוטו. באותו רגע חזרתי לעבוד כרגיל. בעל הדירה היה המום, איך אני לא טרוד בכלל וממשיך כאילו כלום. אמרתי לו 'זה קרה - בוא נתמקד עכשיו במה שהתחייבתי לעשות ואחר כך אטפל ביתר'. הוא התפעל והחליט שהוא משלם לי על הדוח ועל הגרירה. בתכל'ס, אני לא מבין ממה הוא התרשם. קרה לך משהו, חרבנה עליך יונה נגיד, נו אז מה עכשיו, תתעצבן ותקלל והלך לך היום? נקה קצת ותמשיך הלאה".
אהבה במטבח
ודניאל ממשיך הלאה בכל הכוח וכיום יש לו עסק נוסף ומשגשג כשף פרטי - נינג'ה שף - בו הוא רואה חיל, ונדמה, כי הוא עיקר גאוותו: "לעניין הזה הגעתי די במקרה אפשר לומר", הוא מספר, "אבא של האקסית שלי, אבי ברקו, שדי חיבב אותי למרות הרקע הבעייתי, הוא מומחה מספר אחת בארץ לעישון בשרים וגריל. עשיתי אצלו עבודה ולאט לאט הוא לימד אותי את התחום. החלטתי שאני הולך ללמוד את כל נושא הקולינריה והתחלתי ללמוד במרכז הלימודים 'דן גורמה' וסיימתי בהצטיינות. אני מאוד נהנה לראות איך אנשים אוכלים את האוכל שלי ונהנים, אני יכול לאכול את הכי טוב וזה לא יזיז לי אבל אם מישהו אוכל משהו קטן שעשיתי הטוב הזה שעשיתי לו ממלא אותי סיפוק.
"פיתחתי את העסק ובזמן הקורונה עליתי איתו מדרגה ואנשים די מתלהבים, אוהבים את הניקיון, החריצות ובעיקר האוכל הטעים. אתה עושה אירוע בבית ואני דואג גם להחזיר לך אותו נקי עוד יותר ממה שקיבלתי אותו", הוא מחייך, "אייל ברקוביץ כבר הפך ללקוח קבוע אצלי, ואללה כבוד. אבל עזוב עכשיו שופוני, אני מדבר ברצינות, יש לי אהבה מיוחדת לתחום האוכל. אתה יודע מה זה לאהוב את מה שאתה עושה? זה נשמע קלישאה אבל אצל אחד כמוני זה הכול".
דניאל ממשיך לחלום עתיד, הוא רוצה מאוד להקים משפחה והבחורה שאיתה יקים את ביתו "לא צריכה להיות יפה, את היופי הילדים יקבלו ממני", הוא צוחק, "עבורי, אישה צריכה להיות כנה ובלי הרבה טונים, שתבוא נמוך, אני דרוויש, חי את החיים מבין אותם ויודע שחיים טוב כשאתה לא מלא בעצמך. זה לוקח זמן, אחד הרגעים הכי חשובים שהיו לי במסע הזה שאני נמצא בו, ושהיו בו פיתויים מאוד גדולים שעמדתי בהם, היה הרגע הזה שאבא שלי, שבחיים לא הייתה לנו תקשורת באמת, בא אליי יום אחד, אחרי איזה שלוש שנים שאני בתוך המסע, כי הוא הבין שיכול להיות שזה זיוף והוא רצה לבדוק אם זה באמת דניאל החדש, הניח לי את היד על הראש ובמילות אהבה שאף פעם לא חוויתי מצידו אמר לי: 'בני, אני גאה בך ובדרך שעשית ושאלוהים יהיה איתך'. זה שווה הכול".
